תוכנית טראמפ לחיסול הדמוקרטיה

Getting your Trinity Audio player ready...

[הערת המתרגם: הימין האמריקאי נמצא בעיצומן של ההכנות לקראת שובו האפשרי של דונלד טראמפ לבית הלבן בתחילת 2025. כחלק מההכנות, כמה ממכוני המחקר המובילים של התנועה השמרנית לקחו על עצמם לגבש תוכנית עבודה מפורטת שתנחה את ממשל טראמפ השני בחצי השנה הראשונה לקיומו. התוכנית הרדיקלית, שזכתה לשם "פרויקט 2025", הוגדרה על ידי מנסחיה בתור מדריך ל"מהפכה האמריקאית השנייה", והיא שואפת לחולל שינויים מרחיקי לכת במציאות החברתית־פוליטית בארצות הברית.

לצד הגשמת כמה מהחלומות הרטובים ביותר של הימין הנוצרי (קביעת מגבלות דרקוניות נוספות על ביצוע הפלות; ביטול ההגנות החוקיות מפני אפליה על רקע מיני או מגדרי; והטלת איסור על צריכת פורנוגרפיה) ושל הימין הכלכלי (חיסול רבים ממנגנוני הרגולציה הכלכליים, הבריאותיים והסביבתיים; וקיצוץ מסים מאסיבי שישרת בעיקר תאגידים ובעלי הכנסות גבוהות), התוכנית מציעה שורה ארוכה של צעדים שיובילו לריכוז של כוח חסר תקדים בידי הרשות המבצעת – כלומר, הנשיא – ולהחלשה דרמטית של האיזונים והבלמים שמרסנים את כוחו. בכך היא דומה להפליא ל"רפורמות" אנטי־ליברליות אחרות שקודמו בשנים האחרונות במדינות כמו הונגריה, פולין, טורקיה, ונצואלה – וגם אצלנו בישראל.

אחד מעמודי התווך של התוכנית, שבו מתמקד המאמר שלפניכם, הוא השתלטות של הנשיא ואנשיו על "המדינה האדמיניסטרטיבית", כלומר על השירות הציבורי. בכך חותרים יוזמיה לשים קץ להבחנה ארוכת השנים הנהוגה בארצות הברית בין הדרג הפוליטי לבין הדרג המקצועי. כל זאת, כמובן, תחת כסות של "מאבק באליטות" ו"החזרת הכוח לעם" – ביטויים שלא יישמעו זרים אף הם לאוזניים ישראליות; י"ל].

שבוע לאחר שנכנס לתפקיד נשיא ארצות הברית ב־2017, כשחתם על צו נשיאותי 13771, הכריז דונלד טראמפ על מדיניות הדגל של ממשלו לגבי המדינה האדמיניסטרטיבית – אותו ערב רב של מחלקות, מוסדות ונהלים ביורוקרטיים שנוצרו כדי לסייע לנשיא להוציא לפועל חקיקה שעוברת בקונגרס. הצו ביקש לייסד "תקציב רגולטורי": מנגנון חדש שמתנה את היצירה של כל תקנה רגולטורית חדשה במחיקה של שתי תקנות רגולטוריות קיימות, וגם אוסר על יצירה של תקנה רגולטורית חדשה אם הביטול שתי התקנות הקיימות לא מפצה תקציבית על עלותה הצפויה. 

הניסיון הזה נכשל. אמנם הסוכנויות הפדרליות צמצמו את הרגולציה החדשה בזמן ממשל טראמפ, אבל הן התקשו מאוד לעמוד בתכתיבי הצו ולבטל רגולציה קיימת. החוק להסדרת הליכים מנהליים, שמעגן את יסודותיה של המדינה האדמיניסטרטיבית, הקשה עליהן לעשות זאת. למעשה, רוב הניסיונות של ממשל טראמפ לבטל תקנות רגולטוריות נבלמו בבתי משפט פדרליים מאחר שלא עמדו בדרישות הפרוצדורליות הבסיסיות ביותר שהחוק דורש.

ועדיין, למרות כישלונו, צו נשיאותי 13771 מגלם באופן מושלם את הגישה שבה החזיקה בזמנו התנועה השמרנית בארצות הברית כלפי מדיניות רגולציה. במילותיו המפורסמות של סטיב באנון, יועץ לשעבר של טראמפ, מטרת הצו היתה להביא ל"השמדת המדינה האדמיניסטרטיבית". מטרה זו עולה בקנה אחד עם העוינות ארוכת השנים של הימין האמריקאי כלפי כל סוג של רגולציה ממשלתית, אותה סימן כבר מזמן בתור אסון כלכלי וחוקתי.

רוצים לקבל את מיטב המאמרים והעדכונים שלנו?

אני מאשר/ת קבלת עדכונים ממגזין תלם לתיבת המייל שלי

שליחה

אבל כל זה היה בעבר. בשנים שחלפו מאז התאחדה התנועה השמרנית בארצות הברית סביב השקפה שונה לחלוטין לגבי המדינה האדמיניסטרטיבית – כזו שרואה במוסדות המדינה אמצעי יעיל לקידום סדר היום האידאולוגי של התנועה, במיוחד בנושאים חברתיים, ולכן פועלת דווקא לחיזוק המנגנונים הפדרליים. אין זה אומר שהימין האמריקאי ויתר על החיסול הסיטונאי של תקנות רגולציה, בעיקר בתחומים כמו זכויות עובדים והגנה על הסביבה. למעשה, הרוב השמרני בבית המשפט העליון הקדיש בשנים האחרונות אנרגיה רבה במאמצי החיסול. כך קרה, למשל, בסוף יוני, כשבית המשפט החליט לבטל את "הלכת שברון", תקדים משפטי בן ארבעה עשורים שסילוקו יקל מאוד על שופטים בערכאות נמוכות יותר לבטל רגולציה על בסיס התנגדות אידאולוגית בלבד. 

החידוש הוא בכך שלצד צעדים מסוג זה, שמאפיינים את הימין האמריקאי כבר שנים, מגבשת התנועה השמרנית גם תוכניות מסוג חדש. תוכניות אלה כוללות שורה ארוכה של צעדים לחיזוקן של סמכויות האכיפה של הסוכנויות הפדרליות ולהחלשת הפיקוח של הקונגרס על פעילות הממשל – הצעות מדיניות שעד לפני שנים אחדות לא היו מתקבלות על הדעת בחוגים שמרניים.

הדוגמה הטובה ביותר למפנה הדרמטי היא "פרויקט 2025", תוכנית אגרסיבית מבית קרן הריטג' הימנית, שנועדה לשנות את פני הממשל האמריקאי במקרה של ניצחון רפובליקני בבחירות הקרובות. על גיבוש התוכנית הופקד כבר ב־2022 נשיא הקרן, קווין רוברטס, והיא מתבססת על מסמך גדוש פרטים טכניים בן 920 עמודים שהתפרסם באפריל האחרון תחת השם "מנדט למנהיגות". את המסמך הפיקה קואליציה של ארגונים ומכוני חשיבה אולטרה־ימניים, ובהם "המרכז להתחדשות אמריקאית" (ארגון המקדם לאומנות נוצרית), "אמריקה בוחרת בחיים" (מהארגונים המובילים במאבק נגד הזכות להפלה) ו־FreedomWorks (ארגון מבית משפחת קוך, שהצליח בעשור וחצי האחרונים להחדיר ללייב המיינסטרים האמריקאי את השקפת העולם של תנועת "מסיבת התה",  כולל בתחום  הרגולציה). התוכנית נוגעת כמעט בכל נושא מדיניות שאפשר להעלות על הדעת – מתקציב הביטחון, דרך הרגולציה על הבנקים ועד לסלילת כבישים מהירים.

מנסחיו של "פרויקט 2025" לא מסתירים את מטרת העל שלו: לחולל מהפכה בממשל הפדרלי, באופן שיבצר את השליטה של ערכים ארכי־שמרניים בפוליטיקה האמריקאית עשרות שנים קדימה. צורת המשטר החדשה, שאנשי טראמפ ושותפיהם בקרן הריטג' מבקשים לכונן, אמורה לכלול את המאפיינים הבאים: פוליטיזציה חריפה של שדרת הפקידות המקצועית; הסרת הפיקוח הציבורי, כולל מצד הקונגרס, על הרשות המבצעת; ניצול סמכויותיהן של סוכנויות האכיפה הפדרליות לענישת יריבים פוליטיים; ויישום מניפולטיבי וסלקטיבי של תוכניות פדרליות  כך שיקדמו לאומנות נוצרית, עליונות לבנה ואי־שוויון כלכלי.  

השתלטות במקום פירוק

אחת הטענות המרכזיות בבסיס התוכנית השאפתנית היא שהמדינה האדמיניסטרטיבית נהפכה במהלך השנים כלי בידי השמאל הרדיקלי, שניצל אותה על מנת לכפות ערכים "ווקיים" על אזרחי ארצות הברית בכל תחומי החברה. לכן, על פי אדריכלי "פרויקט 2025", פירוק המנגנונים הרגולטוריים כבר אינו הדרך הנכונה לפעול בה. תחת זאת, הם מסבירים, יש להשתלט על המדינה האדמיניסטרטיבית באופן אגרסיבי ולשנות את כיוון הפעולה שלה. הרעיון הזה לא חדש לחלוטין: התנועה השמרנית כבר השתמשה במדינה בעבר כדי לנהל מלחמות תרבות – לדוגמה, כשקבעה כללים רגולטוריים שרירותיים במטרה להגביל פעילות של מרפאות לביצוע הפלות או כשהקשיחה באופן קיצוני את תנאי הזכאות לתוכניות סיוע במזון. אבל פעולות אלה היו ספורדיות ונקודתיות – לא חלק ממאמץ שיטתי ומאורגן. החידוש ב"פרויקט 2025" טמון באסטרטגיה הכוללת והרחבה המוצגת בו.

ראסל ווט, שעמד בראש המשרד לניהול תקציבי בממשל טראמפ, מתמצת את האסטרטגיה החדשה בפרק שכתב ב"מנדט למנהיגות": "האתגר הגדול שניצב בפני נשיא שמרן הוא הצורך הקיומי להשתמש באופן אגרסיבי בכוחותיה האדירים של הרשות המבצעת על מנת להחזיר כוח – כולל כוח שנמצא כרגע בידי הרשות המבצעת – לידי העם האמריקאי". לפי ה"מנדט", הדרך היחידה לעמוד במשימה הזו היא להעניק לממשל טראמפ השני כוח כמעט בלתי מוגבל לשינוי פניו של הממשל האמריקאי – על מוסדותיו, משאביו, נהליו הביורוקרטיים וכוח האדם שלו.

ניכר מאוד כי "פרויקט 2025" עוצב על סמך לקחים מכישלונו של צו נשיאותי 13771. מבחינות רבות, "מנדט למנהיגות" הוא סוג של ספר הוראות להחלשת האיזונים והבלמים שנועדו למנוע מנבחרי ציבור לנצל לרעה את כוחם. כלומר, הוא נועד לסלק מהדרך את ההגנות המוסדיות שיחסמו את יישום היעדים האידיאולוגיים של "פרויקט 2025". המסמך עמוס הסברים מדוקדקים וז'רגון טכנוקרטי ומציע להנהגה העתידית של ממשל טראמפ תפריט של שיטות פעולה שיאפשרו לה לנצל פרצות במנגנוני האיזונים והבלמים הקיימים ואפילו לעקוף אותם לחלוטין.

אחד הנושאים העיקריים שהמסמך עוסק בהם בהרחבה הם חוקים הנוגעים למינויים בממשל. במצב הנוכחי, גופים פדרליים מורשים להעסיק אך ורק עובדים מקצועיים בעלי מומחיות הולמת והכשרה מתאימה. בנוסף, כל עובדיהן מחויבים להישבע אמונים לחוקה האמריקאית ולהתחייב כי יישארו נאמנים לעקרונותיה גם במחיר של אי־ציות לממונים עליהם מהדרג הפוליטי. כתוצאה מכך, עובדי המדינה האלה הם ככל הנראה קו ההגנה המוסדי החשוב ביותר מפני כינונו של משטר אוטוקרטי בארצות הברית.

אלה בדיוק העובדים שנמצאים על הכוונת של ה"מנדט". התוכנית כוללת שורה ארוכה של הצעות מדיניות שמטרתן להחליש את כוחם ואפילו להיפטר מהם לגמרי. המדיניות המוצעת, שמתבססת על צו נשיאותי אחר מהכהונה של טראמפ, מסווגת מחדש אלפי משרות מקצועיות בממשל הפדרלי ומבטיחה כי האיוש שלהן לא יהיה כפוף עוד לכללים הקיימים. כללים נוקשים אלה – שמעוגנים בספר החוקים כבר יותר מ־140 שנה – נועדו להבטיח כי העסקה, קידום ופיטורים של עובדים בזרועות הממשל השונות יתבצעו על פי שיקולים מקצועיים בלבד. חיסול ההגנות הללו יאפשר לטראמפ ולאנשיו לפטר עובדים פדרליים רבים בלי שום צורך לנמק את החלטתם. 

מטרת המדיניות הזאת ברורה: לכפות על עובדי ציבור לציית לכל דרישה של הדרג הפוליטי – אפילו אם היא סותרת את עמדתם המקצועית או מנוגדת לחוק. אם מדיניות זו תיושם, כל אנשי המקצוע בממשל הפדרלי יהיו נתונים בסכנת פיטורים מיידית.

וזו לא השיטה היחידה שמציג ה"מנדט" להחלשת אנשי מקצוע שאינם נושאים חן בעיני הדרג הפוליטי. כך, לדוגמה, בפרק שמוקדש לקהילת המודיעין מוצע לאפשר לפוליטיקאים לבטל ביתר קלות את הסיווג הביטחוני של אנשי המקצוע העובדים בה. אנשי מודיעין לא יכולים לשמש בתפקידם בהיעדר סיווג ביטחוני מתאים, וזה בדיוק שורש העניין: לתת בידי הפוליטיקאים כלי נוסף להשתקת קולות שלא מוצאים חן בעיניהם, גם בתוך סוכנויות המודיעין. 

סעיפים אחרים בתוכנית מפגינים עוינות דומה כלפי עובדי ממשל הנחשבים לסגל ביצועי בכיר. זוהי קבוצה מובחנת של עובדים בשירות הציבורי הפדרלי, שתפקידם לגשר בין מינויים פוליטיים במשרדי הממשל לבין אנשי המקצוע המועסקים תחתיהם. המדיניות המוצעת תאפשר לפוליטיקאים לשלוח אנשי סגל ביצועי בכיר לעבוד במיקומים גיאוגרפיים מרוחקים או לשבץ אותם מחדש בתפקידים שאינם קשורים לתחום מומחיותם. 

פתיחת הדלת להשפעה חיצונית

הצעד המשלים להשתקה או לפיטורים של עובדי ציבור הוא הרחבת השפעתם של גורמים חיצוניים על המערכת – וגם בנושא הזה יש ל"מנדט" הרבה מה להציע. עם חיסולם של הליכי גיוס העובדים התחרותיים הנהוגים כיום, סוכנויות פדרליות יוכלו למלא את שורות השירות הציבורי במי שרק ירצו. "פרויקט 2025" מבהיר מעל מכל ספק כי נאמנות מוחלטת לנשיא – בניגוד למקצועיות או למומחיות – היא הקריטריון החשוב מכולם בהעסקת עובדים. במקביל מציעה התוכנית לאפשר לדרג הפוליטי להעניק סיווג ביטחוני ביתר קלות, מה שיביא להגברת קולם של נאמני הנשיא בתוך קהילת המודיעין וישפיע על קבלת ההחלטות הנוגעות לביטחון הלאומי.

עוד מבקש המסמך למסד את ההכללה של "עמדות שנויות במחלוקת" בתהליכי קבלת ההחלטות של הנשיא. אחת מהמלצותיו היא "לשפר" את התדריך הביטחוני היומיומי שמקבל הנשיא באמצעות הכללה של חוות דעת המגיעות מגופים חיצוניים ויצירת ערוץ ממוסד ל"הצגת התנגדויות". ה"מנדט" לא טורח לציין כיצד ייראה המנגנון המוסדי שיאפשר לגופים חיצוניים להשתתף בדיונים ביטחוניים, אבל מההקשר הרחב של המסמך ניתן להבין כי מדובר בניסיון נוסף לפגוע במעמד של סוכנויות המודיעין העצמאיות ובהפיכתם של מסמכי הערכה ביטחוניים מניתוחי מודיעין אובייקטיביים לכלי בידי לוביסטים וגופים פרטיים.

העיקרון של העברת יכולות הליבה של הממשל הפדרלי לידי המגזר הפרטי מופיע באופן עקבי לכל אורך המסמך. דרך פעולה זו משמשת את התנועה השמרנית האמריקאית כבר עשרות שנים. אלא שעכשיו, בניגוד לעבר, המטרה אינה לצמצם את גודלה של הממשלה כי אם לקדם את היעדים האידיאולוגיים הרחבים של "פרויקט 2025". הפרק שעוסק במשרד האנרגיה, לדוגמה, ממליץ לבצע מיקור חוץ לסוכנות המידע של המשרד (EIA), גוף קטן שתפקידו לאסוף ולנתח מידע סטטיסטי על תשתיות האנרגיה במדינה. הנתונים שמופקים על ידי הסוכנות ממלאים תפקיד חשוב בכל החלטה שהממשל מקבל לגבי מדיניות האנרגיה של ארצות הברית ולגבי השקעה בתעשיות הנפט והגז. התוצר המשפיע ביותר של הסוכנות הוא, ככל הנראה, התחזיות שהיא מפרסמת באופן קבוע בנוגע למגמות בתחום האנרגיה. אף שמחברי ה"מנדט" מודים כי המידע שיוצא תחת ידי הסוכנות "נייטרלי" בדרך כלל (יתרה מכך, היא ספגה לא פעם ביקורת על כך שהתחזיות שלה לגבי אנרגיה מתחדשת קודרות מדי), הם מציעים לבצע בה רפורמה כדי "להפחית את עלויות התפעול שלה". 

ניסיון העבר מלמד כי הפרטת גופים פדרליים משיגה פעמים רבות דווקא את התוצאה ההפוכה. אבל מה שמטריד באמת בהצעה הוא האופן שבו הפרטת הסוכנות תאפשר לאינטרסים עסקיים להשפיע על ההחלטות שמקבל הנשיא בתחום האנרגיה. תאגידי נפט וגז, למשל, יוכלו להניח על שולחנו נתונים מסולפים, שנתפרו בהתאמה לעמדותיו. וכך, נשיא עתידי שירצה להימנע מטיפול במשבר האקלים יוכל להשתמש בניתוחים מוטים כדי להתנגד למדיניות המקדמת אנרגיה ירוקה.

בפרק אחר מציע המסמך להפריט את יחידת החיזוי של מינהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי (NOAA). יחידה זו מפרסמת באופן שוטף תחזיות מזג אוויר נגישות לכול, בדגש על תופעות אקלימיות מסכנות חיים כמו סופות ושיטפונות. העברת השירות לידיים פרטיות עלולה ליצור מצב שבו רק לאוכלוסיות לבנות יותר ואמידות יותר תהיה גישה להתרעות מזג אוויר מצילות חיים, שניתנות כיום בחינם. גרוע מכך, הפרטה של שירות ממשלתי בסיסי כזה עלולה ליצור מצב שבו חברות פרטיות מציעות מסלולים שונים לאזורים שונים בארצות הברית ומספקת תחזיות מזג אוויר מדויקות רק לקהילות מסוימות. בעידן ההתחממות הגלובלית, שבו מצבי אקלים קיצוניים נהיים תדירים יותר ויותר, אזורים עניים, שלא יוכלו להרשות לעצמם התרעות מזג אוויר מדויקות, יהיו חשופים יותר לפגיעה מיותרת בחיי אדם וברכוש.

 הומניטריות מיסיונרית

לצד תוכניות ההפרטה הרבות המוצגות בו, ה"מנדט" מציע גם לבצע פוליטיזציה של מערכת היחסים בין הממשל הפדרלי לבין קבלני הביצוע הפרטיים שהוא עובד מולם. לדוגמה, בפרק שעוסק בסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי (USAID) ממליצים המחברים לשים סוף לשיתוף הפעולה של הסוכנות הפדרלית עם ארגונים בינלאומיים כמו "אוקספם", שמקבלים ממנה מימון לשם הגשת סיוע הומניטרי ברחבי העולם. את מקומם יתפסו "ארגונים מבוססי אמונה" – כנסיות מקומיות או גופים דתיים אמריקאים גדולים כמו "הארגון הקתולי לשירותי סיוע" ו"אבירי קולומבוס". ארגונים אלה יוכלו להעביר את מקבלי הסיוע אינדוקטרינציה דתית ברוח השמרנות הנוצרית שהיא לבו של "פרויקט 2025".

בזמן כהונת טראמפ כנשיא, אנשיו כבר ניסו לנצל תוכניות סיוע הומניטרי להפצת אידיאולוגיה שמרנית כשהתנו מתן סיוע למדינות מסוימות בהצטרפותן ל"הצהרת ז'נבה בדבר בריאות נשים והגנה על המשפחה" (GCD). ההסכם השנוי במחלוקת, שלא נוצר במסגרת אחד מהמוסדות הבינלאומיים (האו"ם, למשל), מחייב את המדינות החתומות עליו לפעול נגד הפלות בזירה הפנימית והבינלאומית. ה"מנדט" מאמץ את שיטת הפעולה הנאו־קולוניאליסטית הזאת ושואף להרחיב אותה לתוכניות סיוע נוספות באמצעות העברת עוד ועוד סמכויות ומשאבים כספיים לארגונים דתיים. כך יתאפשר לתנועה השמרנית לכפות את תפיסת עולמה גם על אוכלוסיות מחוץ לארצות הברית. 

נוסף על כך, המסמך ממליץ למפלגה הרפובליקנית לנצל את הבחירה של קבלני ביצוע כנשק נגד חברות פרטיות בעלות מדיניות "ווקית". על פי התוכנית המוצעת ב"מנדט", החל מ־2025, חברות פרטיות שמונהגת בהן מדיניות לקידום גיוון, שוויון, הכללה וצדק (DEIJ) ייפסלו מקבלת תמיכה ממשלתית. בתי ספר ציבוריים, למשל, לא יוכלו לקבל תקציבים מהממשל אם יקיימו קשרים עם חברות פרטיות שמכירות בכינויי גוף טרנסג'נדריים. הכנסת שינויים כאלה ברמה הפדרלית היא בבחינת צעד משלים ליוזמות חקיקה שכבר יצאו לדרך במדינות שנשלטות בידי הרפובליקנים ואוסרות על מוסדות להשכלה גבוהה לאמץ מדיניות לקידום גיוון ושוויון.

ה"מנדט" כולל גם הצעות לדרכים שבהן ממשל רפובליקני עתידי יוכל לנצל את מנגנון התמיכות הפדרלי לקידום יעדי מדיניות שמרניים. כך, למשל, הפרק העוסק במחלקת הבריאות הפדרלית מציע להזרים את הכסף המיועד לתוכנית הלאומית למניעת הריון ולעידוד אחריות בקרב בני נוער אל עמותות דתיות המקדמות התנזרות ממין בקרב צעירים. הפרק שעוסק בסוכנות להגנת הסביבה מבקש לחולל מהפכה באופן שבו הסוכנות מחלקת את מענקי התמיכה שלה, שתקציבם הכולל מגיע למאות מיליוני דולרים מדי שנה. ה"מנדט" ממליץ להוציא את ההחלטה על תמיכה בארגונים סביבתיים מידי אנשי המקצוע המועסקים בסוכנות ולהעבירה – גם במקרה הזה – לידי מינויים פוליטיים של הנשיא.

הפגנה היא מרד

החלק המטריד ביותר בתוכנית מוקדש להשתלטות אגרסיבית של הדרג הפוליטי על רשויות האכיפה, כך שיוכל לנצל אותן למטרות פוליטיות. הפרק על משרד המשפטים, למשל, מציע לחולל במשרד מהפכה של ממש ולשים קץ למסורת ארוכת השנים של הפרדה בינו לבין הבית הלבן. מבחינה תיאורטית, ההפרדה הזאת נובעת מכך שהתובע הכללי, שעומד בראש המשרד, מייצג לא את נשיא ארצות הברית אלא את הממשל האמריקאי בכללותו. ואכן, במהלך השנים כוננו שלל הסדרים מוסדיים שנועדו להבטיח את עצמאותו של משרד המשפטים ולמנוע אפילו מראית עין של התנגשות אינטרסים בין פעילותו המשפטית לבין היותו חלק מהממשל הפדרלי. 

מכל המנגנונים הללו, המפורסם מכולם הוא מוסד התובע המיוחד – עורך דין שמקבל סמכויות מיוחדות כדי לחקור ולעתים אף להגיש כתבי אישום נגד בעלי תפקידים בתוך הממשל עצמו, כולל נשיא ארצות הברית. עם זאת, כפי שנוכחנו לגלות בשנות הנשיאות של טראמפ, העצמאות בפועל של תובעים מיוחדים מאוימת כבר במצב הנוכחי. ה"מנדט" מבקש לשחוק עוד יותר את עצמאות המשרד על ידי הידוק השליטה הנשיאותית במערך התביעות הפדרלי, באופן שיקל מאוד על הנשיא לנצל את מנגנוני אכיפת החוק לרדיפת יריבים פוליטיים.

באופן דומה, הפרק המוקדש למשרד לביטחון המולדת מכיל שורה של הצעות שמטרתן להעניק עוד ועוד סמכויות לרשויות האכיפה שעוסקות בהגירה. כך, למשל, מוצע להעניק לנציגי הרשויות האלה את הסמכות לגרש מארצות הברית ללא כל הליך שימוע מהגרים שחשודים בפלילים. כיום סמכויות מיוחדות אלו תקפות אך ורק במרחק של 160 ק"מ מהגבול עם מקסיקו; התוכנית החדשה מבקשת להרחיב אותן לכלל שטחה של ארצות הברית.

"פרויקט 2025" מבקש להרחיב מאוד גם את השימוש בחוק המרד מ־1807, שמאפשר לנשיא – תחת נסיבות קיצוניות במיוחד – להשתמש בצבא ארצות הברית נגד אזרחים בתוך גבולות המדינה. טראמפ איים להשתמש בחוק הזה כבר ב-2020, כדי לדכא את ההפגנות של התנועה Black Lives Matter, שפרצו בעקבות הרצח של ג'ורג' פלויד בידי שוטר במיניאפוליס. רק התערבות של כמה מעוזריו מנעה ממנו לעשות זאת. ה"מנדט" אמנם לא נוקב בשמו של החוק הספציפי הזה, אבל בהחלט מקדם את הרעיון שיש להשתמש ב"חיילים בשירות פעיל ובחיילי המשמר הלאומי לביצוע מעצרים באזור הגבול – דבר שלא נעשה עד היום". על פי דיווח של "הוושינגטון פוסט", המתבסס על מסמכים פנימיים ועל ראיונות עם הצוות של "פרויקט 2025", הכוונה של ראשי הפרויקט היא להמליץ על שימוש בחוק המרד באופן מרחיב עוד יותר מזה שמתואר במסמך הרשמי.

דרך נוספת שבה מבקש ה"מנדט" להשתלט על הממשל הפדרלי היא הסרת הפיקוח של הרשות המחוקקת – הקונגרס האמריקאי – על הרשות המבצעת. כך, למשל, כמה מפרקי המסמך מסבירים כיצד יוכל הממשל לנצל פרצות בחקיקה הנוכחית כדי למלא את השדרה הניהולית של משרדי הממשלה במינויים פוליטיים. מהלך זה יאפשר לממשל טראמפ העתידי להצניח את נאמני הנשיא לתפקידים בכירים בלי שיצטרכו לעבור את הליך האישור הארוך, והמביך לעתים, בפני ועדות הסנאט.

בפרקים אחרים ניתן למצוא הצעות מדיניות שיעניקו לנשיא שליטה רבה יותר על זרימת המידע בין משרדי הממשלה השונים לבין ועדות הקונגרס המפקחות עליהם. אם הצעות אלה ייושמו, יהיה בכוחו של הנשיא לסנן את המידע המגיע לידי חברי הקונגרס והצוותים שלהם – מהלך שללא ספק יפגע ביכולתם למלא באופן משמעותי את תפקידם החוקתי ולפקח על פעילות הממשל. הפרק שעוסק במחלקה לביטחון המולדת מציע, למשל, להפחית את מספר הוועדות המורשות לפקח על המחלקה מעשר (שש בבית הנבחרים וארבע בסנאט) לשתי ועדות בלבד, אחת מכל אחד מבתי הקונגרס. אם הנהגת הקונגרס תסרב לשתף פעולה, המסמך מציע לראשי מחלקת המדינה לבחור באופן חד־צדדי את הוועדה המועדפת עליהם ולהתנהל מולה בלבד. 

בדומה לכך, הפרק שעוסק במחלקת המדינה ממליץ לקבוע כי ערוץ התקשורת בין מחלקת המדינה לבין הקונגרס יעבור אך ורק דרך הבית הלבן. המשמעות של צעד כזה היא שהנשיא יקבע איזה מידע לגבי מדיניות החוץ האמריקאית יגיע לקונגרס ואיזה מידע יוסתר ממנו.

התבצרות במוקדי הכוח

הקונגרס ומערכת המשפט האמריקאית בשלים כבר הרבה מאוד שנים להשתלטות של קבוצות אליטיסטיות קטנות, המבקשות לנצל את כוחם המוסדי כדי לחזק את השפעתן על החברה ולהדק את אחיזתן בשלטון. גורלה של המדינה האדמיניסטרטיבית – תוספת מאוחרת יחסית לנוף המוסדות האמריקאיים – היה אמור להיות שונה.

בשנים שלאחר מלחמת האזרחים ולאורך העידן הפרוגרסיבי [מ-1865 עד 1929 בערך], רפורמטורים ופעילים חברתיים ביקשו להפוך את המוסדות הפדרליים למכלילים יותר ולהבטיח כי שייענו בצורה טובה יותר להעדפות ולאינטרסים של הציבור. "הוועדה הבין־מדינתית למסחר", שהוקמה באותן שנים, היתה אחד הניסויים הראשונים ברגולציה פדרלית. פעילות הוועדה הוכיחה כי המדינה האדמיניסטרטיבית יכולה לגרום לכך שהשוק יהיה הוגן יותר עבור צרכנים ועסקים קטנים, תוך שהיא הודפת לחצים מצד גופים כלכליים רבי עוצמה ומגוננת על הדמוקרטיה האמריקאית מפני האיום התמידי של השתלטות אוליגרכית. 

מינהל המזון והתרופות, שנוסד ב-1906 וקבע בחוק סטנדרטים בריאותיים בסיסיים עבור שורה ארוכה של ענפי תעשייה, כבר היה חלק מגל חדש של סוכנויות פדרליות שנועדו לא רק לתקן נזקים בדיעבד אלא למנוע מראש את הפגיעה באזרחים. על בסיס המודל הרגולטורי החדש הזה ייסד הקונגרס לאורך השנים סוכנויות פדרליות נוספות והעניק להן את הסמכות להגן על אזרחי ארצות הברית באופן שוטף מפני איומים חדשים.

המדינה האדמיניסטרטיבית עוצבה באותן שנים באופן גאוני, על מנת שתוכל לשמש פורום מוסדי שינצל מעורבות ציבורית ומומחיות מקצועית לפתרון הבעיות שאיתן מתמודדים האזרחים. המבנה שלה תוכנן בקפידה כדי לבודד אותה עד כמה שניתן מהלחצים שמופעלים על פוליטיקאים בשגרה ומונעים מהם לפעול בנושאים כאלה. כבר לפני שנים זיהו חוקרי דמוקרטיה את הפוטנציאל הגלום במדינה האדמיניסטרטיבית בתור גוף המסוגל לבנות ולשמר כוח ציבורי אמיתי. לטענתם, כשהיא במיטבה, יש בכוחה של המדינה האדמיניסטרטיבית לאזן את ההשפעה האדירה שיש לכסף על הפוליטיקה האמריקאית. מכאן ברור מדוע התנועה השמרנית המודרנית רואה בה איום חמור כל כך. 

וזה הדבר החשוב ביותר שצריך להבין לגבי "פרויקט 2025": תכליתו היא השחתת המדינה האדמיניסטרטיבית והפיכתה מהבסיס הדינמי של הדמוקרטיה האמריקאית למכונת מלחמה המגויסת להפצת שמרנות חברתית וכלכלית. מה יקרה אם הגופים שעומדים מאחורי הפרויקט יצליחו במשימתם? מרגע שהתנועה השמרנית תצליח להטיל מום במוסדות הממשל הפדרלי, יהיה לה קל בהרבה להתבצר במוקדי הכוח ולשמר את שלטון המיעוט שלה עוד עשרות שנים. החלשת הקונגרס ומערכת המשפט היו צעדים חשובים בדרך לשינוי שיטת המשטר ברוח ערכי הלאומנות הנוצרית, העליונות הלבנה והקפיטליזם הדורסני. אבל השתלטות על מנגנוני המדינה האדמיניסטרטיבית תהיה הפרס הגדול מכולם.

תרגום: יונתן לוי

על ג'יימס גודווין

מנהל המדיניות במרכז לרפורמות פרוגרסיביות שבוושינגטון די־סי. המאמר פורסם לראשונה ב"בוסטון ריוויו".