במאמרו "לחשוב מחוץ לארגז" מסביר אסף שפירא את הבעיות הרבות בדמוקרטיה המפלגתית בישראל ואת הצניחה במספר הבוחרים והנבחרים במסגרת דמוקרטית פנים-מפלגתית (פריימריז). לאחר עשור של עיסוק אינטנסיבי בפוליטיקה מפלגתית ובדמוקרטיה הישראלית, גיבשתי כמה מסקנות על הדרך הרצויה להצלת הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית.

ראשית, יש להבהיר שהדמוקרטיה הפנים-מפלגתית חשובה גם בעידן הפרסונלי שבו אנו חיים. נבחרי ציבור שאינם נבחרים ישירות על ידי הציבור נהפכים במהירות רבה להיות מחויבים לאדמו"ר, טייקון או איש אחד בלבד זה או אחר. מחויבותם נתונה  לאדם שבחר בהם ובאה לעתים על חשבון הציבור הרחב.

אם מסכימים על הנחת מוצא זו, יש גם להבין כי הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית כפי שהכרנו אותה בעשורים האחרונים פשטה רגל. את הסיבות לירידת קרנה של הדמוקרטיה באופן כללי ושל הדמוקרטיה הפנימית באופן ספציפי לא כאן המקום לפרט, אבל המשימה לפעול כדי לתקנה מוטלת עלינו. אז מה אפשר לעשות בשביל להציל את הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית?

הנה חמישה צעדים פרקטיים שאפשר להחילם כבר על כמעט כל מפלגה בישראל ולהפוך אותה ממפלגה של המאה הקודמת או של איש אחד – לגוף בועט, חי, מעודכן ודמוקרטי, כזה שנבחריו מחויבים לציבור הרחב ולא לקומץ בני אדם. צעדים אלה ישימים גם בלי שינוי דרמטי (ואולי רצוי) של שיטת הבחירות.

ראשית, כל אזרח ישראלי שיבחר להיות חבר מפלגה כלשהי, יקבל מהמדינה החזר על דמי החבר ששילם לה, בצורה ישירה או דרך הטבת מס. נוסף על כך, המפלגות יקבלו מענק מהמדינה על כל חבר חדש. הטבה קטנה זו תעודד אזרחים להצטרף למפלגות השונות ובמקביל תעודד מפלגות להתקדם לקראת דמוקרטיה פנים-מפלגתית ולגייס חברים נוספים לשורותיהן.

שנית, המפלגות יהפכו את הליך בחירת מועמדיהן לכנסת להליך טכנולוגי, שיבוצע באמצעות אפליקציית הצבעה מאובטחת ועדכנית. הליך זה יתקיים כמה חודשים לפני מועד הבחירות הכלליות. אזרחים ללא טלפונים חכמים יוכלו לבצע את פעולת הבחירה באמצעות הטלפון או במוקדי בחירה פיזיים. פעולה טכנולוגית זו תאפשר לצעירים, לאזרחים שאינם מתגוררים בקרבת מרכזים עירוניים ולאנשים העסוקים בשגרת היום-יום להשתתף בקלות ובצורה שוויונית יותר בתהליכי קבלת ההחלטות.

שלישית, חברי הכנסת הנבחרים יחויבו להליך שיתוף ציבור: אחת לזמן מסוים יהיה עליהם להעמיד נושא מהותי כלשהו מבין הנושאים הנדונים בכנסת להצבעת חברי המפלגה, באמצעות האפליקציה. לדוגמה, חבר כנסת בוועדת הכספים יציג שאלה שעניינה הגדלת המיסוי על משאבי הטבע ויפעל בהתאם להצבעת החברים. זאת ועוד, כל חבר כנסת יעדכן און-ליין מתוך ישיבות הוועדות באמצעות האפליקציה את חברי המפלגה המעוניינים בכך.

רביעית, תוטל חובה על מפלגות לפרסם את מצען. הוא ייכתב בהליך משותף ברשתות החברתיות בהובלת חברי הכנסת של המפלגה, הנהלתה ומומחים ובהשתתפות עשרות אלפי אזרחים. המצע הסופי יאושר על ידי החברים במשאל אינטרנטי מיוחד. גם תקציבה השנתי של המפלגה והחלטות ההנהלה שלה יוצגו בצורה שקופה לחברים.

חמישית, הבחירות לרשימת המועמדים לכנסת יהיו אזוריות, כך שכל חבר כנסת נבחר ייצג לא רק את עקרונות המפלגה ברמה הארצית אלא גם את אזרחי האזור הגיאוגרפי שלו. מחצית מנבחרי המפלגות יהיו גברים ומחציתם נשים, ומפלגות שלא יעמדו בכלל זה יקבלו מימון מפלגות מופחת. החברים הפעילים ביותר בכל מפלגה (על פי נתוני ההשתתפות באפליקציה ובשטח) ירכיבו את מנהיגי המפלגה המקומיים ויובילו את הפעילות ביישוביהם.

מובן שנדרש עוד דיון פרטני בכך, אבל אלה העקרונות שצריכים לעמוד לטעמי בחזית השינוי. מטרתו היא אחת: הבראת הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית ועדכונה לגרסה 2.0, כלומר – מעבר ממודל של התעסקות פנימית בלתי נגמרת וחסרת תוחלת משמעותית לפלטפורמה מעודכנת הפונה לציבור הרחב וגורמת לו, ובמיוחד ל"דור הבא", לקחת חלק במגרש הפוליטי. עלינו לעבור ממודל של מעטים למודל של רבים.

אם אפשר להצביע מרחוק לנשיאות ארצות הברית ואם אפשר לבצע העברות של עשרות אלפי שקלים מהטלפון הנייד, אין שום סיבה שהדמוקרטיה הישראלית לא תתקדם לשנת 2020. המעבר ממודל של דיקטטורה פנים-מפלגתית או של הנפת כרטיסי חבר במרכז המפלגה למודל של דמוקרטיה ישירה, טכנולוגית ומשתפת יגרום לישראלים להפסיק ולהתרחק מהפוליטיקה הישראלית.

המודל המוצע כאן אינו קשה לביצוע, אך סביר שהוא יעורר התנגדות רבה. המפלגות הלא-דמוקרטיות יתנגדו לו מכיוון שאין להן עניין לחלוק בכוח ולשתף את הציבור; השקיפות והנגישות מפחידות אותן. מניסיוני רב-השנים בניסיונות לערוך שינויים כאלה במפלגות הדמוקרטיות, גם הן יתנגדו לכל תמורה ויעדיפו את הסטגנציה ואת המצב המוכר על פני הרפורמה ההכרחית.

כיצד בכל זאת אפשר לבצע את הדרוש? ייתכן שהדרך לעשות זאת היא להקים מפלגה דמוקרטית חדשה שתשמש מודל לשאר המפלגות, או לשכנע מפלגה דמוקרטית קיימת ולא ממש מתפקדת לשנות כיוון ולהפוך למפלגה המחוברת הראשונה בישראל. אם למפלגה זו יצטרפו עשרות אלפי שותפים והיא תהיה מבוססת על ההמון בצורה טכנולוגית, ישירה ומסונכרנת עם הדור הצעיר, מפלגות נוספות ירצו לחקות את ההצלחה. כוח פוליטי צריך להיבנות כיום לא על ידי שכנוע פעיל מקומי זה או אחר, אלא על בסיס הצלחות ציבוריות ובניית מודל עדכני לחיקוי.

כך בניתי ב-2015 את הלובי הציבורי, לובי 99. בלובי כל חבר שווה קול אחד ללא קשר לגובה התמיכה שהוא מעניק והחברים הם השותפים שלנו; הם אלה שמציעים נושאים והם גם אלה שמכריעים מה יקודם על ידי הלוביסטים החברתיים שלנו. כמו בפוליטיקה, גם בלובי לא כולם הבינו מדוע אני מתעקש אך ורק על מימון המונים קבוע ומדוע אני רוצה שהחברים הם אלה שיקבלו את ההחלטות. אבל היום – ארבע שנים וחצי לאחר שהוצאנו לאוויר העולם את לובי 99 וכאשר הוא נעשה מיזם מימון ההמונים הקבוע הגדול ביותר בארץ עם כשלושה מיליון שקלים בשנה, שמקורם ברבבות תמיכות קטנות בשנה – נראה שאפשר לקבוע כי הדבר קשה אך אפשרי.

הגיע הזמן להעביר את הפוליטיקה שלנו לכיוון אחר לגמרי של דמוקרטיה – דמוקרטיה של רבים, למען הרבים, על ידי הרבים. דמוקרטיה 2.0.