הקדמה

יצחק נוסנְבּוֹיְם נולד בחבל הארץ הרומני בּוּקוֹבִינָה בשנת 1906. בארץ מולדתו, היה ממייסדי "השומר הצעיר" ועמד בראש הנהגתה. בגיל 22 ואחרי סיום לימודיו בברלין, בה למד משפטים וכלכלה ביוזמתו של נשיא ההסתדרות הציונית דאז, חיים ויצמן, עלה נוסנבוים לארץ ישראל. הוא הצטרף ל"קיבוץ ג'" של השומר הצעיר בבת-גלים, עבד בייבוש ביצות באזור חיפה ושימש כמדריך בקן התנועתי בעיר, שם פגש את מרים, אשתו לעתיד. ב-1932 היה מהמקימים של קיבוץ גבעת חיים בעמק חפר. אז כבר נקרא יצחק בן-אהרן. בשנות ה-30 שימש בן-אהרן כמזכיר מועצת פועלי תל-אביב ותקופה קצרצרה אף כיהן כמזכיר מפא"י. באותן שנים, יצא לשליחות ציונית קצרה בגרמניה, במטרה להגביר את התודעה הציונית בקרב הצעירים היהודים ולעודד את עלייתם ארצה. זמן קצר לאחר שפרצה מלחמת העולם השנייה, הצטרף בן-אהרן לצבא הבריטי. ב-1941 בעת שירותו ביוון, נפל בשבי הגרמני ועד סוף המלחמה ב-1945 היה עצור במחנה שבויים לקצינים בדרום גרמניה. "ארבע שנים שהייתי מאחורי גדר ותיל ואיום יומיומי על חיי השבויים הארצישראליים. במליצה על אמת: על אף כל אלה הייתה זו האוניברסיטה שלי". ואכן, בין השאר, עסק בן-אהרן בתקופת השבי בכתיבת אוטוביוגרפיה באנגלית בשם "שמע, נוכרי!". על פי עדותו, אחד מחבריו הקצינים במחנה השבויים סייע לו בליטוש הניסוח באנגלית וחבר אחר היה זה שהוציא אותה לאור באנגליה. באוגוסט 1945 שוחרר מהשבי. את המכתבים שכתב במהלך השנים הללו פורסמו עוד באותה השנה ("אגרות לבני", הוצאת הקיבוץ המאוחד). האוטוביוגרפיה התפרסמה באנגליה ב-1947.