לפרק את שירות המדינה

המשרד הממשלתי שהנשיא דונלד טראמפ הקים בתחילת כהונתו השנייה אמנם נקרא ,Department of Government Efficiency ובקיצור DOGE, אבל לא נראה שיעילות ממשלתית היא מה שעומד לנגד עיניו. בפועל, DOGE, ואביה הרוחני של היוזמה הזו, אילון מאסק, ממקדים את מאמציהם בחיסול השירות הציבורי הפדרלי, על התרבות והערכים שמנחים אותו זה עשרות שנים, והחלפתו בדבר־מה אחר. ובמילים אחרות: שינוי משטר.

השימוש במונח "שינוי משטר" לא צריך להפתיע או להעליב – זהו הביטוי במילון לתיאור התהליכים שמובילים טראמפ ומאסק בגיבוי נלהב של תומכיהם. טראמפ סיפק רמז עבה לכוונותיו במהלך מסע הבחירות שלו ב־2024, כאשר כינה את יום הבחירות הקרֶב "יום השחרור" – מועד שבו, כדבריו, "טפילים" ו"מטורפים מהשמאל הרדיקלי" יסולקו מהחיים הציבוריים. סגנו המיועד ג'יי. די. ואנס הבטיח בזמנו לפטר "כל ביורוקרט בדרגי הביניים, כל עובד ציבור במשרד מינהלי. להחליף אותם באנשים שלנו". אידאולוג הימין סטיב באנון כינה את התהליכים הללו כ"פירוק השירות הציבורי".

ואנס ובאנון לא מחדשים דבר. מנהיגים נבחרים כמו הוגו צ'אווס בוונצואלה או ויקטור אורבן בהונגריה ניצלו את המנדט הדמוקרטי שקיבלו לשם אותה מטרה בדיוק. צ'אווס פיטר 19,000 מעובדי חברת הנפט הממשלתית והחליף אותם בנאמניו; אורבן פירק את ההגנות על העובדים בשירות הציבורי. על מנת להשיג את המטרות הללו גם בארצות הברית, טראמפ מינה את הפרשן השמרני ראסל ווט לעמוד בראש מינהלת התקציב הפדרלי. ווט הוא אדריכל פרויקט 2025 של מכון המחקר השמרני קרן הריטג' שהתווה את המסלול לשינוי המשטר בארצות הברית. בגיבוי צמוד של טראמפ ומאסק ובסיוע שלל צווים נשיאותיים ותעמולה רעילה ברשת, ווט ואנשיו השתלטו על מערכות מחשוב ומערכות תשלומים.

נראה אפוא שפירוק השירות הציבורי הוא מטרתו האמיתית של ה־DOGE. למרות שטראמפ ומאסק מתעקשים שהם נלחמים בבזבוז ובשחיתות במנגנונים ממשלתיים, הם עדיין לא סיפקו ראיות לטענותיהם הגורפות. למרות שהם דורשים שקיפות, מאסק עצמו מסתיר את ניגודי העניינים שבהם הוא נתון. למרות שהם אומרים שהם רוצים יעילות, מאסק לא ניסה לבחון באופן מקצועי, או אפילו להבין, רבות מהתוכניות שעל קיצוצן הורה. למרות שהם טוענים שמטרתם לקצץ בעלויות העתק של הממשל הפדרלי, התוכניות שאותן הם תוקפים מהוות חלק זעיר מתקציב המדינה. ההישג הוודאִי היחיד של המדיניות הזו, שלשמו למעשה נועדה, הוא שינוי מן היסוד של השירות הציבורי. עובדי הממשל הפדרלי (כ־‏2.2 מיליון אמריקאים) חשים פתאום כמו מי שמוצאים עצמם תחת כיבוש זר – ובצדק.

לגרום טראומה למשרתי ציבור

הרס האתוס המודרני של השירות הציבורי ייקח זמן. ראשיתו של אתוס זה בסוף המאה ה־19, כאשר הנשיא תיאודור רוזוולט ורפורמטורים אחרים בשירות הציבורי פתחו במסע לחיסול שיטת ה"שלל הפוליטי" (או שיטת הפטרונוּת) שמשלה בשירות הממשלתי. לפי אותה שיטה, לנשיא הנבחר ניתנה הזכות לפטר את כל עובדי הציבור ולמנות תחתיהם את אנשיו, לרבות בתפקידים זוטרים. רוב העולם עדיין מתנהל לפי מערכות פטרונות כאלה, אף שהן גם מושחתות וגם משחיתות. פוליטיקאים למעשה מחלקים במסגרתן מינויים בתמורה לשוחד. הם ממנים אנשים חסרי כישורים – בן דוד של מישהו, שכן של מישהי, או סתם מאכער מפלגתי – למשרות שדורשות ידע וניסיון. תוצאותיה של שיטת הפטרונות הן ממשל גרוע ושירותים גרועים, משום שעובדי הציבור משרתים פטרון – לא מדינה או חוקה. כשהפטרון דורש, למשל, הטבת מס לאיש עסקים שמנהיג או מפלגה חפצים ביקרו, אך טבעי הוא שהעובדים יצייתו.

עד שטראמפ נכנס לתפקידו ב־20 בינואר 2025, עובדי ציבור אמריקאים פעלו לפי קוד מוסרי שהיה מושתת על כבוד לשלטון החוק ולחוקה, נייטרליות פוליטית, ויישום של כל שינוי מדיניות בכפוף לחוק – בין אם תחת מממשל רפובליקני או דמוקרטי. הם נדרשו להתבסס על עוּבדות – למשל, מדידות שהעידו על זיהום אוויר – ולהגיב בהתאם. לא כולם היו מנהלים טובים או אנשים מוסריים, אבל הנזק שכל עובד יכול היה לגרום הוגבל באמצעות ביקורות, כללי שקיפות, וכאמור, האתוס שנבנה סביב שלטון החוק. השיטה הזו היתה מקובלת על כולם – בין אם הם סוכני אף־בי־איי שהצביעו לרפובליקנים, פקחי איכות סביבה שהצביעו לדמוקרטים, אחיות בבתי חולים לחיילים משוחררים, או בקרי טיסה בלוס אנג'לס.

רוצים לקבל את מיטב המאמרים והעדכונים שלנו?

אני מאשר/ת קבלת עדכונים ממגזין תלם לתיבת המייל שלי

שליחה

מה בדיוק יחליף את אתוס השירות הציבורי – עדיין לא ברור. הלאומנים הנוצרים רוצים מדינה דתית שתחליף את המדינה החילונית שלנו. עריצים טכנולוגיים (כגון מאסק) רוצים דיקטטורה של מהנדסים, בהנהגת מנכ"ל כל־יכול. מאסק וטראמפ גם שואפים להקים אוליגרכיה שמשרתת את האינטרסים העסקיים שלהם. לראיה, ה־DOGE כבר שׂם על הכוונת לפחות 11 סוכנויות פדרליות שהיו מעורבות במאבקים רגולטוריים עם החברות של מאסק, או שחקרו אותן בגין חשדות כמו הפרת חוקי הגנה על בטיחות במקום העבודה, הפרת זכויות עובדים והגנת הצרכן.

משמעותו של הסדר החדש, תהא האידאולוגיה שלו אשר תהא, היא חזרה לשיטת הפטרונוּת. אבל עוד לפני שהממשל יוכל לכפות את השיטה החדשה, יהיה עליו לכופף את העובדים שהאמינו באתוס השירות הציבורי הישן. זה בדיוק מה שווט הבטיח בפגישת עבודה ב־2023 שתכננה בדיוק את הרגע הזה. העיקרון שאותו התווה היה פשוט: יש לשבור את מי שרואים עצמם כפטריוטים המשרתים את הציבור ומוכנים להתפשר על שכר נמוך ממה שיכלו להרוויח במגזר הפרטי – ולהגדיר אותם כרשעים, כאויבי המדינה. את הדברים שאמר באותו מפגש יש לחזור ולצטט שוב ושוב: "אנחנו רוצים שהביורוקרטים יחוו טראומה. אנחנו רוצים שהם לא ירצו ללכת בבוקר לעבודה כי רואים בהם יותר ויותר כנבלים… אנחנו רוצים להכניס אותם לטראומה".

מתכון בדוק לאסון

חודש לאחר תחילת שלטון טראמפ, שלח מאסק מייל לרוב העובדים בממשל הפדרלי שבו הציע להם פרישה מוקדמת בתמורה לכמה חודשי שכר. ההודעה הדרמטית נועדה לגרום לסוג כזה בדיוק של טראומה. למעשה, מאסק אמר לעובדים הפדרליים שהוא לא מתעניין במה שהם עושים, באופן שבו הם מבצעים את עבודתם או בשיפור יעילותם. הוא רק רצה להעביר להם את המסר שאין שום בעיה לוותר עליהם.

במקביל, מאסק פתח במתקפה על סוכנות סיוע החוץ האמריקאי (USAID). את המתקפה העוינת תיבל גם באכזריות. רבים מעובדי ה־USAID פועלים באזורים מסוכנים וחשופים לטרור ולאלימות, שעה שהם מחלקים מזון ותרופות לאנשים העניים ביותר בעולם. כעת נאמר להם בן־לילה לנטוש את הפרויקטים שלהם ולחזור הביתה. היו עובדים שידעו כי הגדיעה הפתאומית של התוכניות שאותן ניהלו, למשל אספקת ארוחות לילדים הסובלים מתת־תזונה, תגרום למוות.

הממשל לא התייחס להשפעה הדרמטית של הקיצוץ, שאם לא יבוטל בידי בתי המשפט, יוביל לחיסכון תקציבי זניח בלבד. להפך. מאסק ואחרים פנו לרשת החברתית X כדי להפיץ שקרים בנוגע לפעילות ה־USAID והבזבוז שהיא גורמת לכאורה. אלא שבניגוד לטענות שהפיצו, USAID לא העניקה מיליוני דולרים במענקים ישירים לאתר החדשות פוליטיקו, לא מימנה ביקורים של סלבריטאים באוקראינה, לא שלחה קונדומים בשווי 50 מיליון דולר לעזה, ולא שילמה 84 מיליון דולר לצ'לסי קלינטון.

בדיות אלה ואחרות הופצו למאות מיליוני אנשים. מידע ממאגרים גלויים שמתעד מענקים רשמיים למלכ"רים הופץ גם הוא באופן סלקטיבי. בחלק מהמקרים, גורמים אינטרסנטיים מאכילים במידע הזה טרולים ברשת, שרודפים מקבלי מענקים ומכפישים אותם, למרות שהאחרונים קיבלו את הכסף באופן חוקי ובאישור הקונגרס. מאסק השתמש בשיטה דומה בפרשה המכונה "שערוריית קבצי טוויטר" (שבמסגרתה הפיץ לעיתונאים שמרנים תכתובות פנימיות של הארגון מיד לאחר שרכש אותו, שכביכול הצביעו על הטיה ליברלית), כדי להכפיש חוקרים ולהכתים את עבודתם.

אבל המשמעות האמיתית של הרס ה־USAID, שאותו הקים הנשיא ג'ון קנדי בתחילת כהונתו לפני יותר מ־60 שנה, היא התקדים שקבע. כל עובד בכל מחלקה או סוכנות אמריקאיות יודע כעת שמקום עבודתו עלול להיות היעד הבא בתור לקיצוצי תקציב פתאומיים וחילופי הנהלה, ואחריהם מסעות הכפשה זדוניים. כך, למשל, הושעתה פעילותה של הלשכה להגנה פיננסית על הצרכן (Consumer Financial Protection Bureau), שנועדה להגן על לקוחות הבנקים מפני פרקטיקות לא הוגנות, מטעות או דורסניות. הסוכנות להגנת הסביבה ומשרד החינוך הפדרלי, שבין השאר מנהל הלוואות לסטודנטים, נמצאים גם הם על הכוונת. במשרדים פדרליים רבים, אורבת סכנה לעובדים שעוסקים בגיוס, בהכשרה או בשיפור תנאי העבודה של קבוצות מיעוט או נשים, כמו גם לכל מי שעוסק בצמצום השפעות שינוי האקלים.

מאסק גם לקח על עצמו באופן אישי להרוס ארגונים שנבנו במשך עשרות שנים כדי לקדם דמוקרטיה ולהתנגד להשפעה של משטרים אוטוריטריים ברוסיה, איראן, סין ובמדינות אחרות באירופה ובאסיה. לדוגמה, הוא תיאר את העיתונאים של רדיו אירופה החופשית/רדיו ליברטי (Radio Free Europe/Radio Liberty) – שמסכנים את עצמם מדי יום כדי לדווח מרוסיה, מבלארוס וממדינות אחרות הנמצאות תחת משטרים אוטוקרטיים – כ"שמאלנים רדיקליים משוגעים". זמן קצר לאחר שרטן על כך ב־X, עיתונאי RFE/RL שוחרר מהכלא הבלארוסי לאחר כמעט שלוש שנות מאסר, במסגרת חילופי שבויים עם ארצות הברית.

שצף פעולותיהם של מאסק וה־DOGE מעמידות את עובדי הממשל בפני דילמות מוסריות שאף פעם לא התמודדו איתן. למחות או לשתף פעולה? לבקר הפרות חוק או לשתוק? קומץ עובדים יבחרו לעמוד על עקרונותיהם. כך למשל, בסוף ינואר סירב מנהל בשירות הציבורי בשם ניק גוטליב לציית לצו שיוציא לחופשה כפויה כמה עשרות עובדי USAID בכירים, בטענה שהצו מפר את החוק. "אין כל ראיות לכך שהיית מעורב בהתנהגות בלתי הולמת", כתב גוטליב לעובדים האלה במייל. הוא גם צפה שיודח בעצמו, כפי שאכן קרה. "אני מאחל לכם כל טוּב – זה לא מגיע לכם", סיכם בהודעתו.

אחרים יחליטו לשתף פעולה עם המשטר החדש – תוך שהם משתתפים, למעשה, במתקפה בלתי חוקית, גם אם ממניעים פטריוטיים. בדומה למדענים האוקראינים שממשיכים לתחזק את תחנת הכוח הגרעינית זפוריז'יה תחת הכיבוש הרוסי כי הם חוששים מאסון אם יעזבו – כמה מומחי טכנולוגיה במערך התשלומים ובמאגרי הנתונים הממשלתיים בארצות הברית המשיכו בעבודתם למרות שצוות המהנדסים הצעירים וחסרי הניסיון של מאסק דרש מהם גישה בלתי לגיטימית למערכות. "כניסה למערכות הללו ללא הבנה מעמיקה של האופן שבו הן פועלות היא מתכון לאסון שיביא למוות ולנזק כלכלי לאומה שלנו", אמר בעבר אחד מעובדי הממשלה.

שיטה מוכחת לטיפוח נאמנות

בסופו של יום, אם המתקפה על השירות הציבורי לא תיחסם, הגיבורים והפטריוטים ייעלמו. או שהם יפוטרו, או שתישלל מהם גישה לכלים הדרושים להם כדי לבצע את עבודתם, או שמסעות ההכפשה יבריחו אותם. הם יוחלפו באנשים שיוכלו לעבור את מבחני הנאמנות הנדרשים כעת כדי לקבל משרות ממשלתיות. חלק מהשאלות שיופנו אליהם ייראו מטופשות – למשל, האם אתם מוכנים לומר "מפרץ אמריקה" במקום "מפרץ מקסיקו?" – ואילו אחרות יהיו רציניות להחריד. כבר עכשיו, מדווח הוושינגטון פוסט, מועמדים לתפקידי ביטחון לאומי בממשל החדש נשאלים אם הם מקבלים את טענתו (השקרית) של טראמפ שניצח בבחירות 2020. לפחות שני מועמדים לקידום באף־בי־איי התבקשו גם לציין מי היו "הפטריוטים האמיתיים" במתקפת 6 בינואר 2021 על הקונגרס. המבחן הספציפי הזה משמעותי במיוחד כיוון שהוא לא מספק רק אומדן של הנאמנות לטראמפ, אלא גם של נכונות עובדי ממשל להדהד שקרים מוחלטים. במילים אחרות, העסקתם מותנית בנכונותם להשתתף בפירוק האתוס הישן של שירות המדינה, שדרש להשתית החלטות על בדיקת עובדות, ולא על מיתוסים או על בדיות.

יהיו עובדים פדרליים שינהגו בראוותנות ובקולניות כדי להפגין את נאמנותם לסדר החדש ועל ידי כך למשוך את תשומת ליבם ואת אהדתם של טראמפ, מאסק, ווט או תומכיהם. אד מרטין, התובע הזמני בוושינגטון אשר מונה על ידי טראמפ, כתב מכתב הממוען ל"סטיב ולאילון" (בהתייחס למאסק ולשותפו סטיב דייוויס) שבו הוא נשבע לאתר "אנשים ורשתות שנראים כמי שגונבים רכוש ממשלתי ו/או מאיימים על עובדי ממשל". מרטין הבטיח בתיאטרליות מופגנת "לרדוף עד קצה העולם" אחר מי שייחשב כמפר חוק "או פועל בצורה פשוט לא אתית".

הכרזות ראוותניות על איסור ליישם תוכניות לגיוון, שוויון והכללה (Diversity, Equity, and Inclusion, DEI) במקומות עבודה, או לצמצום השפעתו של שינוי האקלים, יהוו איום דומה על עובדי מדינה. בסוף החודש שעבר, חיל האוויר האמריקאי הסיר מקורסי ההכשרה שלו סרטונים על הטייסים השחורים הראשונים בשורותיו ועל הטייסות הראשונות. לאחר שהתעוררה מהומה, הסרטונים הוחזרו, אבל האינסטינקט הראשוני להסירם מעיד בבירור על שינוי. כמו הבוחנים שביקשו ממועמדי האף־בי־איי לשקר בנוגע לאירועי 6 בינואר, מישהו בחיל האוויר חש חובה להכחיש אמיתות היסטוריוֹת.

לאורך זמן, ייתכן שיידרשו הפגנות נאמנות ישירות אף יותר. ההוגה הפוליטי פרנסיס פוקויאמה מתאר תרחיש שבו יופעל, למשל, לחץ על מנהלי רשות המסים (ה־IRS), לערוך ביקורת ספרים בעסקיהם של יריבי הנשיא. עובדי ממשל אחרים עלולים לחוש שעליהם להסתיר נתוני אינפלציה. הואיל ובַּסדר החדש יהיה עליהם לרצות אך ורק את הנשיא, ולא את העם האמריקאי, לא יהיה להם אינטרס לבשר לו חדשות רעות.

גם פגישה מחוץ למשרד היא יעד לריגול

רבים מעובדי הציבור המבוגרים יישארו, כמובן, במערכת אבל המשטר החדש יחשוד בהם בחוסר נאמנות. המשרד לניהול כוח אדם כבר הורה לעובדים פדרליים לדווח על עמיתים שמנסים "להסוות" תוכניות גיוון, שוויון והכללה בתעסוקה, ואיים ב"השלכות שליליות" על כל מי שלא יעשה זאת. מינהלת שירותי הבריאות של משרד ההגנה האמריקאי שלחה מזכר דומה לעובדיה. סוכנות החלל (נאס"א), המחלקה לענייני חיילים משוחררים והאף־בי־איי הורו גם הם לעובדיהם לדווח תוך עשרה ימים על כל "שפה מקודדת או מכובסת" המשמשת ל"הסוואת" תוכניות לקידום גיוון, שוויון והכללה בתעסוקה.

מכיוון שהוראות אלה עצמן מנוסחות בשפה מרומזת ומעורפלת, יהיו עובדים פדרליים שבוודאי יתפתו לנצל אותן לרעה. עובדים, למשל, שלא אוהבים את הבוס הישן שלהם יוכלו פשוט לדווח עליו או עליה כמי שמיישמים במוסווה מיזמי גיוון ושוויון בתעסוקה. רוצים לזכות בנקודות אצל הבוס החדש? שלחו ראיות "מרשיעות" משיחות פרטיות עם עמיתיך למשרד. מספר סוכנויות ממשלתיות כבר סוגרות קבוצות תמיכה ופורומים חברתיים שהקימו עובדים הנמנים עם מיעוטים. במקרים אחרים, המארגנים של קבוצות אלה מפרקים אותן בעצמם כדי למנוע פגיעה בחברים בהן. אפילו פגישות פרטיות, מחוץ למשרד, עלולות לשמש יעד לריגול או לחטטנות של עמיתים.

למרבה התדהמה, החקיקה המעודדת אמריקאים לדווח על אמריקאים אחרים כבר קיימת מחוץ לממשל הפדרלי ומהווה תקדים למה שעוברים עתה עובדיו. חוק בטקסס, הידוע בשם "חוק פעימות הלב", מאפשר לאזרחים פרטיים לתבוע כל מי שלדעתם "סייע או עודד" לביצוע הפלה. בית המחוקקים של מדינת מיסיסיפי דן לאחרונה בהצעה להעניק פרס למי שמדווח על שוהים בלתי חוקיים המועמדים לגירוש.

גורלם של העובדים הפדרליים גם יהווה תקדים למה שיתחולל במוסדות אחרים – והאוניברסיטאות תחילה. קיצוצי תקציב אקראיים כבר זעזעו כמה מאוניברסיטאות המחקר הגדולות ברחבי ארצות הברית, ופגעו בפרויקטים מתמשכים ללא התחשבות ב"יעילות" שלהם או בכל קריטריון אחר. לחץ פוליטי על האוניברסיטאות הוא הרעה החולה הבאה בתור. כבר עכשיו, עובדים חדשים בקרן הלאומית למדע (סוכנות פדרלית שמעודדת לימודים ומחקר במדע ובהנדסה) סורקים במרץ את לשון ההסברים על פרויקטים מחקריים בחיפוש אחר מילים שנאסרו בצווים הנשיאותיים נגד גיוון, שוויון והכללה בתעסוקה. כאלה הן, למשל, "מוגבלוּת", "טראומה", "מעמד סוציו־אקונומי", וכן – אפילו "נשים". הן מעוררות מיד חשדנות וביקורת.

סכנות גדולות אף יותר אורבות בהמשך הדרך – פוליטיזציה אפשרית של ועדת הבחירות הפדרלית, למשל. בסופו של יום, כל מי שבא במגע עם הממשל הפדרלי – חברות פרטיות, מוסדות פילנתרופיים, כנסיות, ומעל לכל, אזרחים – עלול לגלות שהמהפכה התרבותית משפיעה גם עליו. אם הממשל הפדרלי לא ינוהל יותר על ידי עובדי ציבור המקפידים על החוקים שהעבירו נציגיכם הנבחרים, קרי הקונגרס, ייתכן שהאינטרסים של אותו הממשל יהיו שונים מאוד מהאינטרסים שלכם.

ניתן עדיין למנוע את המהלכים האלה, או להפוך אותם על פיהם. חלקם הגדול ממילא גם לא יהיו פופולריים. התפיסה הישנה שלפיה תפקידם של עובדי ציבור לשרת כל אמריקאי באשר הוא, ולא רק אליטה קטנה, היא מרכיב יסודי בתרבות הפוליטית האמריקאית זה יותר מ־100 שנה. שלטון החוק חשוב לרבים מהפוליטיקאים הנבחרים שלנו, כמו גם למצביעים שלהם – מכל רחבי הקשת הפוליטית. יש עוד זמן לבלום את שינוי המשטר הזה, לשמר את הערכים הישנים. אבל ראשית עלינו לראות נכוחה את המתרחש, ולהבין מדוע זה קורה.

תרגום: רותי סיני

על אן אפלבאום

עיתונאית, היסטוריונית וסופרת אמריקאית זוכת פרס פוליצר. כותבת קבועה בכתב העת אטלנטיק ועמיתה בכירה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. המאמר פורסם לראשונה באטלנטיק.