שיטור משולב בקהילה > הרעיונות הגדולים שמשנים את העולם

לפני שנתיים, בעקבות הרצח של ג׳ורג׳ פלויד על ידי שוטר לבן במיניאפוליס, רבבות בני אדם יצאו להפגין ברחבי העולם במחאה על האלימות המשטרתית המופנית כלפי מיעוטים. תנועת המחאה העניקה רוח גבית לרפורמות פרוגרסיביות המבקשות לשנות את האופן שבו פועלת המשטרה ולהגדיר מחדש את התפקיד החברתי שלה. רפורמות אלה מבוססות על ההבנה כי הפתרונות הקלים והאהובים על פוליטיקאים – תוספת שוטרים, החמרת ענישה, שימוש באמצעים טכנולוגיים והפעלת גורמי ביון וצבא – נכשלו באופן חרוץ במבחן התוצאה ופוגעים באוכלוסיות מוחלשות כמו מיעוטים, מהגרים ועניים.

כתחליף לתפיסת היד הקשה, חוקרים ונציגי ציבור מקדמים בימים אלה מודלים חלופיים של שיטור: שיטור קהילתי (בניית שותפות עם תושבי השכונה והתמקדות בצרכים ובבעיות המוגדרים על ידיהם); מניעת הסלמה (הפחתת השימוש בכוח ואלימות באינטראקציה עם אזרחים); שיטור מאחה (המשטרה כגורם משקם שרואה לנגד עיניו את כל המעורבים בעבירה – קורבנות, עבריינים וקהילה – ומבקש לתקן את הנזק שנגרם על ידי הפשע); גישות חדשות לטיפול באלימות כלפי נשים, ובכללן הקמת תחנות משטרה לנשים קורבנות אלימות; מועצות אזרחיות המפקחות על פעילות המשטרה; ויצירת שיח שוטף בין המשטרה בין הקהילות שהיא משרתת, על צורכיהן ומאפייניהן השונים.

בנוסף, מומחים וקובעי מדיניות שמים דגש מחודש על התנאים החברתיים הכוללים שגורמים לפשיעה מלכתחילה. רעיון זה בא לידי ביטוי בדרישה ״״Defund the police, שהועלתה על ידי המוחים בארצות הברית ומשמעה העברת חלק מהכסף המושקע כיום בשיטור לשירותים חברתיים מדולדלי תקציב, כמו רווחה וחינוך, שמצבם הרעוע תורם להגברת הפשיעה. 

אזרחים, לא אויבים

שיטות אלה ואחרות מיושמות כבר שנים במדינות שונות ונדונות בספרות המחקרית בהרחבה. כך, למשל, בחלק מהאזורים בצרפת. לפני כעשור הראתה פרופ׳ קתי שניידר כי המשטרה הצרפתית נוטה להתייחס לבני נוער שחורים וערבים – כולל אלה שנולדו בצרפת – כאילו היו אויב זר. מנגד, שניידר הצביעה על המודל החיובי המיושם במרסיי הודות למאמציו של ראש העיר ז׳אן קלוד גודן. ארגון שהוא הקים מקדם בשנים האחרונות השתלבות של זרים בחיי העיר, שבירת גבולות אתניים בין קהילות, יצירת מרחבים עירוניים משותפים והכשרת שוטרים להתמודדות עם בני מיעוטים. על בסיס ממצאים אלה ואחרים, שניידר תומכת בהשקעה מוגברת בשיטור קהילתי – ולתפיסה זו שותפים מומחים רבים נוספים.

ישנם גם לא מעט אנשי משטרה בכירים שמסכימים עם מסקנות אלה. כך, למשל, אמר סגן מפקד משטרת לוס אנג׳לס, מייקל דאונינג, כשביקר בישראל לפני כמה שנים: ״אפשר למלא את העיר במצלמות בטיחות, להפעיל מערכות ממוחשבות לזיהוי לוחיות רישוי, להשתמש באלגוריתמים שמנתחים התנהגויות דרך מצלמות אבטחה – אבל כל זה יהיה לשווא בלי הקשרים הישירים של המשטרה עם הקהילה. אף אחד אינו יכול לפתור בעיות תוך מאמץ משותף כמו הקהילה עצמה״.

בארצות הברית, מדינה שבה נהרגים בממוצע מדי שנה כ־1,000 בני אדם בהיתקלויות עם המשטרה (שליש מתוכם שחורים), החלו בשנים האחרונות בקידום רפורמות להתמודדות עם שיטור־יתר – מהכשרות לצמצום תפיסות גזעניות, דרך איסור על שימוש בגז מדמיע וחניקה, ועד הגברת שקיפות על חקירות פנימיות של המשטרה. מעבר ליוזמות אלה, שנעשות בעיקר ברמה המקומית, המפלגה הדמוקרטית מנסה בשנה האחרונה לקדם רפורמה משטרתית גם ברמה הפדרלית, אלא שמאמציה נבלמו לעת עתה בשל התנגדות רפובליקאית.

להרחיק את הצבא

המגמות העולמיות האלה רלוונטיות, כמובן, גם לישראל – הן בהקשר של העדה האתיופית, שצעיריה יצאו כמה פעמים בשנים האחרונות להפגין נגד אלימות משטרתית, והן בהקשר של החברה הערבית.

בשנה האחרונה נהפכה מכת האלימות במגזר הערבי לאחד הנושאים המרכזיים בדיון הציבורי בארץ. בהתחשב באפליה התקציבית ארוכת השנים, ההזנחה השיטתית והיחס הגזעני שמהם סובל המגזר, אין להתפלא על רמת הפשיעה המאפיינת אותו. אך אין גם סיבה להתפלא על אוזלת ידה של המשטרה: זה שנים שהגברת אכיפה נתפסת בקרב חוקרים ומומחים כאמצעי שהצלחתו במניעת פשיעה מוגבלת מאוד – אם אינו מלווה בהתמודדות עם גורמי העומק שהובילו אליה.

יישום השיטות המתוארות לעיל בישראל מחייב תמורה מקיפה באופן שבו המשטרה מתייחסת לאזרחים הערבים. בראש ובראשונה, המשטרה צריכה למסד ערוצי תקשורת קבועים עם כל היישובים הערביים בארץ – ולא רק עם המנהיגות הרשמית. כל תחנת משטרה מקומית צריכה לפרסם את מדיניותה באזור ולערוך מפגשים קבועים עם הקהילות השונות שתחת אחריותה באופן שיאפשר לה לענות על צורכיהן בצורה מיטבית. נוסף על כך, המשטרה צריכה להימנע מפרופיילינג (מעצר והטלת אשמה המבוססים על מאפיינים חיצוניים כמו צבע עור) ולהעדיף שיטות של מניעת הסלמה, פתרון סכסוכים והשכנת שלום.

אחד הגורמים ליחסים הבעייתיים בין המשטרה למגזר הוא התפיסה האוטומטית של האזרחים הערבים כסיכון ביטחוני. לפיכך, חשוב כי המשטרה תימנע משימוש באמצעים קיצוניים כמו הפעלת השב״כ, יחידות מג״ב ומסתערבים או מתן סמכויות יוצאות דופן לשוטרים ביישובים ערביים. צעדים אלה כמוהם כהחזרה של הממשל הצבאי במתכונת מעודכנת, והם עלולים רק להחמיר את המצב הקיים.

ניצנים של שינוי

בינתיים, למרות הניסיונות לערוך רפורמות בשנים האחרונות, נראה כי משטרת ישראל עדיין רחוקה מהשינוי הנדרש. אחד הגורמים לכך הוא תרבות ארגונית של טיוח ותחקירי שקר, שהשתרשה הן בדרגי השטח והן בצמרת הפיקוד. תופעה זו נחשפה אמנם בשלל ועדות חקירה במשך השנים, אך לא נעשה מאמץ אמיתי למגר אותה. מצב זה מונע שיח כן וחופשי בתוך המשטרה – במיוחד בקרב הקצונה הבכירה – ואינו מאפשר שינוי באסטרטגיות הפעולה של הארגון. במקומות שבהם המשטרה כן השכילה לשנות כיוון, המאמצים הוכיחו את עצמם. כך, למשל, ניצנים של שינוי נראו בשנים האחרונות במחוז ירושלים, בזמן כהונתו של ניצב יורם הלוי כמפקד המחוז. הלוי הקים צוותי שיטור קטנים שנועדו לחזק את האמון בין המשטרה ובין אוכלוסיית מזרח ירושלים. צוותים אלה פנו לתושבים בשאלה: ״איך אנחנו יכולים לעזור לכם?״ בחודשים שלאחר מכן הם סייעו לתושבי שועפט ושכונת צור באהר לפתור בעיות תחבורה, לפנות מצבורי גרוטאות ששימשו לסחר בסמים ולהתמודד עם אלימות במשפחה. הגישה החדשה הצליחה לפתור בעיות שלא טופלו במשך שנים.

לצד כל זאת, יש לזכור כי האחריות אינה נופלת רק על כתפי המשטרה. השסעים הפנימיים בציבור הערבי, כמו גם יחסיו העכורים עם המדינה, הופכים את התנאים שבהם היא פועלת לבלתי אפשריים כמעט. לעתים קרובות קל בהרבה לתלות את האשמה במצב בהתנהלות המשטרה מאשר להודות כי הפשיעה במגזר היא סימפטום של בעיה עמוקה פי כמה, הנוגעת לליבת היחסים בין הציבור הערבי למדינה. מכאן נובע שכדי לשנות את המצב, הממשלה חייבת לשנות את יחסה הכולל למגזר וגם להבין כי כל שינוי והשקעה תקציבית שייעשו היום, יניבו פרי רק בעוד כמה שנים ולא בטווח המיידי.

על אראלה שדמי

ד"ר אראלה שדמי היא חוקרת ומרצה בתחומי הקרימינולוגיה והסוציולוגיה המשטרתית. בעבר שירתה כקצינה בכירה במשטרת ישראל.

על פרויקט הרעיונות הגדולים של תלם

מהתחממות כדור הארץ, דרך מגפת הקורונה ועד האי־שוויון הכלכלי – רשימת האתגרים שניצבים בפני האנושות במאה ה־21 הולכת ומתארכת מיום ליום. אל מול המציאות הזאת, השמאל חווה בשנים האחרונות התחדשות רעיונית שמציידת תנועות חברתיות ונבחרי ציבור בסדר יום פוליטי חדש ונועז. מערכת תלם פורסת בפניכם עשרה מהרעיונות והצעות המדיניות החשובים ביותר שכוחות שמאליים מקדמים כיום בעולם.