זמן הכרעות | סיפור מסגרת

שנה עברה מאז 7 באוקטובר, נקודת האפס החדשה של מדינת ישראל, והניסיונות להרכיב את המציאות, להכניס בה היגיון ותוחלת, עדיין נראים משימה בלתי אפשרית גם עבור מי שלא נפגעו בעצמם, איבדו יקרים להם או נאלצו להיות גולים בארצם.

בשנה הזאת הלכה והתחדדה ההכרה בכך שלמדינת ישראל יש פיצול אישיות שהולך ומחריף והיא ניצבת כמעט בכל יום מחדש מול בחירות הנוגעות לזהות העמוקה ביותר שלה: האם היא המדינה שהצבא שלה מתבוסס בבוץ העזתי כבר שנה, או שהיא המדינה שהצבא שלה ביצע בשבועות האחרונים מהלך מזהיר מול ארגון הטרור חזבאללה. האם היא המדינה שאזרחיה הקימו מפעלים של סולידריות, גיוס והתנדבות חסרי תקדים בהיקפם ובעומקם בחודשים שאחרי השבת השחורה, או שהיא המדינה שאלפים בודדים בלבד מאזרחיה נאבקים על הדחיפות בשחרור החטופים והחטופות, שנלקחו מתוך שטחהּ הריבוני ונמקים בעזה. האם היא הסטארט־אפ ניישן, או המדינה שחברת מודי'ס הורידה את דירוג האשראי שלה הורדה כפולה ודרמטית אך לפני רגע, ושהממשלה שלה עוסקת כבר יותר משנה בבזיזת הקופה הציבורית לטובת תקציבים הולכים ותופחים לשותפות הקואליציוניות החרדיות והמשיחיות.

כשהממשלה הנוכחית החלה לפעול, כמעט שנה לפני נקודת האפס, היא חידדה והעמיקה את פיצול האישיות הזה. בזמן שרובנו, האישיות הראשונה, עוצמים עיניים בתוך ניהול הסכסוך כבר שנים ארוכות ומקווים שאיכשהו יהיה בסדר – האישיות השנייה קובעת עובדות בשטח. כלומר, בשטחים. במעשים רבים – מעידוד וקריצה, דרך תמיכה קולנית ועד מינויים ותקנות והעברות כספים – היא מייצרת יום־יום מציאות של סיפוח מתקדם. בזמן שרובנו, האישיות הראשונה, ממשיכים לחנך את ילדינו ליהודית ודמוקרטית, לציונות ולשוויון – האישיות השנייה מקימה מִנהלות ומשרדים שמטרתם הצרת היהודית ובו בזמן חיזוקה על פני הדמוקרטית, מעבירה כספים לבתי ספר חצי פרטיים או פרטיים של מגזרים שחלקם מתנגדים לציונות וחלקם מכחישים דמוקרטיה, וקובעת חוקים ותקנות שמנציחים אי־שוויון. דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד.

בינואר 2023, כשההפיכה המשטרית יצאה לדרך, לרגע היה נדמה שהרוב מתרומם מרבצו המנומנם ומראה שאין לישראל שתי פנים. שאין בה צד אחד שמבקש רק לחיות את חייו בלי צורך להחליט החלטות גדולות, בעוד הצד השני חותר תמידית להכרעה שמנוגדת לערכי היסוד שעליהם הוקמה המדינה. לרגע היה נדמה שהרוב החליט להחליט.

ואז בא 7 באוקטובר. ואף על פי שבמובנים רבים אנחנו עדיין בתוכו, אנחנו מוכרחים לשאול: מי נהיה כשסוף־סוף נצא ממנו?

זמן הכרעות הוא גיליון שנכתב מתוך תחושה מעורבת של בהילות מצד אחד, ומצד אחר של התעקשות על חשיבה ארוכת טווח, שמתעלה מעל מהמציאות שסביבנו. בהילות, כי במובנים רבים אם לא נכריע – לא נהיה. התעקשות על חשיבה ארוכת טווח – כי הכרעות הן עניין קצר, מהיר, אבל בניית תשתית שתתמוך בהן ותאפשר לממש ולקיים אותן היא עניין ארוך, עיקש, שאינו מנוהל על ידי אירועים אקטואליים.

רוצים לקבל את מיטב המאמרים והעדכונים שלנו?

אני מאשר/ת קבלת עדכונים ממגזין תלם לתיבת המייל שלי

שליחה

הגיליון נפתח במאמר של יו"ר מפלגת הדמוקרטים, אלוף (מיל') יאיר גולן. גולן מתאר את שלושת האיומים המרכזיים שמולם ניצבת ישראל בעת הזאת – האיראני, הפלסטיני והפנימי – ומבהיר כיצד להתמודד עם כל אחד מהם בדרך להשגת ביטחון לטווח ארוך.

הדס אהרן משרטטת את שני הצירים המנוגדים שסביבם מתכנסות מדינות העולם בשנים האחרונות – הליברלי והא־ליברלי – מסבירה את משיכתו של נתניהו אל הציר השני ומזכירה מדוע ישראל חייבת לדבוק בראשון. עירן הלפרין חושף את הדינמיקה הישראלית של "פוליטיזציה במעמד צד אחד" ומראה כיצד הבחירה של הצד הליברלי להימנע מפוליטיזציה משרתת את הצד השמרני, ובענק. תמר הוסטובסקי ברנדס טוענת כי העובדה שעקרון השוויון מעולם לא עוגן בחוק הישראלי היא תוצאה של הכרעה מודעת שלא להכריע – בחירה הרת משמעות בזכות עצמה. יערה מן מזכירה שקריסתה של המדינה ב־7 באוקטובר השתקפה גם בחוסר יכולתה לספק שירותי בריאות ורווחה לרבים שנזקקים להם ומבהירה כי בדומה לשאלת הביטחון – הדרך לשיקומה של רשת הביטחון החברתי הישראלית עוברת בשינוי הפרדיגמה שמובילה את ממשלות ישראל בעשורים האחרונים. אביעד הומינר־רוזנבלום חוזר אל הבחירות לרשויות המקומיות כדי לתת סימנים בצבירת הכוח הפוליטי ושימורו אצל החרדים והחרד"לים ולהבהיר מה צריכים הליברלים ללמוד מהם. גיא לרון מנתח את מקומו המרכזי של המעמד הבינוני בישראל לאורך שנות קיומה של המדינה, מראה כיצד השפיע על השינויים הדרמטיים שעברו עליה ומשרטט קווים לדמותה של הברית הנחוצה לו עכשיו כדי שיוכל להציל את המדינה. מיקי פלד טוען כי אף על פי שהמלחמה דחקה את העיסוק בסוגיות חברתיות־כלכליות אל שולי השיח, הדרך לחילופי שלטון ולשינוי המציאות הישראלית עוברת דווקא בהן. האל ברנדז מזהיר כי חזרתו האפשרית של דונלד טראמפ אל הבית הלבן מסכנת את תפקידה של ארצות הברית כשומרת הסף של הסדר העולמי הליברלי ועלולה להפוך אותה ל"סתם" עוד מעצמה בעולם. את המחיר, טוען ברנדז, תשלם בסופו של דבר ארצות הברית עצמה, אבל הרבה לפני כן ייפגעו שאר מדינות העולם.

את הגיליון חותמים שני מדורים קבועים. במדור הראיונות "שמאל Talk" משוחחת העיתונאית מאיה לקר עם פעיל השלום העזתי־אמריקאי אחמד פואד אל־ח'טיב, שמסביר מדוע הדרך לפתרון הסכסוך עוברת בזניחת הקונספציה הפלסטינית בנוגע לישראל.

"שורש", מדור הקריאה המוערת, לוקח אותנו אחורה בזמן אל נאום ראש הממשלה יצחק רבין בטקס השבעת הממשלה ה־25. נאום שהעמיד במרכזו את מחויבותה של הממשלה הנכנסת לביטחון ולשלום, לשוויון ולשגשוג.

אנחנו מקווים כי המילים הברורות, הבהירות והאמיצות בנאום זה, בצד שאר מאמרי הגיליון, יוכלו לשמש בסיס ערכי ועקרוני ולשרטט סימני דרך מעשיים לא רק לממשלה הבאה שירכיב המחנה הדמוקרטי, אלא גם לשיקומה ולבנייתה מחדש של ישראל שאחרי שנת האפס.

• המאמר לקוח מתוך גיליון תלם 10: זמן הכרעות.