האם המשטרה והפרקליטות מנסות לחלץ את נתניהו מקטרגייט?

פרשת ריגול חמורה נחשפה בלשכת ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. לפרשה זאת שני חלקים, שהתקשורת וגורמי האכיפה מפרידים ביניהם – שלא בצדק. 

החלק הראשון מכונה בתמימות־משהו "פרשת המסמכים המסווגים". כתב האישום בפרשה מלמד ששלושה אנשים מהמעגל הראשון של נתניהו – יועצו הבכיר יונתן אוריך, הדובר לענייני צבא אלי פלדשטיין וקמפיינר הליכוד ישראל איינהורן – היו מעורבים בפעילות ריגול בצה"ל, כאשר יצרו בעזרתו של הנגד במילואים ארי רוזנפלד, ששיתף עמם פעולה, ערוץ גישה בלתי מורשה למידע מודיעיני. 

לפי כתב האישום, הערוץ פעל במשך חודשים באופן שיטתי ודו־כיווני: רוזנפלד העביר מידע מסווג לפלדשטיין, פלדשטיין נפגש איתו והפנה אליו שאלות, אוריך קיבל עדכונים שוטפים וקיבל מידע סודי לחזקתו, וכך גם איינהורן שאפילו העביר את המידע הסודי הלאה. הערוץ נחשף לאחר שהמעורבים הביאו בספטמבר האחרון לפרסומו של מסמך מסווג בבילד הגרמני – פרסום ששירת את נתניהו פוליטית וציבורית. 

החקירה גילתה שרוזנפלד העביר בסך הכול חמישה מסמכים מסווגים – אחד מהם משרת גם אינטרסים קטריים – ומידע רב בעל פה. כתב האישום הוגש רק נגד רוזנפלד ונגד פלדשטיין, הנאשמים בעבירת "מסירת ידיעה סודית" הכלולה בפרק "ריגול" בחוק העונשין. איינהורן ואוריך אינם נאשמים בפרשה.

החלק השני של הפרשה קרוי "קטרגייט", ועיקרו נוגע לחשדות שלפיהם בדיוק אותם שלושה יועצים קיבלו במסלולים שונים, לאורך זמן, וגם בעת שהיו מעורבים בערוץ הריגול, כסף שמקורו בקטר כדי שיקדמו את מטרותיה המדיניות. על פי החשד, חלקם קידמו מסרים קטריים במקרים שבהם הזדהו בתור דוברי ראש ממשלת ישראל. המעורבים אישרו בפועל שקיבלו כספים שמקורם בקטר. 

בניתוח הבא, נבקש להאיר היבטים המעוררים שאלה לגבי אחריותו, מודעותו ומעורבותו של נתניהו באירועים שבהם חשודים עוזריו, וננסה להבין לאור כל מה שקרה עד כה בפרשה, האם רשויות החוק מסוגלות למצות את החקירה, או שהן מורתעות מנתניהו? 

רוצים לקבל את מיטב המאמרים והעדכונים שלנו?

אני מאשר/ת קבלת עדכונים ממגזין תלם לתיבת המייל שלי

שליחה

1. המשטרה והשב"כ החמיצו את קטרגייט

החשדות נגד פלדשטיין, אוריך ואיינהורן מחולקים לשני תיקים משפטיים נפרדים – "הוצאת המסמכים המסווגים" ו"קטרגייט" – אך הם מצטברים לכדי תמונה כוללת אחת: מקורבי ראש הממשלה, שעל פי החשד קיבלו כסף כדי לקדם אינטרסים קטריים, היו מעורבים במבצע ריגול בצה"ל שתוצריו שירתו גם את קטר. 

החלוקה לשני תיקים מטשטשת את רשלנות גורמי החקירה. בין ספטמבר לנובמבר 2024, השב"כ והמשטרה חקרו באזהרה את פלדשטיין ואוריך בפרשת המסמכים המסווגים, ולא הבחינו במבצע הקטרי שבו הם מעורבים, שכן כתב האישום בפרשה לא הסגיר ולוּ ברמז חשד ששלושת יועצי נתניהו ממומנים על ידי קטר. 

אלא שביום הגשת כתב האישום, 21 בנובמבר, חשף בר פלג בהארץ שאוריך ואיינהורן, המוזכרים בו עשרות פעמים, מובילים קמפיין מטעם חברת פרספשן (Perception), שבבעלות איינהורן, לשיפור תדמיתה של קטר. לפי הידיעה, קמפיין הרשת שעלה ב־2022 התנהל גם בסוף 2024. לאחרונה חשף פלג קמפיין פרו־קטרי נוסף של השניים, שקידם את מטרות קטר במלחמת "חרבות ברזל". ב־10 בפברואר חשף עופר חדד בחדשות 12 שגם פלדשטיין נשכר לייצג את קטר, במקביל לעבודתו עבור נתניהו. קטרגייט באה לעולם. 

שורת החשיפות העיתונאיות אילצה את הפרקליטות והמשטרה לחקור בשנית חשודים שכבר נחקרו. אולם, היועצת המשפטית הורתה לעשות זאת בחקירה נפרדת ולא לפתוח את התיק שהוגש בו כבר כתב אישום. המידע שנחשף בחקירה החדשה העמיד את כתב האישום מנובמבר ואת החקירה שהובילה אליו באור שגוי ומביך. 

הטעות הקשה ביותר מופיעה בסעיף 12 לכתב האישום, הקובע שפלדשטיין "הועסק כיועץ עצמאי במערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה" שעה שהיה מעורב בהוצאת המסמכים המסווגים מצה"ל. אלא שבמרץ חשף פלדשטיין שבאותו הזמן הוא לא הועסק על ידי המשרד. דובר ראש הממשלה, עומר דוסטרי, אישר זאת. לפי הידוע כיום, פלדשטיין אמנם עבד אז בצמוד לנתניהו, אך את הכנסתו קיבל מלוביסט קטרי. 

כיצד ייתכן שחקירת פרשה של חדירה לאגף המודיעין, לא גילתה שגורם זר משלם את שכרו של נאשם מספר 1? 

רק בחקירה החדשה בוצעו פעולות שהיו צריכות להיערך חצי שנה לפני כן, כמו עימות בין פלדשטיין לאוריך על אופן ההעסקה של פלדשטיין, ובדיקה של חשבונות הבנק של פלדשטיין, פרספשן ואוריך. החקירה ב־2024 החמיצה מידע רב שהיום אותן רשויות טוענות בפני בית המשפט שיש בו חשד לעבירות חמורות. 

בתחילת יוני, שבעה חודשים אחרי הגשת כתב האישום, התגלו ראיות חדשות בנוגע למעורבות של אוריך בהדלפה לעיתון הנפוץ ביותר בגרמניה, בילד. אוריך נחקר מחדש בפרשה ודווח שהוא עשוי להיות מואשם. נראה שהחקירה הראשונה לא החמיצה רק את קטרגייט, אלא גם ראיות משמעותיות בנושא החקירה המרכזי – הדלפת המסמכים. 

עוד פורסם, שהראיות החדשות מלמדות לכאורה על מודעות של נתניהו להדלפה, ובפרקליטות שוקלים לזמן אותו למתן עדות. גם כאן צריך לזכור שכתב האישום הוגש מבלי שנתניהו, הנהנה הישיר והבלעדי מההדלפה שבה חשודים עוזריו הקרובים, נתן עדות בפרשה. לוּ היה מעיד, ניתן היה לעמת את עדותו אז עם הראיות החדשות. אבל נראה שהחוקרים חסו עליו.

לכן האפשרות שהרשויות לא יירדו לחקר האמת בפרשת קטרגייט בפירוש מטרידה. אם יוגש כתב אישום שיאשר את החשד שעוזרי ראש הממשלה נקנו על ידי קטר, הפרקליטות עלולה שלא להתייחס לאפשרות שגם ראש הממשלה נקנה על ידה. 

פרשה זו כה חריגה, שהפרקליטות תצטרך לשכנע שמיצתה את אמצעי החקירה בעניין נתניהו ללא מורא. אם יוחלט להגיש כתב אישום נגדו, הוא יצטרך להיות מפורט. אם יחליטו שלא להגישו, יש לפרסם דו"ח ציבורי שיניח את הדעת שאין אשמה במעשי ראש הממשלה, או שאין די ראיות, כפי שפורסם למשל בפרשת בר־און חברון. גמגומי נתניהו עד כה בנוסח "לא ידעתי דבר, אבל אני יודע שזה שקר" אינם מניחים את הדעת. 

2. ההפרדה המלאכותית בין חלקי הפרשה מסייעת ליועצי נתניהו

ההפרדה לשני תיקים משפטיים היא, אם כן, מלאכותית. נראה שהיא נובעת מסיבה טכנית, ולא מסיבה מהותית – קרי, שהחקירה הראשונה לא מיצתה את הסיפור כולו, והוא התגלה בשני שלבים. אבל זאת פרשה אחת. הפיצול משחק לידי יועצי נתניהו: החשדות נגדם בעניין הוצאת המסמכים מצה"ל מנותקים מהחשדות נגדם שהם פעלו באותו הזמן בשירות אינטרסים קטריים. 

מדגים זאת התפקיד הכפול שמשחק מסמך אחד המעורב בשני חלקי הפרשה. כתב האישום בפרשת המסמכים המסווגים מספר על מסמך שכתב רס"ן בחיל המודיעין, העוסק במעורבות גורם מדינתי זר במתקפת 7 באוקטובר. רשמית, זהות הגורם אסורה בפרסום אך רצף רמיזות עיתונאיות עבות ופרסום בולט של דברי ח"כ טלי גוטליב, חשפו שמדובר במודיעין המצרי. נציין שהמסמך אינו הערכת מודיעין רשמית, אלא מעין נייר עמדה מטעם הרס"ן וחוקרי מודיעין נוספים. תקציר המסמך הגיע מרוזנפלד לידי פלדשטיין, שהעביר אותו לאיינהורן. השניים החליטו להמתין עם הדלפתו. כתב האישום לא מסביר מה היה האינטרס של עוזרי נתניהו בהדלפה. השופט התיר לפרסם שפלדשטיין רצה לפרסמו אם יתעורר דיון על שהות צה"ל בציר פילדלפי. 

והנה, בחקירה השנייה, על אודות הקשרים עם קטר, אותו המסמך עומד במרכז אחד החשדות החמורים נגד אוריך ופלדשטיין: המשטרה טוענת בפני בית המשפט שהשניים חשודים שהתכוונו להדליף אותו באופן התואם אינטרסים קטריים. 

התוצאה היא שהוצאת המסמך המסווג מצה"ל תידון בתיק אחד שבו קטר לא מוזכרת, כאילו לא היה אינטרס קטרי בעניין; ואילו הדלפתו של המסמך בשירות קטר תידון בתיק אחר, כאילו הוא לא הוצא מצה"ל ללא רשות במעורבות אותם האנשים בדיוק, בזמן שקיבלו, לפי החשד, תשלום שמקורו קטרי. נראה שהפיצול המלאכותי חוסך לחשודים סעיף אישום חמור יותר, ומטשטש את הבנת התמונה כולה.

דבר דומה קורה עם החשדות החדשים נגד אוריך על מעורבותו בהדלפה לבילד. אף על פי שהראיות התגלו כשבתיק השני כבר יש נגד אוריך חשדות מבוססים שקידם בתשלום אינטרסים קטריים, הפרקליטות ייחסה את הראיות החדשות אך ורק לתיק המסמכים המסווגים – שם קטר כלל לא מוזכרת. זאת בשעה שממכלול החשדות אפשר להסיק שאוריך הניח את ידיו על מסמכי מודיעין מסווגים בזמן שהוא פועל בתשלום לקידום אינטרסים פרו־קטריים. 

נראה שיש קשר בל יינתק בין ההנחה הגדולה שמקבל אוריך לבין יחסם של החוקרים לנתניהו. אם כעת הרשויות יחליטו לגבות עדות מנתניהו על ההדלפה לבילד – שלפי מספר פרסומים הוא היה מודע לה – ההפרדה תאפשר להם שלא לחקור אותו באותה הזדמנות גם בפרשה הקטרית. זאת הרי חקירה אחרת. 

3. התחמקות מפיקוח: נתניהו הפריט את לשכתו 

כדי להבין כיצד נתניהו הכין את הקרקע לכניסת קטר ללשכתו, כדאי לחזור לשלוש פרשות שחיתות שהתגלו בה בעבר. 

ב־2014, היה ארי הרו ראש הסגל של נתניהו. לאחרונה הוא הודה שבמקביל לתפקידו כראש הסגל, הוא שלט בחברת ייעוץ, וכאשר פנה אליו גורם מדיני זר וביקש פגישה עם נתניהו, הוא הפנה אותו לשכור את החברה שתסייע בכך. לאחר שנתפס, ב־2015, הרו חתם על הסכם עד מדינה בתיקים נגד נתניהו. 

פרח לרנר היתה בין 2009 ל־2015 יועצת מרכזית בלשכה. ב־2017 היא הודתה בהסדר מותנה (ללא הרשעה) שניצלה את תפקידה לטובת לקוחות משרד קשרי הממשל של בעלה, שעליו לא הצהירה בהסדר ניגוד העניינים. "כתב האישום מתאר שיטה שבה פעלו בני הזוג", כתבה אפרת נוימן ב־The Marker, "הוא משך באמצעותה לקוחות למשרד שלו, והיא השתמשה בתפקיד הבכיר שלה כדי לסייע לחלק מהם".  

דוד שרן החליף את הרו ב־2015. כעבור שש שנים הוגש נגדו כתב אישום בטענה שקיבל שוחד ממיקי גנור, נציג חברת הצוללות טיסנקרופ. נתניהו אינו נאשם בפרשה, אך ועדת החקירה הממלכתית קבעה במכתב אזהרה שנשלח אליו, שהוא קיבל לכאורה החלטות משמעותיות הנוגעות לביטחון המדינה, "בלי תהליך סדור של קבלת החלטות". 

שלוש פעמים קיבלו בכירים בלשכה מוכת־השחיתות של נתניהו תשלום מגורמים פרטיים כדי שיפעלו לטובתם בתפקידם הציבורי. והנה, פורצת פרשה רביעית באותו הדפוס בדיוק: לקוחות זרים שכרו את היועץ הקרוב ביותר לראש ממשלת ישראל, יונתן אוריך, דרך חברת הייעוץ פרספשן שבבעלות איינהורן, והוא חשוד שניצל את קרבתו לנתניהו לצורכיהם. 

האם נתניהו לא למד שום לקח? ובכן, הוא למד – אבל לא את הלקח הנכון. "הבעיה" בפרשות הקודמות היתה שהנאשמים היו עובדי מדינה ולכן תִפקדו תחת מגבלות שנועדו להבטיח שנאמנותם תהיה נתונה לציבור ולא לכיסם. הם נדרשו למסור מידע מלא על עיסוקיהם הפרטיים ולחתום על הסדר למניעת ניגוד עניינים המטיל עליהם מגבלות כך שלא יהיה קשר בין עבודתם הציבורית לאינטרס האישי שלהם. בנוסף, עובד שנחשף למידע מסווג נדרש לעבור תחקיר ביטחוני, שגם בו יש לדווח על קשרים עסקיים. 

דומה שנתניהו החליט לעקוף את הפיקוח הזה על ידי הפרטה של לשכתו: יועצו הפוליטי אוריך אינו עובד של מדינת ישראל שבראשה נתניהו עומד, אלא מועסק דרך הליכוד שבראשו נתניהו עומד. אף שהוא עובד בלשכה הציבורית החשובה בישראל, אוריך חופשי מכל דרישות השירות הציבורי. 

כעובד עצמאי הוא מורשה לעבוד עם לקוחות אחרים, אך משום שאינו עובד מדינה, הוא אינו מחויב לגלות מי הם. זהו חוסר סימטריה המשחק לטובתו: מי ששוכר אותו יודע שהוא היועץ הבכיר במדינת ישראל, אולם מדינת ישראל אינה יודעת מי שכר את היועץ הבכיר של ראש ממשלתה. זה לב הטריק של קטרגייט. אוריך פעל בכוונת מכוון בלי כל פיקוח מצד רשויות החוק והביטחון של ישראל.

בין שתי דרכי ההעסקה – עובד מדינה או קומבינה מפלגתית – יש דרך ביניים: שכירת יועץ פרטי בפטור ממכרז. זהו מסלול פשוט, רשמי ומקובל, המאפשר למשרדי הממשלה לשכור יועץ בשוק החופשי, בכפוף להסדר ניגוד עניינים. התהליך מוכר למעורבים: בכהונה הנוכחית שכר כך נתניהו את יועצו לציבור הרוסי, דימיטרי גנדלמן. 

בנוגע לאוריך, נתניהו בחר אחרת והאחריות לכך שהוא פעל מחוץ לפיקוח משפטי, רובצת לפתחו. "נותנים [לאוריך] לעבוד בעבודות אחרות, מבלי לפקח מה הוא עושה בהן", התלונן מבקר הליכוד בראיון, "אסור שזה יהיה ככה אבל […] זו החלטה של יו"ר המפלגה". 

4. המנהרה שהובילה את קטר אל לשכת נתניהו

מלבד הליכוד, לאוריך לקוח חשוב נוסף, חברת פרספשן, שעם בעליהּ, איינהורן, הוא נמצא בקשר הדוק. השניים ניהלו את הקמפיין של נתניהו בחמש מערכות הבחירות האחרונות, בין 2019 ל־2022. 

ב־2021 פורסם שאוריך הצטרף לפרספשן, אך בכתבה שהתפרסמה באפריל השנה בידיעות אחרונות עם "מקורבי" איינהורן (מילת קוד עיתונאית המעידה, פעמים רבות, על שיחה עם האדם עצמו, אבל מבלי לייחס לו את הדברים), הובהר שאוריך אינו שכיר אלא קבלן חיצוני "על חשבונית", המעורב בכ־30 אחוז מהקמפיינים של פרספשן – כלומר עובד עבור החברה מול לקוחות ספציפיים.

הנה עוד דבר מוזר שגורמת ההעסקה דרך הליכוד: כאשר המפלגה שוכרת את פרספשן לקמפיין, אוריך נמצא בשני צדי העסקה. בתור היועץ של נתניהו הוא בצד של הלקוח, ובתור עצמאי התלוי בפרספשן לפרנסתו, הוא גם בצד הספק. ההעסקה הכפולה של אוריך עשויה ללמד על הערבוב המוחלט בין לשכת נתניהו לחברת פרספשן. 

מכיוון שאוריך תלוי באיינהורן לפרנסתו, ניתן לצפות שתהיה לו – בכובע היועץ לצד נתניהו מטעם הליכוד – היענות מיוחדת לצורכי פרספשן. אילו היה מועסק דרך המדינה, הוא היה אמור לדווח על פרספשן ועל כל לקוחותיה, ולפי הסדרים דומים שפורסמו בעבר, היה נאסר עליו לעבוד עבור הלקוחות הללו ולפעול בנושאים הקשורים אליהם.

ההתנגשות בין הקשרים העסקיים של אוריך לבין תפקידו בצמרת מדינת ישראל כבר עמדה למבחן. באפריל חשף אבישי גרינצייג בערוץ i24, שבתחילת המלחמה, ביקש נתניהו שאוריך יהפוך לדוברו המדיני. אוריך נדרש לעבור לשם כך תחקיר ביטחוני וכנראה היה בדרכו להיות מועסק על ידי המדינה, אלא שהוא קטע את התהליך לפני בדיקת הפוליגרף. נראה שכאשר אוריך נדרש לבחור בין דרישות הסוד המסחרי לא לחשוף את לקוחותיו הזרים, לבין דרישות הסוד הלאומי כן לחשוף אותם – הוא בחר בכסף על פני המדינה. 

אם נתניהו אכן הנחה לשנות את שיטת ההעסקה של אוריך – הוא יתקשה לטעון שלא ידע כיצד אוריך מועסק. אם קיבל את טיעוניו של אוריך מדוע לא נכנס לתפקיד חרף ההנחיה, כנראה שהזדהה איתם.

כעת טוען אוריך, באמצעות סנגורו (וסנגורו של נתניהו) עו"ד עמית חדד, שההסדר הזה חוקי: מותר לו להיות יועץ ראש ממשלת ישראל עד חמש וחצי בערב, ואחרי כן – לקדם אינטרסים של מדינה אחרת. זאת טענה שמעוררת אי־נוחות אפילו אם היה מדובר בבלגיה. "קטר אינה מדינת אויב, מותר לאוריך לעבוד בכל עבודה", אמר חדד בבית המשפט. 

האזרח הישראלי אינו מאמין: הסנגור של ראש הממשלה אומר שליועצו הבכיר מותר לעבוד במקביל ובזמן מלחמה, עבור מדינה שאינה ביחסים רשמיים עם ישראל, שמימנה את חמאס, קאסם סולימאני ומנהיגים אסלאמים אחרים ושפעלה לסיכול הנורמליזציה של ישראל עם מדינות המפרץ. לפי הטיעון של חדד, אין בעיה שאוריך יקדם בזמן המלחמה את טורקיה של ארדואן, מצרים, ירדן או רוסיה – שכולן ביחסים דיפלומטיים ואף ביטחוניים עם ישראל. הוא, הרי, עובד הליכוד! 

נתניהו אִפשר לחפור במשמרת שלו מנהרה המזמינה שחיתות, השפעה זרה וריגול. ניתן להיכנס אליה בקטר, לעבור בתחנת פרספשן ולעלות ללשכתו של נתניהו, מאחורי גבם של הפיקוח, השקיפות והמשפטנים.

5. פרספשן – המפעילה הפרטית של לשכת נתניהו 

פרספשן מבינה זאת. אדם הגולש באתר החברה, מקבל את הרושם שהיא סובבת את נתניהו. בלשונית המאגדת פרסומים עליה בתקשורת, מופיעים פרסומים על לקוח אחד בלבד: נתניהו, ההישג שעליו גאוותה. הוא מקדם המכירות מספר 1 שלה – מנהיג מדינה דמוקרטית שעשה קאמבק כנגד כל הסיכויים. 

אלא שבעניין ראש ממשלת ישראל, החברה אינה רק מתגאה בהישגי העבר שלה. עמוד הבית מציג את אוריך, יועצו הקרוב של נתניהו היום, כאחד מבכירי החברה, שלישי רק לבעלים איינהורן ולסמנכ"ל הקריאייטיב אמיר עדאקי. הרושם העולה משיטוט באתר הוא שאוריך שותף בחברה, לא קבלן חיצוני על חשבונית. בתיאור של אוריך אף נכתב ש"מאז 2015 מייעץ לראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו". הפרטים מעודכנים ל־2021.

קשה להאמין: חברה מסחרית מציעה לשכור בתשלום את יועצו הקרוב של ראש הממשלה. בחברה שמציגה את עצמה כסובבת־נתניהו, אוריך הוא, כמדומה, השירות החשוב ביותר שפרספשן מציעה. לקוח סביר השוכר את שירותיה בהחלט אמור לצפות שיוכל להיעזר באוריך כדי להגיע לנתניהו, בקלות ובלי לעבור דרך גורמים רשמיים – בדיוק כמו שהבינו הלקוחות הסבירים שהגיעו אל הרו ואל לרנר. במילים אחרות, פרספשן מספרת באתר שלה שניתן להגיע דרכה לנתניהו, באופן פרטי.   

ויש עוד עובד בפרספשן: אלי פלדשטיין. מיכאל שמש חשף בכאן שפלדשטיין עבד עבור פרספשן בגאורגיה במקביל לעבודתו עבור נתניהו, והידיעה קיבלה אישוש בראיון עם "מקורבי איינהורן" בידיעות אחרונות. 

כך שפרספשן העסיקה שני יועצים במעגל הצמוד לנתניהו – אוריך ופלדשטיין. לשניהם יש שני אופני פעולה חופפים: הם במערך הקבוע של ראש הממשלה; והם קמפיינרים עצמאיים בפרספשן. אין להם דרך אמיתית להפריד בין שני אופני הפעולה. זה יהיה מגוחך אם ייתנו גילוי נאות את מי הם משרתים בכל אינטראקציה: את ראש הממשלה או לקוח פרטי. 

זהו הביטוי המעשי של הערבוב בין פרספשן ללשכה, שנתניהו אִפשר. אותם אנשים פועלים במקביל בשני כובעים – ציבורי ופרטי – בניגוד מוחלט לתפיסת השירות הציבורי. 

כתב האישום החסר מתעלם לחלוטין מהקשרים הכספיים בין המעורבים. הוא מתייחס לפלדשטיין ולאוריך כעובדי ציבור: פלדשטיין מוגדר כאמור כעובד משרד ראש הממשלה על אף שלא עבד בו, ואוריך מוגדר כ"כפוף לנתניהו" ולא כספק עבור הליכוד כפי שהיה בפועל. איינהורן אינו מוצג כמי שמעסיק את פלדשטיין ואוריך, אלא כ"בעל קשרי עבודה" איתם. 

זאת תמונת מציאות חלקית המקלה מאוד על החשודים, שכן היא מתעלמת לחלוטין מהאינטרסים הכספיים שלהם בהדלפה שמועילה לנתניהו – לקוח פרטי של אוריך ופרספשן דרך הליכוד. 

6. הקשר בין פרספשן ללשכה טושטש

מעניין לשים לב שגם אוריך וגם פלדשטיין עבדו עם נתניהו לא כעובדי מדינה ולא כעובדי פרספשן. כל אחד מהם הועסק דרך גורם מממן שלישי, המספק מרחב הכחשה והרחקה. אוריך, כאמור, הועסק על ידי הליכוד. ופלדשטיין? פה העניינים מסתבכים. 

פלדשטיין התגייס לדובר צה"ל ב־2014, בשלהי שירותו של אוריך שם. הוא השתחרר סמוך למועד הקמת הממשלה הנוכחית בנובמבר 2022, ובמשך כמה חודשים היה דובר השר איתמר בן גביר. אחרי שבעה באוקטובר הוא גויס למשרד ראש הממשלה כדי לעבוד עם אוריך. רשמית, הוא לא היה עובד הלשכה אלא הוגדר יועץ למנכ"ל המשרד. בפועל, היה אחראי על הקשר עם הכתבים הצבאיים – תפקיד שנולד כדי שנתניהו יהיה מיוצג בזירה התקשורתית הצבאית, שבה צה"ל ושר הביטחון הם הדומיננטיים. 

כתב האישום נגד פלדשטיין מספר שבתחילת 2024 הוא ביקש להיכנס לתפקיד "דובר לשכת ראש הממשלה בעניינים ביטחוניים־מדיניים". אלא שבתחילת אפריל, השב"כ קבע שלא יוכל לקבל סיווג ביטחוני. הסיבה לא פורסמה. העסקתו הרשמית במשרד כנראה נפסקה מיד, אך לפי פרסומים רבים, עבודתו בצמוד לנתניהו ומול אוריך נמשכה, והרי גם כתב האישום עוסק באירועים שהתרחשו אחרי כן, בין יוני לספטמבר. 

על פי הידוע, בתקופה הזאת פלדשטיין קיבל את משכורתו באמצעות הלוביסט האמריקאי מטעם קטר, ג'יי פוטליק, שנעזר באיש העסקים הישראלי גיל בירגר להעברת התשלום. המחלוקת בין המעורבים היא בשאלה עבור מה פלדשטיין קיבל את התשלום. 

פלדשטיין מתעקש שעבד רק עבור נתניהו, ומסביר שהתשלום דרך פוטליק היה קומבינה שרקחו, לדבריו, "גורמים בלשכת נתניהו" – הכוונה ככל הנראה לאוריך – כדי שימשיך לקבל שכר על עבודתו לאחר שהעסקתו במשרד הסתיימה. אוריך הכחיש. הלשכה מסרה תחילה שפלדשטיין הועסק כחוק. כעבור חודש, שינתה גרסה – כעת טענה שלא הועסק כלל. פוטליק טען ששכר את פלדשטיין עצמאית כדי שיקדם את קטר, כנראה בסוגיית החטופים, ושלא ידע שהוא עובד עבור נתניהו. ואכן, פלדשטיין חשוד שקידם את קטר.

ייתכן שאוריך ונתניהו אכן אינם קשורים לציר ההעסקה שבין פוטליק לפלדשטיין, אבל מעורב אחר בפרשה כן קשור אליו: איינהורן. כך למשל, פורסם שאיינהורן היה עם פלדשטיין ופוטליק בקבוצת וואטסאפ שעסקה בתוכן הקמפיין הקטרי. עורך ג'רוזלם פוסט, צביקה קליין, סיפר ב"פגוש את העיתונות" שאיינהורן ופוטליק ארגנו את ביקורו בקטר, ושאיינהורן אמר לו "יש לנו בחור, אלי פלדשטיין", שעוזר בקמפיין. איינהורן אפילו ביטא באוזני קליין מודעות ואחריות לפרנסה של פלדשטיין: "מישהו מאמריקה יתקשר אליו ויטפל בתשלום" – כנראה משרדו של פוטליק. 

איינהורן הוא, אם כך, מקום המפגש המסחרי: נתניהו וקטר שוכרים את פרספשן דרך מתווכים, פרספשן מעסיקה את אוריך ופלדשטיין עבור לקוחות בזמן שהם עובדים במקביל עבור נתניהו, ואיינהורן מעורב גם בקמפיין הקטרי שפוטליק הפנה לפלדשטיין. נראה שנבנה עבור פלדשטיין מנגנון מיוחד: הוא עובד מול אוריך בשביל נתניהו, אולי אפילו בלי שום מעמד, איינהורן מוודא שהוא מתפרנס. 

7. נתניהו מכיר את לקוחות פרספשן

אם אכן, במוצהר או במשתמע, פרספשן מציעה את נתניהו ללקוחותיה – אם הוא המוצר – יש לה אינטרס שהוא יידע מיהם. המקרה הסרבי מרמז שנתניהו אכן יודע, לכל הפחות באופן חלקי. 

על פי פרסום של בר פלג בהארץ, איינהורן נשכר לעבודה על ידי נשיא סרביה אלכסנדר ווצ'יץ' לכל המאוחר ב־2020. במאי 2022, בעת שנתניהו היה יו"ר האופוזיציה, פרספשן הציעה אסטרטגיה לקמפיין לשיפור תדמיתו של ווצ'יץ' במערב הדמוקרטי. בלגרד הפכה למוקד חייו של איינהורן. 

בכתבה בידיעות אחרונות, סיפרו "מקורבי איינהורן" שנתניהו והמטה לביטחון לאומי (מל"ל) במשרד ראש הממשלה שבראשו צחי הנגבי, הפעילו את איינהורן כדי לשחרר משלוחי נשק לישראל. "שרוליק מקבל טלפונים, לפעמים בערב שבת, עם בקשות מאישים ישראלים בכירים שיעזור לשחרר משלוחי נשק לישראל שתקועים בביורוקרטיה", סיפרו "המקורבים", "שרוליק מוריד את טווח ההמתנה משלושה שבועות לשלוש שעות […] כמה פעמים התקשרו אליו כי רצו שנתניהו ידבר עם מנהיגי מדינות שאיינהורן עשה בהן קמפיין. הוא חיבר ביניהם והחסמים הביורוקרטיים לגבי הנשק הוסרו מיידית (ההדגשה שלי; א"ת)".

אם הדבר נכון, זו עדות הממחישה בסבירות הקרובה לוודאית שנתניהו יודע שהמנהיג הסרבי, ואולי גם מנהיגים אחרים ששוחח איתם, הם לקוחות של פרספשן – החברה שעבורה עובד גם יועצו אוריך. זו גם עדות מסייעת לכך שנתניהו יודע להשתמש ברשת המנהרות שפרספשן מפעילה: הוא יצר באמצעותה קשר מהיר עם מנהיג סרביה מחוץ לערוצים הרשמיים, "הביורוקרטיים". 

האם השיטה חד־צדדית? ייתכן שגם ווצ'יץ' צריך דברים מנתניהו: נגישות ליהודי אמריקה, לבית הלבן, לנשק סייבר ולנשק רגיל. האם גם לקוחות אחרים של פרספשן משתמשים בחברה כדי "להסיר חסמים" ולהגיע אל נתניהו, שהרי גם הוא "מנהיג מדינה שאיינהורן עשה בה קמפיין", ויתרה מכך, מנהיג מדינה שאיינהורן מעסיק את יועצו הבכיר? 

8. כשישראל כ"ץ שכר את פרספשן, הוא התקרב לנתניהו

שר הביטחון הנוכחי שכר את פרספשן ב־2024-2023 באמצעות משרדי האנרגיה והחוץ שבהם כיהן – בשני המקרים בפטור ממכרז ובתשלום כולל של כ־340 אלף שקל – ואיינהורן ייעץ לו אישית ואף חתם על הסדר ניגוד עניינים לצורך כך.  

במקביל, עם או בלי קשר, מעמדו של כ"ץ בעיני נתניהו השתפר מאוד בשנתיים האלה. בזמן ממשלת בנט, כ"ץ קרא תיגר על נתניהו והצטייר כמי שמאיץ בו לפרוש. עונשו הגיע בהקמת הממשלה, אז נאלץ לגרד בציפורניים רוטציה במשרד החוץ עם אלי כהן. בתום שנתיים של עבודה עם פרספשן, הפך כ"ץ לשר הבכיר בממשלה, שר הביטחון בזמן מלחמה – ביטוי לאמון שרוחש כלפיו נתניהו. 

כ"ץ עשה שימוש בסמכויותיו כשר הביטחון כדי לעכב את חקירת המסמכים המסווגים, כשנמנע מלחתום על תעודת חיסיון המאפשרת להשתמש בראיות המסווגות. כ"ץ הוא גם יו"ר מזכירות הליכוד, הגוף שמאשר את תקציב המפלגה הכולל את העסקת אוריך עבור נתניהו.  

9. כשנשיא סרביה שכר את פרספשן, הוא התקרב לנתניהו

על פי מדדי דמוקרטיה עולמיים, ווצ'יץ' הוא מנהיג סמכותני שדרדר את מעמדה הדמוקרטי של סרביה. מפלגתו השתלטה על מינוי השופטים והתובעים, השתלטה על התקשורת, התערבה בבחירות, עקבה אחר מתנגדיה באמצעות טכנולוגיית סייבר ישראלית ואיימה לפלוש לקוסובו. 

מנגד, ווצ'יץ' מעוניין שסרביה תתקבל לאיחוד האירופי ותתקרב למערב. ישראל של נתניהו הפכה עבורו ערוץ לארצות הברית. ב־2020 הגיע לכנס השדולה הפרו־ישראלית איפא"ק בוושינגטון, נשא נאום ציוני והודיע שיפתח משרד סחר בירושלים. בהמשך חתם עם קוסובו הסכם בחסות אמריקאית, שבמסגרתו הבטיח לפתוח שגרירות בירושלים. 

איינהורן מייעץ לווצ'יץ' ולמפלגתו ובנוסף פרספשן יצרה קמפיין שמטרתו לגרום לממשל ביידן לחבב את ווצ'יץ'. לא ברור כמה מהקמפיין התממש, אך לכל הפחות, איינהורן פרסם מאמר בשבח ווצ'יץ'. 

בד בבד, סרביה הפכה לבת ברית קרובה של ישראל: היא מספקת לה נשק במספרים שוברי שיאים, בזמן שישראל עומדת מול אמברגו־למחצה, ומארחת משחקים של קבוצות ספורט ישראליות. "אלכסנדר, תודה לך על החברות עם ישראל ועל החברות האישית שלנו", אמר נתניהו לווצ'יץ' כשביקר פה בסוף ספטמבר, "הקשרים בין סרביה לישראל טובים בצורה יוצאת דופן ומשתפרים בכל יום". 

אנשי פרספשן – אחד מהם הסתתר בבלגרד – בוודאי היו מאושרים: פגישה אחת, שני לקוחות מרוצים. 

10. כשקטר שכרה את פרספשן, בשרשור, היא התקרבה לנתניהו

קטר ניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל במבצע עופרת יצוקה בעזה ב־2009, אך שמרה על קשריה המסחריים עמה. לאורך השנים קטר מימנה את חמאס, אירחה את ראשי התנועה ואפשרה להם לנהל תשתית כספית ומבצעית עולמית. נתניהו הזמין ב־2018 את קטר לממן את שלטון חמאס ברצועת עזה וכך לייצב אותו. 

לפי החשיפה של בר פלג בהארץ, קטר שכרה את פרספשן לראשונה ב־2022, לטובת קמפיין שיציג אותה באור חיובי במערב לקראת המונדיאל שנערך במדינה באותה שנה. התשלום, לפי החשד, עבר מקטר לפרספשן דרך חברות בשליטה ישראלית. ניתן לתהות מדוע קטר, המחוברת עמוקות למוקדי כוח חשובים במערב, זקוקה לפרספשן שתנהל עבורה קמפיין המציג אותה כמדינה ירוקה, פתוחה ושוחרת שלום. בפועל, הקמפיין היה מצומצם, אך כנראה הכניס לקמפיינרים סכומים גדולים מאוד. 

עם פרוץ המלחמה, היו בצמרת הביטחונית חילוקי דעות לגבי מידת המעורבות שיש לתת קטר במשא ומתן, שכן היא תומכת בחמאס ובתנועת האחים המוסלמים בכלל, והיתה צפויה לנצל את המו"מ כדי להשיג עמדת השפעה בעולם הערבי. רבים ראו במצרים – שמחזיקה במנופי לחץ נגד חמאס, שמקיימת עם ישראל קשרים ביטחוניים ענפים ושמסתייגת מאוד מהאחים המוסלמים – מתווכת טובה יותר עבור האינטרס הישראלי. 

שר הביטחון לשעבר יואב גלנט אמר לאחרונה, "כבר בימים הראשונים חשבתי שזאת שגיאה לנהל את הדברים דרך קטר, חשבתי שהמצרים צריכים להוביל". המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך אמר שבחודשים הראשונים של המלחמה פנה כאזרח לגורמים במערכת הביטחון בדרישה לנתק את הקשר עם קטר שאותה הגדיר כאחת האויבות הגדולות של ישראל, המעוניינת בשימור שלטון חמאס. את הבחירה דווקא בה לנהל את המו"מ כינה "הזייה". 

נתניהו החליט אחרת, והעניק לקטר תפקיד מכריע במו"מ. נזכיר שלפי הפרסום בהארץ, פרספשן ביקשה לשכנע את העולם שקטר מתמחה ביישוב סכסוכים. ממש אלופת העולם בתיווך. והנה, נתניהו השתכנע. הקמפיין עובד. קסם. נתניהו גם הגדיר את קטר כ"מדינה מורכבת, אך לא מדינת אויב", בעוד משרד ראש הממשלה עיכב במשך זמן־מה קידום חוק המגדיר את קטר כמדינה אויב בפועל. 

11. נתניהו נדיב מאוד כלפי פרספשן

בהתנהלותו, נתניהו נתן הרבה מאוד לפרספשן. הוא אפשר לאוריך לעבוד גם עבור לקוחות אחרים – ויתור גדול מצד בוס תובעני – ופרספשן היא הנהנית הישירה. הוא אִפשר להעסיק את אוריך באמצעות הליכוד, ובכך שחרר אותו ממגבלות משפטיות והעניק לו חופש תעסוקתי. ככל שהיה מודע לכך, הוא לא מנע מפרספשן להציג את אוריך ללקוחותיה. בד בבד ראינו שנתניהו מתייחס יפה ללקוחות של פרספשן, ואפילו יהיו אלו מדינות שמממנות טרור. 

אפשר להניח כי לכל הצעדים האלה יש משמעות כספית רבה עבור פרספשן. המצב הזה כה חריג – יועצי ראש הממשלה שעובדים במקביל בשביל לקוחות פרטיים ואינטרסים זרים – עד שאי אפשר שלא לתהות: מה יוצא מזה לנתניהו? מלחמת החורמה שאליה יצא נתניהו בניסיון לרסק את החקירה – ובשיאה פיטורי ראש השב"כ – מעניקה את התחושה שיש לו מה להסתיר. 

חקירת הפרשה לא תהיה שלמה בלי בדיקה מעמיקה האם רווחי פרספשן שירתו את נתניהו בדרך כלשהי. 

12. מבצע הריגול בצה"ל שירת את לקוחות פרספשן

תיארנו כאן מסלול המאפשר, לפי החשד, לכסף זר להשפיע על פעילות לשכת ראש ממשלת ישראל. המסלול מתבסס על כך שאוריך ופלדשטיין עובדים במקביל הן עבור לקוחות זרים באמצעות פרספשן של איינהורן, והן עבור נתניהו, לכאורה באמצעות גורם שלישי – הליכוד או פוטליק. 

נדמה כי פרשת "הדלפת המסמכים המסווגים" אינה סיפור נפרד, אלא צעד קדימה של אותו רעיון מארגן: היא מוסיפה לו גם מבצע מודיעין בלב צה"ל. כתב האישום קובע שאיש המילואים, הנגד רוזנפלד, רצה להעביר מסמכים לראש הממשלה, ומשום שידע שפלדשטיין עובד בסביבתו, יצר איתו קשר. במספר הזדמנויות בין יוני לספטמבר 2024, העביר הנגד רוזנפלד לפלדשטיין ארבעה מסמכים מסווגים שונים (וגרסה נוספת של אחד מהם). 

פלדשטיין, אוריך ואיינהורן עסקו בשניים מתוך הארבעה. הראשון הוא ידיעה מודיעינית, תרגום או תמצית של "מסמך חמאסי" שרוזנפלד נחשף אליו באפריל 2024, ולכאורה קובע שחמאס מעכב את המו"מ כדי להגביר את הלחץ הפנים־ישראלי על נתניהו. הידיעה שירתה את נתניהו פוליטית וציבורית: היא אפשרה לו לטעון שלא הוא אחראי להתארכות המו"מ, והצדיקה את קריאתו להפסקת ההפגנות נגדו. תוכן הידיעה פורסם בבילד ב־6 בספטמבר. צה"ל פתח מיד בחקירת ההדלפה, וטען שתוכן הידיעה וההקשר שלה סולפו לחלוטין. 

המסמך המסווג השני הוזכר קודם לכן, אך יש להרחיב במשמעותו. הוא נכתב כאמור על ידי רס"ן בחיל המודיעין שטען למעורבות של גורם מדינתי זר במתקפת 7 באוקטובר – כנראה מצרים. לפי הידוע, עמדת אמ"ן שונה מזו של מחבר המסמך. אמ"ן אינו טוען שמצרים מעורבת בטבח, ובאחד הפרסומים אף נמסר שלטענת גורמים באמ"ן, הקשר בין המתואר במסמך ל־7 באוקטובר "עקיף אם בכלל". בינואר חשף נטעאל בנדל ב־Ynet שהרס"ן הוביל שישה אנשי מודיעין שחקרו את הנושא כפרויקט אישי. הם ביקשו שחיל המודיעין יאמץ את המסמך אך לדבריהם, מפקדיהם סירבו (צה"ל מכחיש). 

השישה חשו דחיפות ליידע את הדרג המדיני בממצאיהם ופנו לח"כ עמית הלוי מהליכוד, שבירר במל"ל האם הטענה מוכרת ונענה שלא. או־אז החליט הרס"ן להעביר את המסמך לרוזנפלד. לא ברור איך הרס"ן ידע על רוזנפלד ומדוע חשב שזהו המסלול המיטבי להעביר דרכו מידע דחוף לראש הממשלה.

מסמך המטיל על מצרים אחריות למתקפת 7 באוקטובר משחק לידיהם של קטר ונתניהו, המואשמים שניהם ציבורית באחריות להתעצמות חמאס, כאשר הזרימו יותר ממיליארד דולר במזומן לרצועה. תזכורת: ב־2018 הזמין נתניהו את קטר להפוך לפטרונית של חמאס כשביקש שתממן משכורות וקצבאות שהרשות הפלסטינית הפסיקה לממן. הצעד נעשה בניגוד לעמדת שר הביטחון, השב"כ וגורמים נוספים, וללא החלטת קבינט. נתניהו אף פנה לאמריקאים כדי שלא יטילו סנקציות על קטר בשל מימון ארגון הטרור חמאס. הכסף ייצב את שלטון חמאס, והשטרות שהתגלגלו לידיו נוצלו לרכישת נשק ולהברחות. 

כתב האישום מספר שרוזנפלד סיפר לפלדשטיין על שני המסמכים, "החמאסי" ו"המצרי", כבר בהתכתבות הראשונה ביניהם ב־6 ביוני. פלדשטיין עדכן את אוריך מיידית. למחרת, העביר אליו רוזנפלד בטלגרם את "המסמך החמאסי". על אף תחושת הדחיפות של הרס"ן, רוזנפלד העביר לפלדשטיין את תקציר "המסמך המצרי" רק שלושה חודשים מאוחר יותר. 

וכך, בדרך פלא, רוזנפלד סיפק לפלדשטיין מסמכי מודיעין המשרתים שני לקוחות (בשרשור) של פרספשן – נתניהו וקטר. כמה נוח. כך נראית הסינרגיה בין הלשכה לפרספשן: פלדשטיין ואוריך ניצלו את קרבתם לנתניהו כדי לקבל מסמכים מסווגים, והשתמשו בהם לכאורה כדי לשרת לקוחות נוספים של החברה. 

במסגרת חקירת "קטרגייט" פורסם שהמשטרה חושדת שקטר גיבשה דף מסרים ובו הטענה כי "מצרים אחראית להברחות ולטבח" ושאוריך ופלדשטיין דחפו מסרים אלה בכובעם כדוברי ראש הממשלה. הכתב המדיני של כאן, סולימאן מסוודה, אף רמז לאחרונה בראיון, שיש קשר בין דוברי ראש הממשלה שעמם עמד בקשר לבין קמפיין שסחף משתמשי רשת ימנים ושטען שמצרים מתכוננת למלחמה נגד ישראל. לפי פרסום בהארץ, מסר אנטי־מצרי עלה גם בקמפיין פרו־קטרי שפרספשן ניהלה בזמן המלחמה. 

"המסמך המצרי" שכתב הרס"ן והגיע אל שלושת היועצים מעניק לכאורה אישוש מודיעיני ישראלי למסרים הקטריים נגד מצרים. לו היה מתפרסם, היה משרת ככפפה ליד את הקמפיין הקטרי, שלפי החשד השלושה קיבלו כסף כדי לקדם. גם נתניהו נהנה ממנו, שכן הוא מפחית מאחריותו לאירועים. לפי כתב האישום, פלדשטיין ואיינהורן בחרו להמתין עם פרסומו, משום שמבחינתם טרם בשלה השעה. 

13. ההדלפה – אולי ישירות לקטר?

לאן התכוונו המעורבים להעביר את "המסמך המצרי"? ייתכן שבדומה ל"מסמך החמאסי" שפורסם בבילד, גם "המסמך המצרי" היה בדרכו לתקשורת. אלא שכדאי להפנות את המבט אל תת־פרשה, שהלכה לאיבוד במבול הפרטים. במסגרת חקירת קטרגייט, המשטרה חשדה שאוריך העביר מידע מסווג מהקבינט אל פוטליק, כלומר אל קטר, ולא לפרסום בתקשורת. 

המשטרה הודיעה שהיא חזרה בה מחשד זה "לאור עדות נתניהו", אבל לא בגלל שהשתכנעה שהדבר לא קרה – ההפך בדיוק. לפי פרסום של בנדל ב־Ynet, בעדות שמסר בפרשה, הצהיר נתניהו שאוריך מסר את המידע "בסמכות וברשות", כלומר שנתניהו התיר לו לעשות כן. 

ראש הממשלה הקל כך מאוד על אוריך, שסעיף חשדות משמעותי נגדו נמחק. אבל מה משמעות עדותו? שנתניהו הורה לאוריך להעביר מידע מסווג לפוטליק – המוגדר בחקירה בתור "סוכן חוץ" (סוכן זר) – לא בשביל שיתפרסם ברבים, אלא לידיעת שולחיו, קטר. כך שעל פניו אין לפסול את האפשרות שגם את "המסמך המצרי" המסווג, המעורבים התכוונו להעביר היישר לנציגי קטר. 

לפי החשדות שהוצגו בבית המשפט, אנשי פרספשן קידמו מהלך שעלול היה לסכן את השלום עם מצרים (מדוע לא מיוחסת להם עבירת "פגיעה ביחסי חוץ", שהעונש עליה שבע שנות מאסר?) ואף לסכן מקורות מודיעין לטובת קטר, מתוך שיקול כלכלי. 

אם החשדות יוכחו כנכונים, זאת יכולה להתברר כאחת הפרשות החמורות בהיסטוריה הישראלית. 

14. המסקנה של כתב האישום בנוגע לאוריך בלתי סבירה

בפרשת הריגול באמ"ן, פלדשטיין הוא הנאשם היחיד מבין אנשי נתניהו, אך כתב האישום מבהיר שהוא לא עבד לבד – אוריך מוזכר בו 13 פעמים. לפי תיאור עובדות המקרה, לאוריך תפקיד מרכזי בפרשה. 

כתב האישום מפרט שפלדשטיין עדכן את אוריך בכל פעולה משמעותית שביצע בפרשה, ובסך הכל שבע פעמים בשלושה חודשים. הוא גם מספר שאוריך היה פעיל בהדלפה, כאשר הפנה את פלדשטיין לאיינהורן כדי שיפרסמו את הידיעה בחו"ל. אחרי כן, קיבל את הידיעה הסודית לחזקתו. ובכל זאת, הוא אינו נאשם בתיק. ובכן, זה נראה בלתי סביר. 

לפי תיאור מעשיו של אוריך, ניתן לצפות שתהיה לו מודעות לכך שהידיעה סודית, וגם ניתן לטעון שהוא שותף במסירתה: שתי דקות אחרי שרוזנפלד יצר קשר ראשון עם פלדשטיין, ב־6 ביוני 2024, פלדשטיין דיווח לאוריך כי "קצין בכיר, מקור שלי באגף המודיעין, רוצה להעביר חומרים ברמת דחיפות מיידית לראש הממשלה. חומר פסיכי". פלדשטיין מתאר כך מסלול יומינט קלאסי המתחיל במקור מודיעין אנושי, עובר דרך מפעיל (פלדשטיין) אל מפקד מבצע (אוריך), וממנו לקברניט, ראש הממשלה.

בהמשך פלדשטיין עדכן את אוריך בהחלטתו להדליף את הידיעה. למחרת עדכן אותו שאכן העביר אותה לחדשות 12. יום עובר, והוא עדכן אותו שהצנזורה אסרה את הפרסום. או־אז קיבל אוריך החלטה משמעותית והפנה את פלדשטיין אל איינהורן, לטובת פרסום בחו"ל. איינהורן החליט להציע את הידיעה לכתב בילד פול רונצהיימר. פלדשטיין חזר לאוריך ועדכן אותו שאיינהורן ממליץ על בילד. אחר כך עדכן אותו שהידיעה אכן תתפרסם שם. "מקורבי איינהורן" אמרו לידיעות שהעברת המסמך לבילד, היא "הפרשה שהכי גוזלת ממנו שעות שינה, כי אלו האשמות חמורות […] השם שלו מוזכר בכתב האישום 13 פעמים […] הוא מודה שעשה טעות כשהעביר את המסמך". ואוריך, שהורה להעביר את המסמך לאיינהורן, לא עשה טעות? 

המידע הגיע לאוריך ולפלדשטיין בזכות היותם אנשי לשכת נתניהו. המהירות שבה הכניסו למזימה את איינהורן, המעסיק של שניהם בפרספשן, מדגימה עד כמה קליל מבחינתם המעבר בין שלושת אופני הפעולה שלהם: ציבורי – "לשכת נתניהו", פרטי – "פרספשן", וסודי – "תא ריגול". כולם שירתו מטרה אחת. כולם צדדים שונים של אותו הקומפלקס. 

אוריך גם היה איש הקשר לנתניהו. לפני הפרסום בבילד, פלדשטיין אמר לו "צריך את ראש הממשלה לזה". אחרי הפרסום, אוריך חזר אליו ואמר ש"הבוס מבסוט". למחרת הפרסום, אוריך קיבל מפלדשטיין את הידיעה הגולמית שקיבל מרוזנפלד, כדי לנסח הצהרה פומבית בנושא עבור נתניהו.

כתב האישום שהוגש בנובמבר מראה, אפוא, כיצד אוריך טבל את ידיו לעומקן ב"מסמך החמאסי", אפילו יותר מאיינהורן. קשה להבין איך אין לו אשמה במסירת הידיעה הסודית לפרסום. נראה שאוריך קיבל הנחה בלתי סבירה, וכדאי להזכיר שגם חקירתו התנהלה לפי תנאיו: לשוטרים שהגיעו לעכבו בביתו, הוא אמר שאינו יכול להיחקר כעת כי הוא אמור להיפגש עם נתניהו – והם אכן דחו את החקירה. תוכנית כבקשתך. 

כפי שצוין מוקדם יותר, רק עתה, עם הופעת "ראיות חדשות", שוקלים בפרקליטות לכלול את אוריך בכתב האישום של פרשת המסמכים המסווגים בשל הדלפת "המסמך החמאסי" לבילד. נראה שהפרקליטות העמידה רף ראייתי גבוה מאוד כדי להאשים את אוריך, או במילים אחרות, לא כל כך רצתה להאשים אותו.

במקביל, כאמור, אוריך חשוד גם במעורבות בהדלפת "המסמך המצרי" – אך זה נמצא בתיק השני, של הקשר הקטרי. גם הדלפת המסמך הזה נחקרה בסוף 2024, אבל כתב האישום אינו מזכיר כל זיקה בין אוריך למסמך. 

התוצאה מבלבלת ולא מובנת: שני מסמכים הגיעו מהנגד רוזנפלד, אוריך חשוד עתה במעורבות בהדלפת שניהם, אולם בשני תיקים נפרדים ובמסקנות הפוכות לכאורה. עושר הראיות שנמצא בחקירה הראשונה בנוגע למעורבות של אוריך בהדלפת "המסמך החמאסי", לא הספיק לאישום נגדו בתיק "המסמכים המסווגים"; ומנגד, מיעוט הראיות שנמצאו באותה חקירה, אם בכלל, בנוגע למעורבותו בהדלפת "המסמך המצרי", הפכו לאישום חמור נגדו בתיק "קטרגייט". 

איך ניתן להסביר זאת? הפרקליטות הפרידה את הפרשה לשניים לא לפי המהות אלא לפי הרגישות: תיק שבו הנהנה מהוצאת המסמכים ומההדלפה הוא נתניהו, ותיק שהנהנית מכך היא קטר. בתיק נתניהו, היד הרבה יותר כבדה. אוריך לא נאשם, נתניהו לא זומן לעדות, היחסים הכלכליים בין המעורבים אינם מפורטים. רק "ראיות חדשות" עשויות אולי לשנות את התמונה – וגם אז, רק בנוגע להדלפה ולא להוצאת המסמכים. נראה שהמטרה היא להגביה כמה שיותר את הרף הנדרש להעמדה לדין. ואילו בתיק שבו הנהנית היא קטר, היד קלה יותר. אוריך חשוד ביתר קלות וערוצי המימון והאינטרס מפורטים.

אם זהו אכן ניסיון להימנע מקונפליקט עם נתניהו הרי שהוא מייצר תמונה מחולקת וחלקית, המפרידה בין האינטרס הקטרי לבין הוצאת המסמכים מצה"ל, ובין האינטרס הקטרי לאינטרס של נתניהו. יש לשים לב שהאינטרסים שלהם בפרשה אינם רחוקים זה מזה. שני הצדדים עשויים היו להפיק תועלת לו "המסמך המצרי" היה מתפרסם; גם ראש ממשלת קטר וגם ראש ממשלת ישראל תקפו את החקירה ואפילו בטיעון דומה, שהיא נובעת מסיבות פוליטיות; ושניהם עשויים ליהנות מהזזתו של ראש השב"כ רונן בר, שאחראי גם לחקירה וגם לקשרים ביטחוניים משמעותיים עם המודיעין המצרי. הימין הביביסטי, בהובלת מקורביו של נתניהו בערוץ 14, כבר סימן את בר כמשת"פ מצרי. 

15. פרספשן השתמשו במודיעין ישראלי נגד ישראלים

הפעולות המפורטות בכתב האישום – מפגש סודי בבית כנסת, גניבת זהות במערכת הצה"לית, שימוש במילות קוד, מחיקת התכתבויות – יחד עם הבריחה של איינהורן לסרביה וסירובו של אוריך לעתים לשתף פעולה עם החקירה, מבטאות הבנה־לכאורה של המעורבים שהם עוברים על החוק.  

נתניהו והמעורבים בפרשה ניסו לטעון שרוזנפלד ופלדשטיין ביקשו להעביר לראש הממשלה מידע מודיעיני "שהוסתר" ממנו, כדי לסייע לו בהליך קבלת ההחלטות. זהו ספין. מודיעין לקבלת החלטות חייב להגיע לקברניט במהירות – ואילו כאן כל המעורבים "דגרו" על המסמכים, עד שאיבדו רלוונטיוּת מודיעינית. המסקנה היא שהמודיעין שרוזנפלד ביקש לספק לא שימש לקבלת החלטות במלחמה החיצונית, אלא להנדסת תודעה במלחמת האזרחים הפנימית באמצעות פרסום בתקשורת. 

לפי כתב האישום, רוזנפלד נחשף ל"מסמך החמאסי" באפריל 2024. הוא לקח את הזמן ופנה לפלדשטיין רק ב־6 ביוני. גם פלדשטיין המתין חודשים עם המידע. הוא החליט לקדמו רק במועד שבו נתניהו היה במצוקה פוליטית. 

כולנו זוכרים את האירועים ההם: ב־30 באוגוסט העביר נתניהו החלטה בקבינט, שצה"ל יישאר בציר פילדלפי על גבול עזה–מצרים, גם אם תיחתם עסקה עם חמאס. שר הביטחון יואב גלנט ומערכת הביטחון טענו בתוקף שהצעד אינו הכרחי מבחינה ביטחונית ויפגע בסיכוי להגיע להסכם לשחרור החטופים, שנראה אז בהישג יד. למחרת, נמצאו ברפיח גופותיהם של שישה החטופים הצעירים, שרובם היו אמורים להשתחרר בעסקה הקרבה. נתניהו ניצב מול ביקורת חריפה ולפיה בשל שיקולי הישרדות פוליטית הוא מעדיף את המשך המלחמה על פני חיי החטופים. 

נתניהו יצא למלחמה על תודעת הציבור הישראלי. למחרת היוודע הרצח ערך מסיבת עיתונאים שבה הציג מפה עם חצים שחוצים את הציר והעלה טענות ללא שום ביסוס, לפיהן אם צה"ל לא יישב שם, חמאס יכניס נשק לעזה ויוציא את החטופים לאיראן. שלושה ימים אחרי כן החלו להתפרסם בג'ואיש כרוניקל כתבות שהופרכו, שלפיהן יש מידע מודיעיני שזאת אכן תוכנית חמאס. העיתון התנער מהידיעות ומהכתב שלהן. גם שרה נתניהו ליהגה באותו שבוע על חטופים שיועברו לאיראן. לאחרונה חשף גלנט ש"מישהו" גם דאג להציג מוביל מים תמים ברפיח כמנהרת ענק חוצת גדר למצרים. 

לפי כתב האישום, ביום מסיבת העיתונאים של נתניהו החליט פלדשטיין לפרסם את "המסמך החמאסי", במסגרת המאמץ המניפולטיבי להטות את דעת הקהל הישראלית לטובת ראש הממשלה. לטענת פלדשטיין, נתניהו היה מעורב במהלך – פלדשטיין תפס אותו בסוף מסיבת העיתונאים, סיפר לו על המסמך, והבהיר שהוא עובד על פרסומו עם אוריך.

הנגד רוזנפלד – שהפרקליטות טוענת ש"היה באופוריה" – התמסר למהלכי התעמולה הפנים־ישראלית. לקראת העברת הידיעה לבילד, השתתף עם פלדשטיין ועם איינהורן בשיחת ועידה, שבה הדריך אותם בנוגע לידיעה. למחרת הפרסום, ניסחו אוריך ופלדשטיין הצהרה בנושא עבור ראש הממשלה. פלדשטיין שלח לרוזנפלד את טיוטת ההצהרה והוא החזיר תיקונים. 

כעבור יממה רונן ברגמן פרסם ב־Ynet שצה"ל חוקר את ההדלפה ושתוכן הידיעה מסולף. רוזנפלד נלחם על מהימנות המידע: למחרת נפגש עם פלדשטיין והעביר לו את הגרסה הגולמית של הידיעה, בערבית. באותה הזדמנות העביר עוד שני מסמכים – תקציר "המסמך המצרי" ומסמך חמאסי נוסף – במטרה שיתפרסמו.

אזרחי ישראל משקיעים מיליארדי שקלים בשנה במודיעין; האנשים הקרובים ביותר לראש הממשלה, שלפי החשד שירתו בתשלום גורמים זרים, השתמשו במודיעין ישראלי נגד אזרחים ישראלים וסיכנו מודיעין ששומר על חיי ישראלים. 

מי שהתחנך באגף המודיעין (כגון הח"מ) חש בגופו ממש את חרדת הקודש שבה החיל מתייחס למקורותיו, הנכס החשוב ביותר שלו. פרסום ידיעה בלא סמכות הוא כבר בלתי נתפס. נניח שהמסמך אכן נתפס במחשב, כפי שנטען בבילד. חמאס יבין מכך שישראל מחזיקה מסמכים נוספים מאותו מחשב – ואולי מדובר במיקום החטופים? במקורות מודיעיניים שחמאס מפעיל בישראל? בחשבונות בנק בשירות חמאס? למחרת הפרסום, ארגון הטרור משנה את היערכותו. ונניח שזהו קובץ מסוג מיוחד שפיתחו האיראנים ונעשה בו שימוש גם במקומות אחרים. למחרת, הוא משתנה בכל המזרח התיכון, פוגע במבצעים בלבנון, בתימן ובאיראן. 

16. נתניהו במלחמה

האירועים בלשכת נתניהו קיצוניים. יועציו חשודים שקידמו תמורת תשלום את מטרותיה במלחמה של מדינה המזוהה עם האויב. אחד מהם נאשם שחדר למודיעין הישראלי, וחבריו שיתפו איתו פעולה כדי לפרסם מידע מסווג בשירות נתניהו וקטר. ראש הממשלה שלכל הפחות אישר את מערך העבודה שאפשר זאת – נהנה מתוצאות פעולותיהם. 

אולם הסיפור כאן אינו רק אינטרסים, אלא גם תפיסת מציאות שהפכה לאידאולוגיה. בעיני נתניהו ויועציו, קטר אינה אויב אלא "מדינה מורכבת". מנגד, ה"דיפ־סטייט" – קרי שירות המדינה, שבו משרתים ישראלים הפועלים מכוח החוק הישראלי – היא מדינת אויב, האיום החמור ביותר. נתניהו מכנה את מייצגי שלטון החוק "חזית שמינית" – אויב לצד חמאס וחזבאללה. לאחרונה הופכות טענותיו שזרועות הביטחון הישראליות אחראיות לטבח יותר ויותר מפורשות.  

המעורבים בפרשות נתפסו להלך מחשבה של מחתרת אידאולוגית. אין להם אמון בדמוקרטיה הישראלית ובחוק הישראלי, שנתפסים בעיניהם כאמצעי פוליטי בשירות מדינת האויב הפנימית, כדי להפיל את נתניהו מהשלטון. אוריך, המקדם לפי החשד את הדיקטטורה הקטרית, טען שהחקירה הישראלית נגדו היא "פוליטית". הנגד רוזנפלד אולי חש שתפקידו הצבאי משני לנאמנותו לנתניהו ואולי סבר שהוא משרת אינטרס לאומי. מנגד, אותם מעורבים מזדהים עם משטרים מצורעים, בלתי דמוקרטיים, כמו קטר החשודה במימון טרור וסרביה הסמי־דיקטטורית המואשמת בעידוד הפשע המאורגן.  

כאשר חבורה כזאת מונהגת על ידי אדם חסר מעצורים, ששם את האינטרסים האישיים שלו מעל כל שיקול אחר ובז כבר שנים לחוק הישראלי, יש לחפש את החשדות החמורים ביותר. החשדות הנחקרים עכשיו מעלים חשש כבד שהחלטות היסטוריות המשנות חיים של מיליוני אנשים בין הירדן לים, התקבלו בציניות גמורה, בשל שיקולים כספיים בסביבת ראש הממשלה. הם גם מעלים חשש שכדי להצדיק את ההחלטות, נוהל מבצע הטעיה ולוחמת מודיעין מתוכנן, שנשען על רשת המזוהה אידאולוגית עם נתניהו.

רשויות החוק חייבות לציבור הישראלי בירור עמוק של הנקודה הזאת. והעובדה שהן נזהרות אפילו לחקור את האחריות והמודעות של נתניהו לפעולות של עוזריו, מותירה אותנו בחשש שגם הן, שאמורות להגן על כולנו, מרכינות ראש מול נתניהו, האיש שחיינו ועתידה של ישראל הם רק כלים במשחק חייו.

על אורי תובל

עורך המשנה של מגזין תלם