אין לָךְ זמן לסיים את הקפה. אם לא תצאי עכשיו להוריד את הילדה בגן, תיתקעי בפקק הקבוע ביציאה מהשכונה ותשלמי ביוקר בכביש המהיר. אתה נשאר במשרד שלוש שעות נוספות, למרות העייפות, ומוותר על הקניות. אם תצא עכשיו, תכפיל את זמן הנסיעה. אין מה לעשות, את הסידורים תדחו ליום שישי. את מחפשת באתרי הדירות משהו קרוב יותר לעבודה, אבל המחירים מטורפים. את מחפשת עבודה אחרת, קרובה – אפילו בחצי משרה.

זוהי מציאות החיים של רוב הישראלים, שקצב חייהם מזדחל ומאיץ בהתאם לשעות העומס בכבישים. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יותר מ־54% מאזרחי ישראל אינם עובדים ביישוב מגוריהם, ועל פי המכון הישראלי לדמוקרטיה, ישראלים אלה מבזבזים מדי יום על הכביש שעה ועשר דקות בממוצע. ב־40 השנים האחרונות צפיפות כלי הרכב בארץ שילשה את עצמה, והמשק מפסיד כתוצאה מעומסי התנועה עשרות מיליארדי שקלים בכל שנה. התחבורה הציבורית סובלת מתת־השקעה מחפירה. בקיצור, ישראל מתמודדת לא רק עם משבר דיור חמור, אלא גם עם משבר תחבורה.

אבל מה אם המשברים הללו – שאליהם מצטרפים גם מגפת ההשמנה, מגפת הבדידות ומשבר האקלים – אינם מנותקים אחד מהשני? מה אם כולם סימפטומים של בעיה אחת?

הזכות לסביבה מגוונת

בשנים האחרונות צוברת השפעה הטענה שעל פיה משברי הדיור, התחבורה והאקלים שלובים זה בזה, ומושפעים מהאופן הבעייתי שבו מתוכננות הערים שלנו. ״עיר 15 הדקות״ היא תפיסה שמבקשת להתמודד עם משברים אלה באמצעות הצעת חלופה לעקרונות התכנון שמשלו בכיפה במחצית השנייה של המאה ה־20, והכתיבו גם את אופי הפיתוח העירוני בישראל. העיקרון המרכזי שאותו מבקשת עיר 15 הדקות להחליף הוא עיקרון הפרדת השימושים, שעל פיו אזורי מגורים, תעשייה, מסחר ופנאי מתקיימים באזורים ייעודיים בעיר ללא ערבוב ביניהם.

עיר 15 הדקות, לעומת זאת, מתעקשת שכל השירותים הבסיסיים הנחוצים לתושב – חנויות, משרדים, פארקים ומוסדות חינוך, תרבות וספורט – יימצאו במרחק של עד 15 דקות הליכה או נסיעת אופניים קצרה מהבית. כתוצאה מכך, פוחתת התלות ברכב הפרטי – ואיתה הפקקים והזיהום. במקביל, בריאות התושבים משתפרת: במקום ״לצאת להליכה״ או לנהוג לחדר הכושר, הליכות ונסיעות באופניים נהפכות לחלק מהשגרה. לבסוף, הסולידריות החברתית גוברת ותחושת הבדידות והניכור פוחתת הודות לשימוש המוגבר במרחב הציבורי ולהיכרויות הספונטניות שנוצרות בעקבותיה.

בפועל, אין מדובר ברעיון חדש לגמרי, אלא במיתוג מחדש של מודל ששימש ערים, עיירות וכפרים לאורך ההיסטוריה האנושית עד לעידן הרכב הפרטי. העיתונאית והסופרת ג׳יין ג׳ייקובס, מהמבקרות הבולטות של התכנון הפרברי, הציעה עקרונות דומים עוד בתחילת שנות ה־60, וכך גם תוכנית גדס, תוכנית המתאר הראשונה של תל אביב, ותוכניות דומות בירושלים ובחיפה. למעשה, הרחובות העירוניים המשגשגים ביותר בארץ מבחינה כלכלית – רחוב יפו בירושלים, דיזנגוף בתל אביב, ביאליק ברמת גן ואחוזה ברעננה – תוכננו כולם לפני קום המדינה בהתאם לעקרונות דומים.

בגלגולו העדכני, מודל עיר 15 הדקות נהגה ב־2016 על ידי החוקר הקולומביאני־צרפתי קרלוס מורנו, ועורר עניין בינלאומי כשראשת העיר פריז הסוציאליסטית, אן הידלגו, הציבה אותו בחזית קמפיין הבחירות שלה לפני שנתיים. הרעיון זכה לרוח גבית נוספת עם פרוץ משבר הקורונה, כשמגבלות התנועה וההתקהלות הבליטו את הפער באיכות החיים בין ערים המתאפיינות בעירוב שימושים, שבהן שירותים חברתיים בסיסיים מפוזרים בשכונות מגורים, באוויר הפתוח וקרוב לבתים, ובין ערים שבהן אותם שירותים מרוכזים במתחמי ענק צפופים ורחוקים. במאי 2020 הכריזו ראשי ערים מארגון 40־C (רשת על־לאומית הכוללת כ־100 ערים, לרבות תל אביב) על עיר 15 הדקות כהמלצת מדיניות רשמית למאבק במשבר האקלים, וכחודש לאחר מכן היא אומצה במסמך מדיניות רשמי של ה־OECD, שעסק בלקחי הקורונה.

המודל כולל ארבעה ממדים: צפיפות, קרבה, גיוון ודיגיטציה. הממד הראשון, צפיפות, נמדד במספר האנשים הנמצאים מדי יום בשטח נתון. המודל מעודד הגברת צפיפות עירונית, החיונית להפעלה של שירותים רבי־משתמשים כמו עסקים, מוסדות חינוך ותחבורה ציבורית. הממד השני, קרבה, נמדד בזמן ובמרחק משירותים בסיסיים שצריכים, כאמור, להימצא במרחק 15 דקות הליכה לכל היותר מביתו של כל תושב. הממד השלישי, גיוון, מתייחס הן לעירוב שימושים – מגורים, מסחר, תעסוקה ופנאי – והן לעירוב אוכלוסיות מחתכים תרבותיים וסוציו־אקונומיים שונים. הממד הרביעי, דיגיטציה, מתמקד בהעברת שירותים עירוניים לפלטפורמות אינטרנטיות ובקידום תחבורה שיתופית ועבודה מרחוק.

בשנים האחרונות מגוון ערים ברחבי העולם החלו ליישם פיילוטים של המודל, ובהן שנחאי, פורטלנד ומלבורן. בפריז ראשת העיר הידלגו הכריזה על השקעה של 350 מיליון יורו בסלילת שביל אופניים בכל רחוב – מהלך הכרוך בביטול 60 אלף מקומות חנייה. בשוודיה הממשלה השיקה לפני שנתיים מודל תכנוני לאומי של עיר בדקה, שמתמקד באיכות המרחב שנמצא ממש מחוץ למפתן הדלת. ערים אחרות – מלונדון וניו יורק ועד תל אביב – אמנם לא אימצו רשמית את המודל, אך ניצלו את תקופת הקורונה כדי לסלול שבילי אופניים חדשים ולהסב כבישים למדרחובים.

הסוף לפרברי השינה

ישראל היא המדינה הצפופה ביותר ב־OECD: יותר מ־90% מאוכלוסיית המדינה מרוכזים על פני פחות מחצי השטח שלה. בנוסף, קצב גידול האוכלוסין בארץ עוקף את כל המדינות המפותחות – ואפילו מדינות מתפתחות כמו מקסיקו, הודו וירדן. לכאורה, בכך ישראל עונה על הקריטריון הראשון של מודל עיר 15 הדקות, שמעודד צפיפות עירונית. אלא שצפיפות לבדה אינה מספיקה: היא חייבת להיות משולבת בקרבה ובעירוב שימושים. כדי להבטיח איכות חיים ולצמצם את התלות ברכב הפרטי, רחובות הערים חייבים לשלב בתוכם מגורים, מסחר ופנאי, פארקים ומוסדות ציבוריים. אבל לא כך נראות רוב הערים בישראל – במיוחד החדשות שבהן – שאינן ממש ערים, אלא פרברי שינה חד־גוניים המספקים בעיקר גישה נוחה לפקקים.

הדבקות הישראלית במודל התכנון המיושן הזה יוצרת מדינה שעל אף ממדיה המצומצמים, מתקיימים בה פערים גדולים והולכים בין מרכז לפריפריה.

אימוץ עקרונות עיר 15 הדקות בארץ יתרום להורדת מחירי הדיור על ידי כך שייצור ערים אטרקטיביות גם מחוץ לאזור המרכז וירחיב את אזורי הביקוש מעבר לגוש דן. אם לא יתרחש בקרוב שינוי תפיסתי דרמטי ברמה הלאומית, שיעודד יצירה של ערים צפופות, חיוניות ומגוונות – ערי המרכז ימשיכו לרכז בתוכן את רוב ההזדמנויות הכלכליות והשירותים. כדי שהשינוי הזה ייצא לפועל, נדרש שיתוף פעולה אמיץ בין ראשי ערים, גופי תכנון, משרדי ממשלה וארגוני חברה אזרחית. אבל כדי שכל זה יוכל לקרות, תושבים נחושים צריכים להתארגן ולהתחיל לדרוש יותר מהערים שבהן הם גרים: יותר שירותים, יותר קרוב ויותר מגוון. ויפה רבע שעה אחת קודם.

על נטע ג"ף

עו"ד נטע ג"ף היא עמיתת מחקר קרן ברל כצנלסון.

על פרויקט הרעיונות הגדולים של תלם

מהתחממות כדור הארץ, דרך מגפת הקורונה ועד האי־שוויון הכלכלי – רשימת האתגרים שניצבים בפני האנושות במאה ה־21 הולכת ומתארכת מיום ליום. אל מול המציאות הזאת, השמאל חווה בשנים האחרונות התחדשות רעיונית שמציידת תנועות חברתיות ונבחרי ציבור בסדר יום פוליטי חדש ונועז. מערכת "תלם" פורסת בפניכם עשרה מהרעיונות והצעות המדיניות החשובים ביותר שכוחות שמאליים מקדמים כיום בעולם. לרשימת הרעיונות המלאה לחצו כאן.