מה נתניהו ידע, מה נתניהו עשה

Getting your Trinity Audio player ready...

שורת החשיפות של שלומי אלדר ורותי יובל בתחקירם בהארץ – המבוסס על הספר חטופים: 843 ימים של הפקרה – היא כה מדהימה, עד ששיחת הטלפון שהובלטה מתוכו, שבה נשיא איחוד האמירויות הערביות, מוחמד בן־זאיד, הזהיר את נתניהו מכוונת חמאס לצאת לפעולה צבאית חריגה שתטלטל את ישראל והאזור, היא לדעתי רק פרט המידע השלישי בחשיבותו שנחשף.

המידע החשוב ביותר שפרסמו אלדר ויובל הוא שראש הממשלה בנימין נתניהו ניהל משא ומתן ישיר עם מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, על הסדר מדיני ארוך טווח, ושמתקפת 7 באוקטובר התרחשה בעת שנתניהו סבור שהוא עודנו מצוי במשא ומתן. השיחות נוהלו בין שב"כ לבין בכיר חמאס ראזי חמד, כשביניהם מדלג מתווך – איש פתח המכונה בכתבה "עיני פחם". היום אנו יודעים שמדובר בסופיאן אבו־זיידה, לשעבר השר לענייני אסירים ברשות הפלסטינית. לפי הפרטים שחשפו אלדר ויובל, המשא ומתן הגיע לשלב מפורט ומתקדם. 

אין ביטוי אחר: זה מפוצץ את המוח. אין מדובר ב"מדיניות הכלה" פשרנית, אלא מדיניות של הסכמה וקירבה. לוּ הדבר נחשף בזמן אמת, היתה רעידת אדמה עצומה בישראל. 

ניהול משא ומתן ישיר עם סינוואר סתר הן את העמדה הפומבית של נתניהו, הן את עמדת הימין והן את עמדת השמאל. והנה, דווקא נתניהו – האיש שסומן בשנות ה־80 כראש ממשלה לעתיד לאחר שלימד את מזכיר המדינה האמריקאי ג'ורג' שולץ ש"עם טרוריסטים לא מנהלים משא ומתן", האיש שבכל הצהרותיו הבומבסטיות טען מאז ומעולם שהמענה היחיד לטרור הוא כוח ועוד כוח, האיש שחיסל את המשא ומתן המדיני עם הרשות הפלסטינית שמכירה בישראל – ניהל משא ומתן על הסדר ארוך טווח עם הארכי־טרוריסט סינוואר, ישירות. 

מדובר בשקר עמוק מצד מנהיג המדינה בסוגיה האסטרטגית ביותר המצויה על שולחנו – הסכסוך עם הפלסטינים. זאת ציניות גמורה, חוסר כנות ורשלנות בעיסוק בנושאים של חיים ומוות. ככה לא פותרים את הבעיה הקשה ביותר בתולדות ישראל. השקר הזה הוא מאבות הכישלון המזעזע של 7 באוקטובר. 

אלדר ויובל חושפים שסינוואר נטש את המשא ומתן לקראת ספטמבר 2023, בשלב שבו נתניהו היה אמור לאשר בוועדת שרים ייעודית את הסיכומים שהושגו בו, בעניין שחרור אסירי חמאס. שם היה נחשף קלונו הערכי, ונתניהו נמנע מכך. גרר רגליים. כאשר שב"כ בירר מדוע נתניהו אינו מכנס את שריו, השיב שהוא חושש מהדלפות. צודק, זאת היתה יכולה להיות חתיכת הדלפה. מכל מקום, לפי אלדר ויובל, העיכוב הוא שגרם לסינוואר לנטוש את המשא ומתן באופן חד־צדדי, ומבלי שנתניהו והשב"כ מבינים זאת. 

רוצים לקבל את מיטב המאמרים והעדכונים שלנו?

אני מאשר/ת קבלת עדכונים ממגזין תלם לתיבת המייל שלי

שליחה

הסכנה שב"הכל או כלום"

חשיבותה של חשיפת המשא ומתן אינה מתמצית בהוכחת קלונו הערכי של נתניהו, אלא היא גם מספקת הקשר להתפרצות אירועי 7 באוקטובר. גם אם היו למתקפה סיבות כבדות־משקל אחרות – גאו־פוליטיות, מבצעיות, דתיות או היסטוריות – כעת אנחנו יודעים שההחלטה הסופית קשורה לקריסת המשא ומתן. 

לפי אלדר ויובל, המשא ומתן הישיר החל מיד עם חזרת נתניהו למשרד ראש הממשלה בתחילת 2023. עצם הכניסה של נתניהו למשא ומתן ישיר היה איתות לסינוואר לפיו ראש הממשלה סבור שיש ביניהם רמה מספקת של אמון והבנה על מנת להסדיר את שלל האינטרסים המשותפים – מהרגעת השטח, דרך שיפור כלכלי בעזה ועד לשמיטת הקרקע מתחת לרשות הפלסטינית. 

יצוין שלאורך 2023 אכן היו דיווחים על כך שמתבשלת עסקה על השבת ארבעת החטופים הישראלים תמורת מחבלי חמאס, ועל הסדרה במתווה כלשהו. אלא שלא יכולנו לדמיין כי מדובר במשא ומתן ישיר בין המנהיגים, או להעריך כמה נרחבים הסיכומים. נתניהו יצר אצל סינוואר רף ציפיות גבוה מאוד. לפי אלדר ויובל, סוכם בין הצדדים על הסרת המצור על עזה, השקעה כלכלית משמעותית בפיתוח תעסוקה, חופש תנועה לתושבי עזה באמצעות מסדרון לשדה התעופה בשארם א־שייח, הפקת גז טבעי על ידי ממשל חמאס(!), ושחרור אסירים בולטים. לפי התחקיר, סינוואר, שדרש תחילה 250 אסירים, הסתפק לבסוף ב־30 – עדות לכך שההישגים האחרים היו כה משמעותיים עבורו.

למעשה, נתניהו הציע לסינוואר ישות מדינית פלסטינית מתפקדת ובת־קיימא ברצועת עזה, שהיא יותר אוטונומית, יותר רציפה טריטוריאלית, ובעלת פוטנציאל כלכלי יותר גדול מאשר הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. לעומת רצף המועצות המוניציפליות שתחת אבו־מאזן – נתניהו הסכים לתת לסינוואר מדינה פלסטינית קטנה. 

וכאשר זה רף הציפיות שנתניהו יצר, ניתן אולי להבין גם את עוצמת הסכנה; מדוע כאשר נתניהו התעכב, חוסר האמון של סינוואר הגיע גם הוא לרף גבוה. כפי שאנחנו חושדים שהמשא ומתן היה הונאה מצד סינוואר שנועדה להרדים את נתניהו בזמן שהתכונן למתקפה (ייתכן שההתרעות של המצרים ושל האמריתים הסתיימו בתחושה של פתרון אחרי שנתניהו התרצה והורה על הקלות כלכליות לחמאס), כך ייתכן שגם סינוואר חשד שנתניהו מוליך אותו שולל. בספטמבר 2023, היה נראה שישראל וסעודיה נכנסות לישורת האחרונה לקראת חתימת הסכם הנורמליזציה, שהיתה צפויה בתחילת 2024. ייתכן שסינוואר הגיע למסקנה שנתניהו רק מבקש להרדים אותו כדי לאפשר חתימה שקטה, שלאחריה הפלסטינים יאבדו מנוף אסטרטגי מול ישראל: אחת ממנהיגות העולם הערבי תעניק לישראל לגיטימציה, בלי לדרוש ממנה להתפשר עם הפלסטינים. אז מדוע שישראל תתפשר?

כך או כך, נראה שהמשא ומתן הפך עבור סינוואר ל"הכל או כלום", וברגע שאיבד את האמון שהוא יושלם – החליט לפוצץ הכל. סינוואר התיר לפתוח את דלתות הגיהנום שמאחוריהן המתינו השדים שטיפח: הנוח'בה, הקשר עם איראן וחיזבאללה, השאיפה להשמיד את ישראל, שנאת היהודים, ההסתה הדתית, הלאומנות, הקפטגון. לפעמים הרווח בין הסכמה פרקטית עם אויב, לבין מלחמה שאינה יודעת פשרה בשם הלאום או הדת, יכול להיות צר מאוד. למעשה, לפי החשיפה של אלדר ויובל, מיד לאחר 7 באוקטובר חשבו בחמאס שיוכלו להמשיך את המשא ומתן. לא מדובר באנשים הכי הגיוניים. 

ההשתלשלות הזאת מצביעה על קווי דמיון עזים בין מתקפת 7 באוקטובר לפרוץ האינתיפאדה השנייה; ההבדל המרכזי הוא שב־2000, הכל היה גלוי לציבור. ראש הממשלה אהוד ברק ביקש להתנתק מהמתכונת המדורגת של הסכמי אוסלו ולהגיע למשא ומתן ישיר ומרוכז "על הכל". בפסגת קמפ דייוויד לא הצליחו הצדדים להגיע ליעד שהגדירו, של "סיום הסכסוך", בתוך מסגרת הזמן המינימלית שהקציבו מראש. ברק חזר מארצות הברית, הכריז שאין פרטנר, ובבת אחת התקווה ל"הכל" הפכה למלחמה בגלל ה"כלום". השדים הדתיים, הטרוריסטיים והלאומניים פרצו בצד הפלסטיני, והפכו למלחמה בת חמש שנים. 

קו דמיון נוסף בין שני המקרים הוא הזחיחות והביטחון העצמי המופרז של ראשי הממשלה. נתניהו האמין שיוכל לפרק את הפצצה הקרויה רצועת עזה (ובמשתמע, את הסכסוך עם הפלסטינים) כמעט לבדו, בלי לצאת מהלשכה, מאחורי מסך של איפול ומידור, מאחורי גבה של הממשלה, וכשהוא כנראה לא מסנכרן היטב בין אגפי מערכת הביטחון השונים במטרה להכין אותם למקרה של כישלון אפשרי. והפצצה הזאת התפוצצה לו בידיים, על ראשנו.

איך דווקא קטאר לא הזהירה

נתניהו היה נתון אם כך במשא ומתן ישיר ומסובך, היסטורי, עם פרטנר בעייתי, מתוחכם ואכזר. אלא שהיו שתי בעיות עיקריות שהקשו עליו להתמודד איתו כיאות. 

הראשונה, שהוא היה טרוד באינספור אתגרים חריפים, שלא אפשרו לו להעניק את הקשב הראוי למשא ומתן. נתניהו סבל מבעיות בריאותיות שהלכו והחריפו, ושהובילו אותו ביולי 2023 לאשפוז ולהיעדרות מימי עבודה רבים ברגעי השיא של המשא ומתן. הוא התמודד עם משפט קשה, ובמשך חודשים השקיע קשב רב במציאת פתרון למימונו. למשפט היתה גם השלכה פוליטית ברורה בדמות הקמת ממשלת הימין הקיצוני, שאינה מתאימה, בלשון המעטה, למשא ומתן עם חמאס. 

במקביל לכל אלה, הוא ניווט את ישראל לתוך עוד אתגר מדיני עצום ועתיר סיכונים – הנורמליזציה עם סעודיה. אלא שהוא התקדם לשם כשהוא מצוי בעימות עם פטרון התהליך, נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, על רקע הסוגיה העיקרית של כהונתו עד אז, ההפיכה המשטרית. הכוונה של נתניהו להשליט בישראל משטר סמכותני הכניסה את ישראל לסחרור שהוא פשוט לא צפה (ושאולי היה צריך ללמד אותו קצת ענווה ביחס ליכולותיו לפתור את הסכסוך הישראלי־פלסטיני באמצעות משא ומתן אישי עם סינוואר). אך למרות שהקרע העצום סיכן את ביטחון המדינה וחיזק את תעוזתו של מעגל האש האיראני, נתניהו דבק בהפיכה בכל הכוח, משיקולים פוליטיים ואישיים. 

וכך, חצי שנה בלבד מאז שב למשרד ראש הממשלה, ישראל ונתניהו הגיעו לקיץ 2023 – ימי השיא של המשא ומתן עם סינוואר – מפורקים. הקשב של נתניהו היה רחוק מאוד מהמינימום הדרוש למשא ומתן מדיני אסטרטגי וסודי עם אויב מסוכן, שחש פתאום שישראל נחלשת ושלמתקפת פתע יש סיכוי טוב להצליח. ככה לא מנהלים משא ומתן מן הסוג הזה, בוודאי לא כאשר הציפיות של הצד השני כה גבוהות, והסיכוי לתמיכה פוליטית מבית מפוקפק במקרה הטוב.

הבעיה השנייה היתה שנתניהו היה לכוד בקונספציה שהוא עצמו יצר: שהכסף הקטארי יענה את הכל. ב־2018, נתניהו הזמין את קטאר לממן את חמאס. נתניהו האמין שמצא גליץ' במטריקס של הסכסוך: כסף קטארי ישמש כסם הרגעה שיאלחש את סינוואר וישקיט את האלימות של חמאס נגד ישראל, שלטונו בעזה ישמר את הפיצול הפלסטיני, לישראל יהיה תירוץ קבע מדוע לא להתקדם להסדר קבע, וכך הסוגיה הפלסטינית תרד מהשולחן מבלי שישראל תצטרך לשלם מחיר ביהודה ושומרון, שם תומכיו של נתניהו מחזיקים בנדל"ן. 

אבל מי שנרדם מהכסף הקטארי היו נתניהו וישראל. נתניהו התעלם מהתלות העצומה שפיתח בקטאר העוינת, כאשר האסטרטגיה המדינית־ביטחונית של ישראל הפכה למבוססת־קטאר, ולתלויה ברצונו הטוב של האמיר (שבוודאי גם רצה תמורות לסיוע). נתניהו התעלם מהתרעות המודיעין שהכסף זולג להתעצמות צבאית, ובעיקר מהמושכל הראשון: שיש גבול עד כמה אפשר לקנות את האידיאולוגיה הקיצונית של חמאס בכסף. לכן, כאשר איתותי העצבנות מכיוון צמרת חמאס – במהומות בגדר ובראיונות בתקשורת – תפסו את תשומת לבו באוגוסט 2023, הפתרון של נתניהו היה פשוט: נציג קטאר נקרא לשיחה, והתבקש להגדיל את הזרמת הכסף לחמאס.

נראה שחלק מהתלות בקטאר תורגמה גם להנחה שאם משהו ישתבש, קטאר תודיע. אולם בניגוד למצרים ולאמירויות – שלפי הפרסומים השונים, התריעו שמשהו עומד לקרות – אין דיווח דומה על התרעה קטארית. האם ייתכן שדווקא קטאר – שחמאס תלוי בה, שנציגיה מבקרים ברצועת עזה ושראשי חמאס יושבים בבירתה – לא ידעה דבר? האם ייתכן שחמאס עדכן את איראן וחיזבאללה השיעיות, אך הסתיר זאת ממדינת האחים המוסלמים, הפטרונית הדתית, האידיאולוגית והפיננסית שלו? בנוסף, קשה להתעלם מכך שקטאר היא בעלת אינטרס בקריסת הנורמליזציה בין ישראל לבין סעודיה, יריבתה המרה, משום שלא הוזמנה למיזם הגאו‏־אסטרטגי הענק שביידן הכריז בספטמבר 2023, המסילה האנרגטית מהודו דרך המפרץ וישראל ועד לאירופה (IMEC). 

ובכל זאת, נתניהו בחר בקטאר כמתווכת ראשית מול חמאס. ההיגיון בכך לא ברור: אם קטאר לא ידעה על המתקפה, הרי שחמאס לא סופר אותה. ואם ידעה, הרי שהיתה חלק מההונאה וברור שאין לישראל מה להישען עליה. 

הקושי לראות שכל ההנחות קרסו

מערכת הביטחון נחלה כישלון מקצועי מוחלט כאשר לא סיפקה לנתניהו מודיעין קונקרטי שיעיר אותו מתרדמתו. לא ברור איך ההתרעות על "רעידת אדמה" לא יושמו על הסימנים המעידים שהגיעו ביממה שלפני 7 באוקטובר. כפי שהסביר סגן מפקד 8200 לשעבר, אל"מ אסף כהן, בפודקאסט של תלם, מול חזית עזה, כלל לא נבנה מודל התרעה שאמור היה לוודא שהסימנים מתורגמים להבנה. 

אולם כעת גם ברור שכל אימת שאמ"ן ושב"כ היו צריכים להחליט האם את השקל הבא הם משקיעים באיראן, בחיזבאללה או ביהודה ושומרון, כולן בראש סדר העדיפויות של נתניהו, או בחמאס, שלגביו רומז ראש הממשלה שהוא פותר את הבעיה בעצמו, השקל לא הלך לעזה. נתניהו אחראי גם לתרדמת המודיעינית. 

וכך, כל הבעיות שתיארנו – השקר שביסוד התהליך, האיפול הציבורי, הזחיחות, חוסר הקשב, הכסף הקטארי והתרדמת המודיעינית – מנעו מנתניהו להבין שהתהליך שהוא בעצמו מוביל קורס, אף שהדבר הוטח בפניו. הפער בין תפיסת המציאות של נתניהו לבין מה שקרה בשטח הוביל אותו לסדרת החלטות שגויות, שאבקש להציג כעת. הסיפור הכרונולוגי אמור להיראות עתה הגיוני יותר.

ב־15 ביולי 2023 הובהל נתניהו מביתו בקיסריה לבית החולים "שיבא" בשל "התייבשות" והושתל בלבו מכשיר מעקב אחר קצב הלב. נתניהו שהה בבית החולים לילה אחד, אך כעבור שבוע, אושפז בשנית והפעם הותקן בגופו קוצב לב. למחרת, 23 ביולי, נתניהו נותר להשגחה בבית החולים לילה נוסף. בסרטון שפרסם הוא נראה מאוד לא טוב. 

כיום אנו יודעים, שבאותו היום ובזמן שהותו ב"שיבא", קיבל נתניהו שתי התרעות אסטרטגיות כלליות למלחמה והתרעה קונקרטית לסכנה המתפתחת מכיוון חמאס מגורמי הביטחון הבכירים ביותר. באוגוסט 2024 חשף נדב איל שראש השב"כ רונן בר מסר אז לנתניהו בטלפון התרעה למלחמה: "אני מוסר לך כאן היום התרעה למלחמה. לא יודע לתת יום ושעה מדויקים. אך זו ההתרעה". הרמטכ"ל הרצי הלוי העביר התרעה דומה במכתב, וגם וידא שנתניהו קרא אותו: "יש מודיעין ברור שהאויבים מעריכים שיש פגיעה ממשית בהרתעה הישראלית… נכונות האויב ליטול סיכונים בתגובה על פעולות יזומות של ישראל… שינוי בסבירות להסלמה, עם דגש על הצפון". לאחרונה חשף רונן ברגמן שבו ביום, הפיץ גם ראש חטיבת מחקר באמ"ן, תא"ל עמית סער, מסר שהעביר גורם בכיר בחמאס בערוץ נפרד מערוץ "עיני פחם": "יש פתילי פיצוץ (מערערים) מרובים, והקיצוניים בממשלתכם מובילים אתכם לקראת הצתתם והצתת האזור כולו, ואתם לבדכם תישאו באחריות לתוצאות". 

שלוש ההתרעות האלה הגיעו על רקע האירוע העצום שהמתין לנתניהו למחרת, 24 ביולי: אישור החוק הראשון בחוקי ההפיכה המשטרית, ביטול עילת הסבירות. ההצבעה זכורה לא רק בשל המתקפה על הדמוקרטיה, אלא גם בשל ההיבט הביטחוני. מערכת הביטחון זיהתה קשר בין התהליך הפנימי לבין רמת האיומים החיצונית. מול המצלמות, ניסה שר הביטחון יואב גלנט לשכנע את נתניהו המנותק ואת שר המשפטים יריב לוין המזלזל, לרכך את הצעת החוק: "תנו משהו". אף שיום לפני כן קיבל התרעה משולשת למלחמה, סירב נתניהו לפגוש את הרמטכ"ל הרצי הלוי לפני ההצבעה, ושרי הממשלה התעלמו מראש אמ"ן אלוף אהרן חליוה ומראש אגף מבצעים אלוף עודד בסיוק שהגיעו במיוחד לכנסת, כדי להסביר את השפעת החוק על הביטחון. 

האם ראש הממשלה המתאושש מאירוע רפואי ושקוע עד ראשו בהפיכה המשטרית שהיתה כשלעצמה אירוע לאומי היסטורי, היה פנוי להבין שההנחות שלו לגבי המשא ומתן שניהל עם סינוואר קורסות? זאת שאלה קריטית הנוגעת לאחריותו האישית של נתניהו כמי שניהל בעצמו את המשא ומתן עם סינוואר, ללא קשר לאחריות צמרת מערכת הביטחון, שמצד אחד ידעה להעביר התרעה אסטרטגית לראש הממשלה, ומצד שני לא נראה שבעצמה פעלה בהתאם לה. מצד שלישי, גם כאן יש לנתניהו אחריות לנער את המערכת – ולא נראה שזה קרה. 

לאחר מכן, נתניהו קבע לעצמו קצב עבודה נינוח מאוד, שקשה שלא לייחס לאירוע הרפואי החריג של אמצע יולי. בין 6 באוגוסט ל־7 באוקטובר, היה נתניהו רק 22 ימים סדירים בלשכה ובמעונו, כפי שהציג אורי משגב. עד 7 באוקטובר הוא בילה בשלוש חופשות רשמיות (פעמיים בנוה אטי"ב ופעם במושב רמות) ובשתי טיסות לחו"ל, אחת מהן לשמונה יממות בארצות הברית. בנוסף העביר ארבעה ימים נוספים במלון ולדורף אסטוריה בירושלים על רקע שיפוצים בדירתם הפרטית בירושלים. 

קונספציה מרובעת 

ביום האחרון לשהותו במלון, 25 באוגוסט, אמר האחראי על הזרוע הצבאית ביהודה ושומרון, סלאח אל־עארורי, לערוץ הטלוויזיה של חמאס, כי "הולך להיות עימות בקרוב, מערכה סופית שתכריע את המצב". למחרת אמר שזו "תהיה מלחמה רב־זירתית. כשנגיע אליה, ישראל תפסיד בענק". הדברים האלה לא חמקו מנתניהו שבפתח ישיבת הממשלה ב־27 באוגוסט אמר: "שמעתי את דברי הרהב של אל־עארורי […] הוא יודע למה הוא במחבוא".

ב־31 בחודש קיים נתניהו דיון ביטחוני בנוכחות הרמטכ"ל הלוי וראש אמ"ן חליוה, על רקע פיגועים בשטחים ומהומות על גדר המערכת בגבול עזה. "אני חושש מאפשרות שדברי הרהב אינם רהב. ואם זה לא רהב זה יפגוש אותנו מהר, נפגוש את זה בחגים". 

אצל נתניהו הלכה והתגבשה הבנה של סכנה בחגים. ומה היה המענה מצדו? קטאר. בינואר השנה חשף נדב איל ב־ynet כי בשבוע הראשון של ספטמבר 2023, ימים אחרי אותו הדיון, נפגשו בירושלים בכירים במערכת הביטחון ובהם ראש מרחב דרום בשב"כ ("אוסקר") ומתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף רסאן עליאן, עם השליח הקטארי הוותיק לעזה ולישראל, מוחמד אל־עמאדי – האיש אשר על מזוודות הכסף. הם ביקשו עוד. 

איל מסביר שבאותו שלב, המזומן (או חלקו) לא עבר ישירות לחמאס, אלא נרכש בו דלק מצרי שניתן במתנה לשלטון חמאס, כדי שימכור אותו בתחנות או יפיק ממנו חשמל וכך ירוויח כסף – אולי אפילו יותר משווי הדלק המקורי. לישראל כבר היה ברור שהכסף לא מממן רק קצבאות רווחה לנזקקים. לפי איל, חודש לפני כן, סינוואר דרש מנציג קטאר להעלות את היקף הדלק שנרכש משלושה לשבעה מיליון דולר בחודש, והנציג לא הסכים. בפגישה בירושלים, ישראל – כלומר נתניהו – ביקשה מקטאר שתתגמש לקראת סינוואר.

נתניהו היה שבוי בקונספציה מרובעת: שסינוואר מנהל איתו משא ומתן, שסינוואר יזם משבר כדי להשיג הטבות הומניטריות, שהמענה הישראלי המתאים הוא כסף קטארי, ושיש זמן כי לחמאס יש אופציה צבאית מוגבלת. סינוואר כבר היה כנראה במקום אחר, אולם נתניהו, גם אם הבין שיש סכנה, השתמש בכלים של המציאות הישנה.

ברור שיש להטיל בהקשר הזה אחריות מיוחדת על צה"ל, על שב"כ ועל העומדים בראשם, הלוי ובר, שחודש לפני כן ידעו להזהיר את ראש הממשלה מפני מלחמה מתקרבת, אך נראה שלא עשו כל התאמה מודיעינית או מבצעית כדי להתכונן לאפשרות שתפרוץ מעזה. לכוחות חמאס המתינה אוגדת עזה בסד"כ דליל של חופשת חג, עם מחסני נשק סגורים וכלים תקולים, וצוות טקילה אחד של שב"כ.

לא משיכה בדש המעיל – הטחה באדמה

 שבועיים לאחר מכן, ביום שישי 15 בספטמבר, ערב ראש השנה תשפ"ד, הגיע הרגע הדרמטי ביותר לפני 7 באוקטובר, והחשיפה השנייה בחשיבותה בכתבה של אלדר ויובל: נתניהו קיבל התרעה אישית מסינוואר. זהו אירוע בלתי נתפס בתוך אירוע בלתי נתפס. 

לפי הכתבה, בתחילת ספטמבר 2023, סינוואר ניתק מגע משיחות המשא והמתן (סימן מעיד למלחמה?), אולם מסיבה שאולי לא נדע לעולם, הוא הזמין אליו את אבו־זיידה כדי שימסור לישראל – כלומר לנתניהו – שהוא מתכנן "הפתעה אדירה", "רעידת אדמה". זילזל.

אבו־זיידה נבהל והתייעץ עם יועץ בכיר לנשיא איחוד האמירויות, בן־זאיד, פלסטיני מרצועת עזה במקור. היועץ שלח אותו בחזרה לסינוואר, שחזר על המסר בשנית. הפעם, אבו־זיידה העביר את המסר לישראל. בגרסת אבו־זיידה, הוא נפגש עם סינוואר ב־14 בספטמבר, ומיד לאחריה העביר לשב"כ את המסר שסינוואר ביקש ממנו שירשום: "עוד לפני סוף ספטמבר נניח על השולחן קלפים שיחוללו רעידת אדמה במשא ומתן, ועל הישראלים להיערך לריקון בתי הכלא". בתגובה, הוא זומן לפגישה בהולה למחרת בבוקר במשרדי שב"כ באשקלון. 

בהמשך היום, רונן בר העביר את המסר לראש הממשלה. כעבור יומיים, מספרים אלדר ויובל, ביום ראשון, 17 בספטמבר, ראש השנה, נערך אצל ראש הממשלה דיון על המסר מסינוואר בהשתתפות הצמרת הביטחונית־מודיעינית של ישראל: שר הביטחון יואב גלנט, בר ובכירים מאגף המודיעין של צה"ל, המוסד והמטה לביטחון לאומי (מל"ל). המערכת הישראלית הבינה שזהו מסר חריג ומדאיג והעבירה אותו בבהילות להכרעת הקברניט. 

הטיפול בהתרעה הזאת היא על כתפיו של נתניהו. ראשית, הוא אינו מכחיש שקיבל אותה ושקיים עליה דיון. בהתראה לפני תביעת דיבה שהגיש נגד שלומי אלדר ורותי יובל הוא אינו מתייחס להתרעה ולדיון, כי הוא אינו יכול להכחישם: בכירים במערכת היו שם ויכולים להעיד על כך. למעשה, ירון אברהם כבר חשף במרץ 2024 את ההתרעה מסינוואר.

נתניהו קיבל אפוא מסינוואר התרעה אישית לרעידת אדמה בערוץ שבו ניהל איתו משא ומתן ישיר: זאת לא משיכה בדש המעיל, אלא אחיזה והטחה אל האדמה. זה אירוע חריג בצורה קיצונית. אם למישהו היתה צריכה להיות ברורה משמעות האירוע – זה לנתניהו, האיש שלקח על עצמו לסגור את הסיפור של עזה. שבועיים לפני כן הוא הזהיר את הרמטכ"ל ש"נפגוש את [חמאס] בחגים" – והנה התרעה ממנהיג חמאס באמת מגיעה בראש השנה. 

אולם בעוד דברי הרהב של אל־עארורי העסיקו את נתניהו גם פומבית וכנראה גם בדיון הביטחוני ב־31 באוגוסט, נראה שדווקא ביחס למסר החשאי והמשמעותי יותר של סינוואר, הוא נותר רגוע. לפי אלדר ויובל, בדיון הביטחוני איש לא העריך שסינוואר מתכוון למתקפת פתע רחבה (בזמן המלחמה, הרמטכ"ל וראש הממשלה מסרו שלא הכירו את תוכנית המתקפה של חמאס, "חומות יריחו"), אלא לעורר מהומות בבתי הכלא או להשיג קלף מיקוח חדש: החוקרת אליזבט צורקוב שנחטפה בעיראק. לפי הפרסומים השונים, נתניהו לא חלק על כך.

זהו רגע של כישלון של המערכת כולה, כל אחד בתפקידו, ושל נתניהו כקברניט. שעות לאחר הדיון בראשותו, בעניין התרעה אסטרטגית למלחמה, המריא עם אשתו שרה לשמונה יממות בארצות הברית, שכללו פגישה חסרת חשיבות עם אילון מאסק בסן פרנסיסקו, את עצרת האו"ם השנתית וסוף שבוע רגוע בניו יורק. 

מי פה המג'נון 

העיוורון נמשך גם שם. המוקד המדיני של הביקור היה הנורמליזציה המתקרבת עם סעודיה: "אנחנו על סף שלום היסטורי עם סעודיה. לפלסטינים לא צריך להיות וטו", הצהיר נתניהו. זה גם היה הרקע לפגישה "בשולי העצרת" עם הנשיא ביידן, פגישתם הראשונה מאז נתניהו שב לשלטון, שכן ביידן החרים אותו בעקבות ההפיכה המשטרית. ביום ראשון המריא נתניהו ברגע האחרון לישראל, כדי לנחות שעות ספורות לפני כניסת יום כיפור. למעשה, במשך שבוע וחצי מהרגע שקיבל את ההתרעה האישית למלחמה מסינוואר, ישראל לא הגיבה.

מי ששם לב לכך, היה נשיא האמירויות, בן־זאיד. כנראה שהיה זה יומיים אחרי יום כיפור, ב־27 בספטמבר 2023, כאשר, הוא יזם שיחת טלפון בהולה לנתניהו בעניין אותו המסר מסינוואר. במשך 45 דקות, הוא הזהיר באנגלית שסינוואר מתכנן פעולה שתטלטל את ישראל ואת האזור, ושנתניהו נדרש להגיב. נתניהו מכחיש את קיומה של השיחה הזאת, ושופרותיו נתלים בידיעה מוזרה בעיתון אמירתי שאינה מכחישה דבר. מנגד, מבול דיווחים אמינים מאשר שהשיחה אכן התקיימה. לתדהמת בן־זאיד, נתניהו השיב בזחיחות שהכל בשליטה. לתדהמתנו אנו, נתניהו לא העביר את הבהילות של בן־זאיד לראשי מערכת הביטחון. 

במקביל, גם המודיעין המצרי העביר התרעה לסביבת נתניהו. הפרסום הראשון על כך היה של סמדר פרי כבר באוקטובר 23' ב־Ynet. יו"ר ועדת החוץ בבית הנבחרים האמריקאי, מייק מקאול הרפובליקאי, אישר שמצרים העבירה התרעה לארצות הברית – לא ברור אם ארצות הברית העבירה אותה לישראל. בדצמבר 2025, חשף ביני אשכנזי בישראל היום, שההתרעה הועברה פנים אל פנים, בפגישה במטוס של המודיעין המצרי ששהה בנתב"ג שעה אחת ב־26 בספטמבר. מגזין אטלנטיק חשף שעל סיפון המטוס היה ראש המודיעין המצרי, עבאס כאמל, שהזהיר: "עזה תתפוצץ לכם בפרצוף", והמליץ על צעדים כלכליים. נתניהו מכחיש. הוול סטריט ג'ורנל פרסם כי אחרי שזה לא עזר, כאמל התקשר לנתניהו כדי להזהירו אישית.

השיחה מבן־זאיד תפסה את מרב תשומת הלב; אולם היא סופו של תהליך ארוך. בן־זאיד ידע שהמידע כבר מצוי בידי נתניהו, אולם כצופה חיצוני נבון הוא הבין שנתניהו אינו מגיב כיאות. הוא ביקש כעת להסביר לנתניהו את הבהילות. נראה שכאמל ידע דברים דומים.

אילו רק נתניהו היה מעביר את דבר השיחה לבכירי מערכת הביטחון – שכבר הכירו את ההתרעה של סינוואר – הטעות בהערכה ובהיערכות היתה עשויה להצטמצם מאוד. אבל הוא לא, ושב"כ התמיד בקונספציה: לפי פרסום בערוץ 14, שבוע לפני כן העריך שב"כ שסינוואר "מעוניין להתניע מחדש תהליך של הסדרה, ואין לו עניין בעימות צבאי נרחב". 

ביום ראשון שלאחר השיחה מבן־זאיד, 1 באוקטובר, א' בחול המועד סוכות, קיים נתניהו דיון ביטחוני נוסף, שאותו חשפה תחילה גילי כהן בכאן11, ובהמשך הוא פורסם כמעט במלואו. אחרי שבע התרעות בשלושה בחודשים – שלוש ביולי 2023 וארבע במחצית השנייה של ספטמבר (שנתניהו מכחיש שלוש מהן) – זאת היתה ההזדמנות האחרונה של נתניהו. לאחרונה טען בתוכנית ב"הפטריוטים" שראש השב"כ והרמטכ"ל לא העירו אותו בכוונה בלילה שלפני המתקפה, כי חששו מהגישה הקרבית שלו ("מג'נון" הגדיר את עצמו במקום אחר). אם יש רגע שבו הוא היה צריך להוכיח שהוא מנהיג פרואקטיבי, קרבי עד מג'נוני, הגאון שמבין מה שאחרים לא רואים – זה היה הרגע. 

לכאורה, נתניהו ניתח היטב את חומרת המצב. הוא קשר בין שני הנושאים המדיניים־ביטחוניים העצומים שעל שולחנו: "ישנם מדינות וארגונים ששואפים לטרפד את הנורמליזציה עם סעודיה. [אנו] נדרשים להילחם בניסיונות אלה ולסכלם – כדי לא לפספס את ההזדמנות ההיסטורית שלפנינו". אלא שבשלב ההוראות הקונקרטיות הוא לא התאים את פעולותיו להתרעות החריגות. נתניהו קבע כי "לטובת השפעה על התנהלות ומדיניות חמאס", יש להעצים את "השימוש במהלכים בתחום ההטבות ההומניטריות לחיוב ולשלילה". 

מכל האפשרויות שעמדו לרשותו – מכת מנע, חיסול סינוואר, פגיעה בבכירים, גיוס מילואים חלקי, הגברת כוננות הסדיר, ביטול חופשות, הגברת מאמצי מודיעין, העברת מסרים מרגיעים לסינוואר, או אפילו התקדמות להשלמת המשא ומתן כדי לנקות את השולחן לפני סעודיה – "המג'נון" בחר באפשרות המנותקת ביותר מהמציאות. כאילו לא היו התרעות מעולם, כאילו דבר לא השתנה, כאילו סינוואר לא שלח מסר, בן־זאיד לא התקשר להסביר ועבאס כאמל לא הטריח את עצמו לישראל. הפער כאן זועק; ההוראה "להשתמש בהטבות הומניטריות" נטועה עמוק בקונספציה שפניו של חמאס להסדרה ולשיפור המצב הכלכלי של תושבי עזה ושהכסף יפתור הכל. למעשה, אפילו מול ההערכה השגויה לפיה חמאס מבקש להרתיח את גזרת החטופים־אסירים, ההנחיה נראית בלתי רלוונטית ומנותקת כליל מההתרעות. המציאות השתנתה, אבל הוא השתמש בכלים הישנים: כסף קטארי ואשרות עבודה. 

למחרת הדיון הכושל והשגוי של 1 באוקטובר, יצאו בנימין ושרה לחמישה ימים נוספים במלון פנדה ג'ייקובס בנוה אטי"ב. הכי רחוק מחמאס, והכי קרוב לאוהל שחיזבאללה הקים בשטח ישראל בהר דב בזמן כהונתו של נתניהו, ושראש הממשלה ה"מג'נון" לא תקף עד 8 באוקטובר. 

ביום שישי, הושענא רבה, שבו בנימין ושרה לביתם בקיסריה. למחרת בבוקר, התצפיתנים של חמאס דיווחו למוחמד דף שהנוכחות של צה"ל בגבול דלילה. דף וסינוואר נתנו את הפקודה לאלפי לוחמי נוח'בה לפרוץ את גדר המערכת בכ־100 מקומות בו זמנית מול אוגדת עזה הנדהמת, לחדור ליישובים ולבסיסים, לטבוח, לחטוף, לכבוש, להתעלל ולהכות בהלם את ישראל והעולם. 

בשעה 6:29, נתניהו התעורר לצלצולה של שיחת וואטסאפ של המזכיר הצבאי, אבי גיל. "למה הם יורים?", שאל. 

על אורי תובל

עורך המשנה של מגזין תלם.