"עלינו להצטרף למסע השלום, הפיוס ושיתוף הפעולה הבינלאומי"

הקדמה

ביוני 1992, לאחר 15 שנות שלטון של הליכוד (כולל ממשלות אחדות לאומית), ניצחה מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין בבחירות לכנסת ה־13. יצחק שמיר, שהוביל את הליכוד בשתי מערכות בחירות ובשתי ממשלות, פרש מהנהגת המפלגה (אך נותר חבר כנסת) – ופינה את הדרך לדור הצעיר – ולבנימין נתניהו, שבתוך זמן קצר כבש את ראשות הליכוד.

לאחר משא ומתן מהיר הקים רבין את ממשלת ישראל ה־25, שידועה כ"ממשלת רבין השנייה". הקואליציה הורכבה מ־62 מנדטים: מפלגת העבודה (44), מרצ בהובלת שולמית אלוני (12) וש"ס בהובלת אריה דרעי (6), אך הסתמכה על חמישה מנדטים נוספים, של המפלגות הערביות: חד"ש – החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון; ומד"ע – המפלגה הדמוקרטית הערבית. השתיים לא הצטרפו לממשלה, אך תמכו בה מבחוץ.

ממשלת רבין ביקשה לשנות סדרים שהתעצבו במשך שנות השלטון של הליכוד ולרתום את התנאים הגיאו־פוליטיים החדשים שנוצרו עם סיום המלחמה הקרה לטובת תהליכי שלום אזוריים ופיתוח כלכלי מואץ. לצד מלחמה עיקשת בחמאס (ובראשה גירוש 415 פעילים של ארגון הטרור בדצמבר 1992) חתמה הממשלה על סדרת הסכמים עם אש"ף, שהביאו לכינונה של הרשות הפלסטינית, ועל הסכם שלום עם ממלכת ירדן. במקביל, בהתאם להבטחתה של מפלגת העבודה במערכת הבחירות "לשנות את סדר העדיפויות" הכלכלי, ביצעה הממשלה שינויים משמעותיים בתקציב המדינה, הגדילה מאוד את התקציבים החברתיים ופעלה לצמצום האבטלה, שהרקיעה שחקים בתקופת הליכוד.

לאורך השנים נכתב רבות על תפיסת השלום של רבין ובפרט על יחסו למדינה פלסטינית. המחלוקות במחקר בנוגע למוטיבציות ולמדיניותו עדיין קיימות, אולם אין ספק שהוא ביקש לשמור על רוב יהודי במדינת ישראל מפה ולהימנע משלטון אפרטהייד על רבבות פלסטינים בשטחים הכבושים מפה. נאומו של רבין בטקס ההשבעה הוא המשך ישיר למה שהוצהר עליו במצע מפלגתו ב־1992: חתירה לשלום קבע עם מדינות ערב ועם הפלסטינים. ודוק, אף שמצע מפלגת העבודה לא דיבר אז על "מדינה פלסטינית" (אלא על "מסגרת ירדנית פלסטינאית"), דובר על כך שישראל "תהיה נכונה לפשרות" במשא ומתן על "הסדר קבע על בסיס פשרה טריטוריאלית והסדרי ביטחון". רבין ביקש להתקדם במהירות לקראת אוטונומיה פלסטינית ביהודה, שומרון ועזה, לצד הסדר ביניים עם סוריה.

שמיר – זקן חברי הכנסת, שנאם בכנסת מיד לאחר רבין – ראה בקווי היסוד של הממשלה לא "מהפך" אלא "מפח נפש". אחת הסיבות לכך היתה המשפט הבא של ראש הממשלה החדש: "הממשלה תימנע ממהלכים ומפעולות שישבשו את ניהולו התקין של המשא ומתן לשלום". ואכן, בנובמבר 1992, החליטה ממשלת רבין להפסיק לבנות התנחלויות חדשות ולעצור, למעט חריגים, את הבנייה המואצת שאפיינה את מדיניות הליכוד. גם כאן היתה הלימה עם מצע העבודה בבחירות: נכתב בו במפורש ש"לא תוקמנה התנחלויות חדשות ולא יעובו יישובים קיימים בשטחים"; ורבין חזר בנאום ההשבעה על ההסבר שהופיע במצע: "תימנע ישראל ממהלכים ופעולות שיבשו את ניהולו התקין של המו"מ". שנים אחדות לאחר מכן נסוגה ממשלת נתניהו הראשונה (בתחילה לא בפומבי) ממדיניות זו.

שמיר, יריב פוליטי של רבין עוד מימי הקמת המדינה, עמד היטב על ההבדל בין שלטון הליכוד לשלטון העבודה החדש: הראשונים דרשו וחייבו התיישבות יהודית בשטחים הכבושים ופעלו למענה; האחרונים – לא. "על אף התנגדותם העקבית של גורמים רבים בעולם ובאזור", קבע שמיר, "לא פסקה לרגע תנועת ההתיישבות של יהודים ברחבי הארץ, לרבות ביהודה, בשומרון ובעזה, ללא הבדל". בדיוק את זה ביקש רבין להפסיק ולא מתוך עוינות כלפי "ארץ ישראל" (כפי שטענו שמיר והליכוד חזור ושנה), אלא מתוך הבנה ש"חלון ההזדמנויות" לעשות שלום עם עמי האזור, בלשונו, שנפתח עם סיום המלחמה הקרה, עתיד להיסגר בעתיד הלא רחוק.

רוצים לקבל את מיטב המאמרים והעדכונים שלנו?

אני מאשר/ת קבלת עדכונים ממגזין תלם לתיבת המייל שלי

שליחה

רבין חזר וטען שה"חלון" ייסגר ברגע שמדינות באזור ירכשו יכולות גרעיניות־צבאיות. הסיבה היתה (ועודנה) נעוצה בכך שגִרעוּן הסכסוך הישראלי־ערבי ישמר מציאות של מלחמת התשה מתמדת בין ישראל לשכנותיה וימוסס כמעט לחלוטין כל אפשרות לפתרון. באמצעות הסכמי שלום עם הפלסטינים, עם הירדנים ועם הסורים ביקש רבין לשנות את דפוס היחסים שהתקבע במזרח התיכון במשך עשרות שנים. כידוע, הוא הספיק להשלים רק חלק מתוכניתו, משום שנרצח בדיוק בגללה ב־4 בנובמבר 1995.

הנאום

נאום ראש הממשלה יצחק רבין בטקס השבעת ממשלת ישראל ה־25, 13 ביולי 1992:

כבוד נשיא המדינה, יושב־ראש הכנסת, חברי הכנסת, הממשלה המבקשת היום את אמונה של הכנסת ה־13 יודעת היטב כי עיני כל אחת ואחד בישראל נשואות אליה בתפילה ובתקווה גדולה.

הבחירות לכנסת ה־13 התקיימו ב־23 ביוני 1992; שיעור ההצבעה בהן עמד על 77.4 אחוז. מפלגת העבודה קיבלה בסופו של דבר 44 מנדטים והיתה למפלגה הגדולה ביותר. אחריה עמדה הליכוד עם 32 מנדטים.

רבים בארץ ומחוצה לה מייחלים מהיום לדרך חדשה, לתנופה, לדף חדש בספר ההיסטוריה של מדינת ישראל. מלווים בברכתם ובדאגתם אנו יוצאים היום לדרך הארוכה והקשה.

חברי הכנסת, הואילו נא לרשום בפניכם כי ממשלה זו נחושה בדעתה לאמץ כל כוח, להבקיע כל דרך, לעשות את כל הדרוש, האפשרי ומעבר לכך למען הביטחון הלאומי והאישי, למען השלום ומניעת מלחמה, למען חיסול האבטלה, למען העלייה וקליטתה, למען צמיחה כלכלית, לביצור יסודות הדמוקרטיה ושלטון החוק ולמען הבטחת שוויון לכל האזרחים ושמירה על זכויות האדם. אנחנו נשנה את סדר העדיפויות הלאומי. אנו יודעים היטב כי בדרך שבה אנו הולכים ייערמו מכשולים, יפרצו משברים, תהיינה אכזבות, דמעות וכאב. אולם אחרי כל אלה, אחרי שנעבור בדרך הזאת, תהיה לנו מדינה חזקה, מדינה טובה, כשכולנו שותפים למאמץ הגדול וגאים להיות אזרחיה. "מאמץ מאוחד, עקשני וער של אלף זרועות, האומנם ייבצר לגול את האבן מפי הבאר?" שאלה המשוררת רחל. התשובה היא בנו ושלנו.

רבין מצטט כאן את מילות הסיום של "כאן על פני אדמה" שחיברה רחל ב־1927. השיר מתייחס לכוחות הנפש ולעוצמת הפעולה הנדרשים מהחלוצים, ומילותיו האחרונות מבקשות להדגיש את החשיבות באחדות החלוצים ("אלף זרועות") ובנחישותם לנוכח משימות השעה.

חברי הכנסת, בשמכם, ותיקים כחדשים, אני רוצה להודות לַיושב־ראש היוצא של הכנסת דב שילנסקי על חלקו ותרומתו לכנסת ולאורחות החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל. תודת כולנו נתונה לך. ברכות מכל הלב בשם כולנו ליושב־ראש הכנסת שנבחר זה עתה, ידידי שבח וייס. אני רואה בו סמל לקורותיו של העם היהודי בדור האחרון; אוד מוצל מאש, נער יהודי ששרד מאימת החרב בשואה; עולה חדש שהתערה בארץ, למד ולימד, וזוכה היום להוקרתנו. לך ולבית הזה – בהצלחה.

דב שילנסקי (2010-1924) היה חבר כנסת מטעם הליכוד מהכנסת התשיעית ועד הכנסת ה־13 (1996-1977), יו"ר הכנסת ה־12 וסגן יו"ר הכנסת ה־13. הוא כיהן כסגן שר במשרד ראש הממשלה בממשלתו השנייה של מנחם בגין ובממשלתו הראשונה של יצחק שמיר. שבח וייס (2023-1935) היה חבר כנסת מטעם המערך/מפלגת העבודה מהכנסת העשירית ועד הכנסת ה־14 (1999-1981). הוא כיהן כיו"ר הכנסת ה־13, ולתקופה הסוערת הזאת הקדיש את ספרו "השלום והבלהות" (1999). גם שילנסקי וגם וייס היו ניצולי שואה.

אני מקווה שגם בשמכם, חברי הכנסת, בלחיצת יד חמה, חוצה מפלגות, דעות שונות ויריבויות פוליטיות, אני מקדם בברכה את חברי הכנסת החדשים. אני מבקש להודות ולהביע הוקרה ל־40 חברי הכנסת היוצאת, רבים מהם בוני הארץ הזאת וטובי לוחמיה. נבצר ממני לקרוא בשמותיהם ולהעריך ולהוקיר פועלו של כל אחת ואחד מהם. אבל אני משוכנע שכל סיעות הבית, ימין ושמאל, דתיים וחילונים, מלוות אותם בתודה.

חברי הכנסת, ביום א' בתמוז התשנ"ב, 2 ביולי 1992, הטיל עלי נשיא המדינה להרכיב ממשלה לישראל. ביום שישי, ט' בתמוז, 10 ביולי, הודעתי לו כי אכן צלחה המלאכה. בממשלה המבקשת היום את אמון הכנסת ישתתפו מפלגות העבודה, מרצ – ישראל הדמוקרטית – רצ, מפ"ם, שינוי, וש"ס – התאחדות הספרדים שומרי תורה. לחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון ולמפלגה הדמוקרטית הערבית הבהרנו את מדיניותה של הממשלה באשר לאזרחים הערבים בישראל.

במסגרת המשא ומתן להרכבת הקואליציה ניהלה מפלגת העבודה דיונים עם שלושת חברי הכנסת של חד"ש ושני חברי הכנסת של מד"ע. זאת היתה הפעם הראשונה מאז קום המדינה שהתנהל משא ומתן ישיר בין מפלגת השלטון לבין מפלגות ערביות על כניסה לממשלה. מפלגת העבודה הציגה למפלגות הערביות מסמך התחייבות שענה על מרבית הדרישות שלהן: "הממשלה תשנה את סדר העדיפויות בהקצאת המשאבים הכספיים מתקציב המדינה וכספים שיגיעו מבחוץ"; "תפעל לשילובם המלא של האזרחים הערבים והדרוזים בישראל בכל תחומי חייה של המדינה, תוך כיבוד ייחודם הדתי והתרבותי, ותפעל להבטחת השוויון בין כל אזרחי המדינה"; "תפעל לסגירת פערים בין היישוב היהודי לערבי בתחומי החינוך, תעשייה ומלאכה, חקלאות, שיכון, נוער וצעירים ושירותי בריאות"; "יכובד הלכה למעשה מעמדה הרשמי של השפה הערבית במשרדי הממשלה ובמוסדות ציבור"; ועוד. חד"ש ומד"ע נתנו ידן לכינונו של "גוש חוסם": קואליציה לא פורמלית שנשענה על הסכמים והבנות בכתב ועל מחויבותה של מפלגת העבודה לתהליך השלום ושבמשך ארבע שנים אפשרה לממשלת העבודה־מרצ לשמור על יציבות ולהוביל תהליכים משמעותיים בזירה הישראלית־פלסטינית (שיחות וושינגטון, הסכמי אוסלו, הסכם השלום עם ירדן) ובזירה היהודית־ערבית במדינת ישראל, בכל הנוגע לחלוקת משאבים שוויונית יותר בתחומי החינוך, הרווחה, החברה ועוד.

דלתה של הקואליציה תהיה פתוחה להרחיב את שורותיה עם אותן מפלגות שיסכימו להיות שותפות לקווי היסוד של הממשלה. בצד חילוקי הדעות האפשריים בין מרכיבי הקואליציה, בהיותם מגוני הקשת הפוליטית, מאחדת הממשלה החדשה תחושה הנטועה בימים אלה בעם שזוהי שעת רצון, שעה של אפשרויות והזדמנויות גדולות, אשר נעשה הכול כדי שלא להחמיץ אותן.

אדוני היושב־ראש, חברי הכנסת, בעשור האחרון של המאה ה־20 שוב אין האטלסים וספרי ההיסטוריה והגיאוגרפיה מציירים את תמונת המצב העדכנית. חומות איבה נפלו, גבולות נמחקו, מעצמות קרסו, אידאולוגיות התמוטטו, מדינות נולדו והלכו לעולמן. שערי העלייה אף הם נפתחו.

בסוף שנות ה־80 החל גל עלייה לישראל מברית המועצות, והוא התגבר עם התפרקותה ב־1991, לאחר תהליך ארוך, ועם ביטול חוקי ההגירה בה. עד שנת 2000 עלו ארצה מיליון עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר.

חובתנו, כלפינו וכלפי בנינו, היא לראות את העולם החדש כפי שהוא עכשיו, לבחון את הסכנות, לבדוק את הסיכויים ולעשות הכול כדי שמדינת ישראל תשתלב בעולם המשנה פניו. אין אנו עוד בהכרח עם לבדד ישכון, ואין זה נכון עוד שהעולם כולו נגדנו. עלינו להיחלץ מתחושת הבידוד האוחזת בנו כמעט יובל שנים. עלינו להצטרף למסע השלום, הפיוס ושיתוף הפעולה הבינלאומי, הדוהר בימים אלה על פני הגלובוס כולו, שאם לא כן, נישאר אחרונים ובודדים בתחנה. לכן הממשלה החדשה שמה לה למטרה מרכזית לקדם את עשיית השלום לישראל ולפתוח בצעדים נמרצים כדי להוליך לסיומו של הסכסוך הערבי־הישראלי. נעשה זאת על בסיס הכרת מדינות ערב והפלסטינים בישראל כמדינה ריבונית ובזכותה לחיות בשלום ובביטחון. אנו מאמינים בכל לב שזה אפשרי, שזה הכרחי, שזה יבוא. "אאמינה גם בעתיד אף אם ירחק זה היום, אך בוא יבוא, יישאו שלום אז וברכה לאום מלאום", כתב שאול טשרניחובסקי.

טשרניחובסקי פתח במילים אלה את הבית החמישי של "אני מאמין", שירו מ־1892 שמילות הפתיחה שלו נהפכו עם השנים לשמו הלא רשמי: "שחקי, שחקי". השיר הוא ההמנון של תנועות הנוער הכחולות בישראל. שורה אחרת מתוכו, "כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו, רוח עז", מעטרת את שטר 50 השקל שהשיק בנק ישראל בסוף 2014. בצדו השני של השטר מופיע דיוקנו של טשרניחובסקי.

אני רוצה לקוות שהיום הזה לא ירחק. הממשלה תציע למדינות ערב ולפלסטינים להמשיך בדיונים על השלום על פי המתכונת שגובשה בוועידת מדריד.

ועידת מדריד היתה ועידה בינלאומית שהתקיימה בבירת ספרד בין 30 באוקטובר ל־1 בנובמבר 1991 במטרה לקדם את תהליך השלום בין ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב. בשנים שקדמו לה ניסה הממשל האמריקאי להניע את הרעיון של ועידה בינלאומית לקידום שלום אזורי, אך ראש הממשלה שמיר התנגד לכך וביכר את המדיניות הישראלית של משא מתן ישיר עם מדינות ערב. עם התפוררותו של הגוש הסובייטי ולאחר מלחמת המפרץ הראשונה (שהסתיימה בסוף פברואר 1991) הסכים שמיר להשתתפותה של ישראל בוועידה שתתקיים בחסות ארצות הברית וברית המועצות, אך התנה זאת, בין היתר, בכך שלפלסטינים לא יהיה ייצוג עצמאי והם יהיו חלק מהמשלחת הירדנית. כלומר, ישראל לא תקיים משא ומתן ישיר עם אש"ף. בראש המשלחת הירדנית־פלסטינית עמד חיידר עבד א־שאפי, ממייסדי אש"ף וממנהיגיו. הנציגים הפלסטינים בוועידה היו מהגדה המערבית ומרצועת עזה בלבד, משום שישראל לא רצתה לתת גושפנקה פוליטית לפלסטינים ממזרח ירושלים, האזור שסיפחה והחילה בו את החוק הישראלי לאחר מלחמת ששת הימים. סוריה, לבנון וירדן הכירו דה פקטו בישראל בוועידה, והיא סימנה שינוי מכריע ביחסים בינה ובין מדינות ערב. במישור המדיני, ועידת מדריד יצרה את דפוסי המשא ומתן הקיימים עד היום: הערוץ הדו־צדדי (בילטרלי), שבו ישראל מקיימת (או לא) משא ומתן מול כל צד/מדינה ערביים בנפרד, והערוץ הרב־צדדי (מולטילטרלי), שבו מתקיימים דיונים משותפים בין הצדדים הרלוונטיים בנושאים רוחביים משותפים, כגון חלוקת מים ופיתוח כלכלי.

כצעד ראשון בדרך לפתרון הקבע נדון בהחלת האוטונומיה על יהודה, שומרון וחבל עזה. אין בכוונתנו לאבד זמן יקר.

ב־1978, נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, נשיא מצרים אנואר סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין חתמו על הסכמי מסגרת לשלום במזרח התיכון הידועים כ"הסכמי קמפ דיוויד". אחד ההסכמים עסק ברצועת עזה ובגדה המערבית וקרא להחלת תוכנית אוטונומיה בשטחים, שתוחלף בהסדר קבע לאחר חמש שנים. הסכם אחר הוביל להסכם השלום בין ישראל למצרים ב־1979, שבו נקבע שרצועת עזה, שעד מלחמת ששת הימים היתה בשליטה מצרית, תישאר בשליטה צבאית של ישראל, שתקים בה בתוך כחמש שנים שלטון עצמי אוטונומי. כידוע, נספח זה להסכם לא קוים וכיבוש עזה התקיים עד לחתימת הסכם אוסלו ב־1993.

ההנחיה הראשונה של הממשלה לצוותי המשא ומתן תהיה לזרז את השיחות ולקיים דיונים רצופים בין הצדדים. בתוך זמן קצר נפתח ונמשיך בשיחות, כדי להקטין את להבת האיבה בין הפלסטינים לבין מדינת ישראל. כצעד ראשון וכדי להמחיש את כנותנו ורצוננו הטוב אני מבקש להזמין לשיחה בלתי פורמלית אצלנו בירושלים את המשלחת הירדנית־הפלסטינית, כדי לשמוע ולהשמיע וליצור את האווירה היאה לשותפות טובה.

לאחר ועידת מדריד המשיכו להתקיים סבבי שיחות בתיווך אמריקאי בין המשלחת הירדנית־פלסטינית למשלחת ישראלית בראשותו של מזכיר הממשלה אליקים רובינשטיין. בסופו של דבר, הוועידה והשיחות בוושינגטון סללו את הדרך למשא מתן ישיר בין ישראל לנציגי אש"ף ולחתימה על הסכמי אוסלו.

דבר לי אליכם, הפלסטינים בשטחים, מעל דוכן זה: נגזר עלינו לחיות במשותף על אותה כברת אדמה באותה ארץ. חיינו מתנהלים איתכם לצדכם ונגדכם. אתם נכשלתם במלחמות נגדנו. 100 שנות דמים וטרור שלכם נגדנו גרמו לכם רק סבל, כאב ושכול. איבדתם אלפים מבניכם ומבנותיכם, וכל הזמן אתם נסוגים לאחור. כבר 44 שנים ויותר אתם שוגים באשליות. מנהיגיכם מוליכים אתכם בכזב ובכחש. הם החמיצו את כל ההזדמנויות. הם דחו את כל ההצעות שלנו לפתרון והובילו אתכם לאסון אחר אסון. ואתם, הפלסטינים בשטחים, היושבים בדלות העלובה של עזה וחאן יונס ובמחנות הפליטים בשכם ובחברון, אתם שלא ידעתם בחייכם אפילו יום אחד של חופש ושמחה, כדאי שתשמעו לנו ולו רק הפעם. אנחנו מציעים לכם את ההצעה ההוגנת והאפשרית ביותר מבחינתנו היום – האוטונומיה, הממשל העצמי – על יתרונותיה ומגבלותיה. לא תקבלו כל מה שאתם רוצים. ייתכן שגם אנחנו לא נקבל את כל מה שאנחנו רוצים. קחו סוף־סוף את גורלכם בידיכם, אל תאבדו שוב את ההזדמנות שייתכן שלא תחזור עוד. קחו את ההצעה שלנו ברצינות הראויה, כדי למנוע מכם עוד סבל, עוד שכול. די לדמעות ולדם. הממשלה החדשה מציעה היום לפלסטינים בשטחים לתת הזדמנות לשלום ולחדול מכל פעילות אלימה וטרוריסטית בתקופת המשא ומתן בנושא האוטונומיה.

בחודשים שקדמו לבחירות התרחשו שני אירועי טרור קשים: בפברואר 1992 רצחה חוליה של פלסטינים אזרחי ישראל שלושה חיילי צה"ל במאהל ליד קיבוץ גלעד ("ליל הקלשונים"); ובמאי נרצחה הלנה ראפ בת ה־15 בפיגוע דקירה בטיילת בבת ים. רצח הנערה הסעיר את ישראל והוביל לביקורת קשה על מדיניותה של ממשלת הליכוד ועל העומד בראשה.

אנו יודעים היטב כי הפלסטינים אינם עשויים מקשה אחת ויש ביניהם חריגים. אבל לאוכלוסייה הסובלת כבר שנים ולמחוללי המהומות בשטחים אנו מציעים לחדול מן האבן ומן הסכין ולהמתין לתוצאות השיחות שעשויות להוליד שלום במזרח התיכון. אם ידחו הפלסטינים את ההצעה, נמשיך בשיחות, אך ננהג בשטחים עצמם כאילו אין דיונים בינינו לבינם. אז, במקום הושטת יד ידידותית, נפעיל את כל האמצעים כדי למנוע טרור ואלימות. הבחירה היא בידי הפלסטינים בשטחים. אנחנו איבדנו את הטובים שבבנינו ובבנותינו במאבק המתנהל על הארץ הזאת במלחמה נגד הצבאות הערביים.

חברי לדרך הארוכה בצה"ל ואנוכי, כמי שהיה איש צבא, כמי שלקח חלק במלחמות ישראל, נוצרים גם היום באהבה רבה את זכרם של הנופלים. אנו שותפים לכאב המשפחות, שלילותיהן טרופי שינה וכל השנה היא להם יום זיכרון ארוך אחד. "רק מי ששכל את הטוב ברעיו אותנו יוכל להבין".

רבין מצטט כאן את חברו חיים חפר, המשורר ולוחם הפלמ"ח, בשירו "דודו". השיר מזוהה עם דמותו של דוד (דודו) צ'רקסקי, מפקד מחלקה בגדוד השלישי של הפלמ"ח שנהרג בהתקפה על מצודת כ"ח במלחמת העצמאות. למעשה, חפר לא כתב אותו עליו אך הקדיש לו אותו לאחר שנפל. השיר, שהולחן בידי אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', היה לאחד מהמנוני יום הזיכרון לחללי צה"ל.

לבנו גם עם הנכים, שצלקות המלחמה והטרור חרוטות בגופם. גם בשעה חגיגית זו אין אנו שוכחים את חיילי צה"ל הנעדרים והשבויים. נמשיך לעשות כל מאמץ להחזירם הביתה. מחשבותינו גם היום, כמו תמיד, עם המשפחות.

סוגיית הנעדרים והשבויים מלווה את מדינת ישראל ואת החברה הישראלית מאז 1948. עד היום פועלת בצה"ל יחידה לאיתור נעדרים, כולל חללים ממלחמת העצמאות. במקביל ישראל פועלת לאיתור שבויים, כמו הנווט רון ארד שנפל בשבי ב־1988 ועקבותיו נעלמו. בפברואר 1989 חטפה חוליה של חמאס את החיילים אבי סספורטס ואילן סעדון ורצחה אותם. זה היה הפיגוע הראשון של הארגון בתחומי ישראל. במסגרת מבצע חיפושים נרחב אותרה במאי 1989 רק גופתו של סעדון. בעקבות הסכמי אוסלו השקיעה הרשות הפלסטינית מאמצים רבים בהשגת מידע על מקום קבורתו של סעדון, וגופתו אותרה באוגוסט 1996.

חברי הכנסת, אנו נמשיך להילחם על זכותנו לחיות כאן בשלום ובשלווה. שום סכין, אף אבן, לא בקבוק תבערה ולא מוקש לא יעצרו אותנו.

הממשלה המוצגת כאן היום רואה עצמה אחראית לביטחונו של כל אחד ואחד מאזרחי ישראל, יהודים וערבים במדינת ישראל, ביהודה, בשומרון ובחבל עזה. אנו נכה קשות וללא רתיעה בטרוריסטים ובמסייעים להם. לא יהיו פשרות במלחמה בטרור. צה"ל וכוחות הביטחון האחרים יוכיחו לאנשי הדמים כי חיינו אינם הפקר. אנו נפעל לצמצום מרבי של הפעילות העוינת ולקיום הביטחון האישי של תושבי ישראל ותושבי השטחים, תוך הקפדה על קיום החוק ושמירת זכויותיו של הפרט.

בהזדמנות זאת, גם בשמכם, חברי הכנסת, הרשו לי להביע הוקרה ותודה לחיילי צה"ל ומפקדיו, ללוחמי הסתר של שירות הביטחון ולשוטרי משמר הגבול ומשטרת ישראל על לילות המרדפים והמארבים, על ימי השמירה והעין הפקוחה. בשם כולנו אני לוחץ את ידיכם.

חברי הכנסת, התוכנית ליישום ממשל עצמי לפלסטינים ביהודה, בשומרון

ובעזה – אוטונומיה – במסגרת הסכמי קמפ דיוויד, היא הסדר ביניים לחמש שנים. לא יאוחר משלוש שנים אחרי כינונה יחלו דיונים על פתרון הקבע. מטבע הדברים, עצם קיומם של דיונים בנושא זה מעורר דאגה בליבם של אלה מתוכנו אשר בחרו להתיישב ביהודה, בשומרון ובחבל עזה. הריני להודיעכם כי הממשלה, באמצעות צה"ל וכוחות הביטחון האחרים, תהיה אחראית לביטחונם ולרווחתם של התושבים ביהודה, בשומרון ובחבל עזה. עם זאת, הממשלה תימנע ממהלכים ומפעולות שישבשו את ניהולו התקין של המשא ומתן לשלום.

בהחלטת ממשלה מס' 360 מ־22 בנובמבר 1992 קבעה ממשלת רבין שאין לאפשר בנייה חדשה בהתנחלויות ושיש להפסיק בנייה שכבר החלה – למעט חריגים. הממשלה עצרה את הבנייה האינטנסיבית בשטחים שאפיינה את ממשלות הליכוד ושהגיעה לכ־7,000 יחידות דיור בשנה. ב־1993 עמד מספר המתנחלים על כ־115 אלף.

אנחנו רואים צורך להדגיש כי הממשלה תוסיף לבסס ולחזק את ההתיישבות היהודית לאורך קווי העימות, בשל חשיבותם הביטחונית, ובירושלים רבתי. ממשלה זו, כמו כל קודמותיה, מאמינה כי אין חילוקי דעות בבית הזה בדבר נצחיותה של ירושלים כבירת ישראל. ירושלים השלמה והמאוחדת היתה ותהיה לעולמי עד בירתו של עם ישראל, בריבונות ישראל, מוקד לגעגועיו ולחלומותיו של כל יהודי. הממשלה נחושה בדעתה כי ירושלים אינה נושא למיקוח. גם השנים הבאות יעמדו בסימן הרחבת הבנייה בירושלים רבתי. כל יהודי, דתי וחילוני, נשבע "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". שבועה זו מאחדת את כולנו, ובוודאי אותי, כיליד ירושלים. הממשלה תשמור על חופש הפולחן של בני כל הדתות האחרות בירושלים, תקפיד לשמור על גישה חופשית למקומות הקדושים לכל הדתות ולכל העדות, ותאפשר חיים סדירים ונוחים לבאים בשעריה וליושבים בתוכה.

חברי הכנסת, רוחות השלום נושבות בזמן האחרון ממוסקבה עד וושינגטון, מברלין עד בייג'ין. החיסול מרצון של אמצעי השמדה המונית וביטול הבריתות הצבאיות הפחיתו את סיכוני המלחמה גם במזרח התיכון. ואולם, האזור הזה, עם סוריה, עיראק ולבנון, עדיין רוחש סכנות. לכן, בענייני ביטחון לא נוותר כהוא זה. מבחינתנו, הביטחון אפילו קודם לשלום. בזמן האחרון הגבירו כמה ארצות באזורנו את מאמציהן בתחום הפיתוח והייצור של הנשק הגרעיני. לפי הפרסומים היתה עיראק קרובה מאוד לבעלות על נשק גרעיני. למזלנו, נחשפה היכולת הגרעינית העיראקית בעוד מועד, ולי עדויות שונות שהיא נפגעה וניזוקה במלחמת המפרץ ולאחריה. האפשרות שנשק גרעיני ייכנס למזרח התיכון באחת השנים הקרובות היא שלילית וחמורה ביותר מבחינתה של ישראל. הממשלה כבר בראשית צעדיה, ואפשר שבשיתוף פעולה עם מדינות אחרות, תיתן דעתה לסיכול כל אפשרות שאי מי מאויביה של מדינת ישראל יחזיק בנשק גרעיני. ישראל ערוכה כבר זמן רב לנוכח סכנת קיומו של נשק גרעיני. ואולם, מציאות זו מחייבת אותנו למחשבות נוספות בדבר הצורך הדחוף בסיומו של הסכסוך הערבי־הישראלי ובשלום עם שכנינו.

בזמן כהונתו כראש הממשלה חזר רבין על כך שלישראל יש "חלון הזדמנויות" לחתום על הסכמי שלום עם שכנותיה לפני שהמזרח התיכון יתגרען. כמו יגאל אלון לפניו, גם הוא האמין שהסכנה הריאלית היחידה לקיומו של "הבית השלישי" טמונה בכניסתו של נשק גרעיני לאזור, ולפיכך על ישראל לחתור לפיוס אזורי. רבין טען שבמצב של מזרח תיכון גרעיני, לצה"ל יהיה קשה עד בלתי אפשרי להשתמש בכוחו הקונבנציונלי כדי לשמור על ביטחון ישראל וכן כדי לחזק מוטיבציות אזוריות לחתום על הסכמי שלום. בנוסף לכך, הסביר, ארגוני טרור וארגונים תת־מדינתיים יוכלו להמשיך להילחם נגד ישראל, שבשל חששה מאסקלציה גרעינית תימנע מלהגיב בכל כוחה.

חברי הכנסת, מרגע זה המושג של תהליך שלום איננו רלוונטי. מהיום ולהבא לא נדבר על תהליך אלא על עשיית שלום. בעשיית השלום אנו רוצים להסתייע במצרים, שמנהיגה המנוח אנואר סאדאת אזר אומץ וידע להנחיל לעמו ולנו את הסכם השלום הראשון. הממשלה תחפש דרכים נוספות לשיפור יחסי השכנות ולהידוק היחסים עם מצרים ונשיאה חוסני מובארק. אני קורא לראשי מדינות ערב ללכת בעקבותיהם של מצרים ונשיאיה, לעשות את הצעד אשר יביא שלום לנו ולהם. אני מזמין אל הדוכן הזה כאן, בכנסת ישראל בירושלים, את מלך ירדן ואת נשיאי סוריה ולבנון לבוא ולדבר שלום. אני מוכן לנסוע היום, מחר, לרבת עמון, לדמשק, לביירות, בשליחות השלום, כי אין ניצחון גדול יותר מניצחונו של השלום. במלחמות יש מנצחים ומפסידים, בשלום הכול מנצחים.

בעשיית השלום תהיה שותפה לנו גם ארצות הברית, שאת ידידותה וקרבתה המיוחדת אנו מעריכים ומוקירים מכל לב. לא נחסוך כל מאמץ להדק ולשפר את היחסים המיוחדים שיש לנו עם המעצמה היחידה בעולם. אמנם נסתייע בעצותיה, אך ההחלטות יהיו שלנו בלבד, של ישראל כמדינה ריבונית ועצמאית. נדאג גם לטיפוח, לחיזוק ולהידוק הקשרים עם הקהילה האירופית. גם אם לא תמיד ראינו עין בעין איתה, והיו לנו חילוקי דעות עם האירופים, אין לנו ספק שהדרך לשלום תעבור גם באירופה. נעמיק כל קשר אפשרי עם רוסיה, עם מדינות חבר העמים, עם סין, עם כל מדינה שתרצה בידנו המושטת.

אדוני היושב־ראש, חברי הכנסת, ביטחון איננו רק הטנק, המטוס וספינת הטילים. ביטחון הוא גם, ואולי קודם כל האדם – האדם, האזרח הישראלי. ביטחון הוא גם החינוך של האדם, הוא הבית שלו, הוא בית הספר, הוא הרחוב והשכונה שלו, הוא החברה שבתוכה צמח. וביטחון הוא גם התקווה של האדם. ביטחון הוא שלוות הנפש ואמצעי הקיום של העולה מלנינגרד, הוא קורת הגג לעולה מגונדר שבאתיופיה, הוא בית החרושת והתעסוקה לבן הארץ הזאת, לחייל המשוחרר, הוא ההשתלבות בהווי ובתרבות שלנו. גם זה ביטחון. אתם שואלים, איך נעשה זאת? אנו נשנה את סדר העדיפויות הלאומי בהקצאת המשאבים הכספיים מתקציב המדינה ומכספים שנגייס בחוץ לארץ.

מכניסת ממשלת רבין לתפקידה ועד 1994 גדלו התקציבים החברתיים בישראל ביותר מ־25 אחוז בהשוואה ל־1992. תקציב החינוך רשם את הגידול הגבוה ביותר מבחינת תקציב המדינה – יותר מ־40 אחוז. ההוצאה הריאלית לתלמיד ב־1994 זינקה, ונוספו עשרות אלפי שעות לימוד למערכת החינוך, שכר המורים שופר ועוד.

בראש ובראשונה תינתן העדיפות הלאומית למלחמה באבטלה ולחיזוק מערכות הכלכלה והחברה. האבטלה היא אם כל חטאת. היא נוטלת מן האדם את כבודו, היא דורסת ורומסת גם את נשמתו של האיש שאינו יכול להביא פת לחם הביתה. אין חרפה גדולה מחרפת רעב. בכוונתנו להגדיל את קצב הצמיחה, ליצור מקומות תעסוקה למאות אלפי עולים חדשים ובני הארץ הזו, שייכנסו למעגל העבודה בשנים הקרובות.

שיעור האבטלה הגבוה החל לרדת בתקופת ממשלת רבין – מ־11 אחוז ברבעון השלישי של 1992 ל־8.2 אחוזים ברבעון הראשון של 1994. זאת היתה אחת התוצאות של האצת קצב הצמיחה של המשק הישראלי שהתרחשה, בין היתר, בשל האפשרויות הכלכליות שנפתחו בפני ישראל במדינות שונות בעקבות תהליך השלום. כמו כן, העלייה מברית המועצות לשעבר חייבה השקעות גדולות של המדינה בתשתיות פיזיות ואנושיות, שתרמו גם הן להאצת הצמיחה.

נעשה זאת על ידי התאמת המשק לניהול פתוח וחופשי ממגבלות מינהליות וממעורבות יתר של הממשלה. יש יותר מדי ניירת ופחות מדי תוצרת. נקדם את מכירת המפעלים שבבעלות הממשלה, ההפרטה. נעשה זאת בהידברות עם העובדים, כדי שלא ייפגעו. עולם חופשי דורש משק חופשי. נשקיע בפרויקטים חיוניים בסיסיים כדי למשוך יזמים לבנות מפעלים. נקצה כספים לתשתית, לתחבורה, לחשמל, למים וביוב, לתעשיות עתירות מדע, למחקר ולפיתוח. זה תפקידה של הממשלה. נקטין את מעורבות הממשלה בשוק ההון ונפתח שוק להון סיכון. נעודד צמיחתם של עסקים קטנים. נקבע סל שירותים חברתיים, שיינתן על פי חוק לכל האזרחים בחינוך, בבריאות, ברווחה ובשיכון. אנו רוצים שהעולים החדשים, הבנים והבנות שלנו, ימצאו כאן בארץ עבודה ופרנסה ועתיד. איננו רוצים שענף הייצוא של ישראל יהיה הילדים שלנו.

חברי הכנסת, החלטתנו נחושה להעמיד את האזרח בראש דאגותינו. אני מבקש שכולנו, כל יושבי הבית הזה, יזכרו, העם לא משרת אותנו – אנחנו משרתים את העם. בראש השירות לאזרח יעמוד חינוך ילדינו. אנחנו נעשה כל מאמץ כדי שכבר בשנת הלימודים הקרובה, בתום החופש הגדול, בעוד חודשיים, יונהג יום לימודים ארוך בעיירות הפיתוח ובשכונות המצוקה. ייתכנו קשיים ארגוניים, אך גם אם יהיו כאלה, נעשה כדי לגבור עליהם. נבטיח שוויון בין כל הזרמים בחינוך, גם ביישובים הערביים והדרוזיים. נעשה כל מאמץ כדי שכל סטודנט בישראל יוכל ללמוד, גם אם אין הפרוטה מצויה בכיסו או בכיס הוריו.

אחד היעדים המרכזיים שלנו יהיה חיזוק עיירות הפיתוח. אנחנו נעניק עדיפות לביסוסן. נעשה זאת על ידי מתן תמריצים. נשתדל לטפח את השכונות בערים על ידי הבטחת סל שירותים שכונתי, שיענה על צורכי החינוך, הבריאות והרווחה. הדאגה תהיה לא רק לצעירים.

פרויקט שיקום השכונות היה מהיוזמות הראשונות של ממשלת הליכוד אחרי המהפך של 1977. ממשלת רבין הרחיבה את פעילות הפרויקט ל־147 שכונות ובמגזרים שונים ושילשה ויותר את התקציב לשיקום שכונות בממשלה שקדמה לה (כזכור, ממשלת ליכוד) – מ־83 מיליון שקל ב־1992 ל־283 מיליון שקל ב־1994.

בכוונתנו ליזום חוק פנסיה ממלכתית, שיכלול את כל המפרנסים במשק, שכירים ועצמאים. קרנות פנסיה יהיו בפיקוח ממשלתי. אנו חבים לבוגרים שבנו חיי כבוד, נאמנים למסורתנו: "אל תשליכנו לעת זקנה".

ממשלת רבין לא מימשה את כוונתה. בסוף דצמבר 2007 נחתם צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, והחל מינואר 2008 כל עובדת שמלאו לה 20 וכל עובד שמלאו לו 21 זכאים להפרשות לביטוח פנסיוני.

נעשה כל דבר כדי להבטיח קורת גג לעולים החדשים ופתרונות דיור לזוגות הצעירים, תוך מתן קדימה וסיוע לחיילים משוחררים.

משרד הבינוי והשיכון הפעיל כמה תוכניות לטיפול במצוקת הדיור ובשיפור תנאי הדיור של עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר ומאתיופיה. הממשלה הקצתה תקציבים לבנייה אינטנסיבית ולשכירות למטרות חברתיות וניתנו הקלות ברכישות דירה. בעקבות זאת, כמעט 50 אחוז מהעולים מברית המועצות לשעבר בין 1989 ל־1994 רכשו דירה.

אנו שולחים את הצעירים שלנו לקשה ולמסוכנת שבמשימות הלאומיות ומתעלמים מהם בשובם מהן בשלום. "כל הכבוד לצה"ל" פירושו גם לדאוג לחיילי צה"ל אחרי השירות. הממשלה היוצאת היום לדרך רואה לנגד עיניה במקום גבוה בסדר העדיפויות את בריאותו של האזרח – "רפואה שלמה" אינה רק איחולים לבריאות טובה, אלא זכויותיו של החולה על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. החוק יקבע את המימון הציבורי הנדרש כדי לקיים מערכת בריאות ציבורית ושוויונית ברמה גבוהה. כל אזרח בישראל ייהנה מביטוח הבריאות באמצעות קופות החולים הציבוריות. העיקר שנהיה בריאים.

ממשלת רבין חוקקה את "חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994", שקבע חובת ביטוח בריאות לתושב ישראל והסדיר סל שירותים רפואיים אחיד שקופות החולים מחויבות לספק במימון המדינה. עד אז, קופות החולים נבדלו זו מזו בשירותי הבריאות שסיפקו – כל אחת בהתאם להסדרים שלה. מאז, בכל שנה ממנה הממשלה ועדה שקובעת אילו שירותים ותרופות ייכנסו לסל.

חברי הכנסת, יהיה זה נכון להודות שבמשך שנים שגינו בהתייחסות לאזרחים הערבים והדרוזים. היום, כמעט 45 שנה אחרי הקמת המדינה, יש פערים לא קטנים בין היישוב היהודי ליישוב הערבי בתחומים רבים. בשמה של הממשלה החדשה אני רואה לנכון להבטיח לאוכלוסייה הערבית, הדרוזית והבדואית, לעשות כל שאפשר לסגירת הפערים הללו. ננסה לעשות את קפיצת הדרך שתבטיח רווחה לבני המיעוטים שקשרו את גורלם בגורלנו.

כבר בפגישתו הראשונה עם חברי הכנסת הערבים לאחר הבחירות אמר רבין שהוא מתבייש כאזרח ישראל במצבם של הפלסטינים אזרחי ישראל. ממשלת רבין הכירה באפלייתם המתמשכת של הערבים ויזמה השקעות גדולות כדי לתקן היבטים מסוימים של האפליה ארוכת השנים. ב־1993 גדלו מענקי הסיוע ב־196 מיליון שקל בהשוואה ל־1992, ובין 1993 ל־1994 חל בהם גידול של 169 מיליון שקל. כמו כן הוכפלו תקציבים למיזמי תשתית – מ־40 מיליון שקל ב־1993 ל־82.7 מיליון שקל ב־1994.

חברי הכנסת, בנימין זאב הרצל אמר: כל מעשי בני האדם בחלום יסודם. אנחנו חלמנו, לחמנו, והקמנו, חרף כל הקשיים, למרות כל הביקורות, מקלט בטוח לעם היהודי. זו תמצית הציונות. זו התגשמות חלום הדורות. בשנים האחרונות נפתחו שערי העלייה, ובתוכנו מצאו וחידשו את חייהם היהודיים מאות אלפים שהגיעו מקצווי תבל, ובעיקר מרוסיה וממדינות חבר העמים. אנחנו הבית ואנחנו המשפחה שלהם. אין לנו קרובים מהם. אנו מצווים להיות להם למורי דרך, לקולטים ברוח אהבת ישראל. בחודשים האחרונים פחת זרם העולים, וצר לנו על כך. הממשלה תפעל לחידוש העלייה ולהגברתה, בעיקר ברוסיה ובמדינות חבר העמים, ותמשיך במאמצים להצלתם של יהודים הנרדפים באשר הם יהודים. בלי כל אלה, אין לנו שיבת ציון, והרי כולנו שבי ציון.

בארץ הקטנה הזאת התקבצו עשרות גלויות ועדות, קהילות וזרמים ותרבויות. אין זה קל למזג את כל אלה לעם אחד. בינתיים אנו חייבים לטפח את הסובלנות והסבלנות, לקרב לבבות. המורשת היהודית קיימה את עם ישראל דרך כל נדודיו וגלויותיו. אנו רואים חובה לעצמנו לשמור על הקשר והזיקה ההדדיים בין ממשלת ישראל לבין מורשת ישראל. השמירה על אחדות העם מחייבת יצירת תנאים לחיים משותפים, מתוך כבוד הדדי בין דתיים לחילונים. נפעל למניעת קיטוב ופגיעה ברגשות ציבור שלומי אמוני ישראל. נדאג לחינוכם של כלל ילדי ישראל לאור ערכי היהדות, ונמשיך בהקניית ערכים אלה ללא כל פגיעה בהם.

הממשלה תימנע מכל כפייה דתית ואנטי־דתית מכל צד שהוא. היא תבטיח את צורכי הדת הציבוריים של התושבים ללא השפעות וזיקות פוליטיות. יבוטלו הכספים הייחודיים. שר הביטחון ימנה צוות בראשותו, וזה יבדוק ויקבע את אמות המידה והנהלים למתן דחיית שירות בצבא ללומדים בישיבות, במגמה למנוע ניצול לרעה של הסדרים הקיימים בתחום זה.

הסדר הפטור מגיוס, שראשיתו ב־1948 ושהסדיר במקור שחרור משירות בצה"ל של מאות בודדות של תלמידי ישיבה, הלך והתרחב במרוצת השנים, ובפרט לאחר ביטול מכסות הפטור בידי ממשלת בגין ב־1977. ב־1992, בשבתו גם כשר הביטחון, מינה רבין את עוזרו חיים ישראלי, לבחון את אמות המידה ואת הנהלים של הסדרי הפטור מגיוס כפי שהתעצבו במרוצת השנים. בהמלצות ועדת ישראלי שהתפרסמו ב־1995 ניתנו הן קריטריונים להכרה בישיבות שיש להן זכאות לפטור והן הנחיות לאכיפת כללי ההסדר על המוסדות ועל התלמידים הלומדים בהם. הוועדה הציעה לעגן את הסדר הפטור בחוק ואף המליצה לחייב את תלמידי הישיבה שלא לעבוד כלל (דבר שנועד לצמצם את מספר מקבלי הפטור). חלק מהמלצותיה יושמו שנים אחדות לאחר מכן, אך לא עוגנו בתקנות ובחקיקה כפי שהומלץ.

אני מאמין כי צעדים אלה ושותפות מלאה עם מפלגות חרדיות יתרמו להקהיית הקיטוב בעם ולקרבה בין שבטי ישראל.

חברי הכנסת, עוד הדרך רב, עוד רבה המלאכה. נשלים את חקיקתם של חוקי יסוד כדי לגבש חוקה למדינה. נתייחס בכל כובד הראש לדוחות מבקרת המדינה, ונעקור כל פינה של שחיתות. ניישם סוף־סוף את החוק, שכבר עבר, לבחירה ישירה של ראש הממשלה ולשינוי שיטת הבחירות לכנסת. נקדיש תשומת לב מיוחדת לאיכות הסביבה, לשיפור התחבורה ודרכיה.

חברי הכנסת, כמה מילים לחברי מסיעות האופוזיציה. אנו יודעים היטב כי עלינו הוטלו משימות ענק. המלחמה רבה ומאמצינו עלולים להיתקל בקשיים. דאגתנו תינתן לעשייה, ואין עשייה בלא טעויות. אנו מצפים מכם לביקורת, ותהא נוקבת אשר תהא, ובלבד שתהיה זו ביקורת בונה, שבאה מתוך דאגה לעתידו ולגורלו של העם הזה.

זו גם ההזדמנות לבקש מכם, מכולנו, חברי הכנסת, לעשות הכול כדי לרומם את קרנה של הכנסת, לנהוג בנימוס ובאחריות. עם ישראל צופה בנו מדי ערב על מסך הטלוויזיה, ואל תבואו אליו בטענות, כי דמותכם, דמותנו, היא שנשקפת במראה הלאומית, וכך גם מתייחסים אלינו.

הממשלה פותחת היום דף חדש. אני מציע שגם אנחנו, חברי הכנסת, נפתח דף חדש עם מי ששלחו אותנו לכאן.