במרשם הלוביסטים בכנסת רשומים (נכון לנובמבר 2019) 127 לוביסטים המייצגים 447 לקוחות. לשם השוואה, מספר השיא של לוביסטים מסחריים בכנסת ה-20 היה 213, ומספר השיא של הלקוחות – 544.

בריסל, בירת האיחוד האירופי – המוזכרת במאמרה של מרב דוד, "מצד אחד ההון, מצד שני ההמון" – היא אחת מבירות הלוביסטים המסחריים בעולם. על פי הערכת Transparency International EU, בעיר פועלים כיום כ-30 אלף לוביסטים קבועים.

לאחרונה התפרסם דו"ח של קבוצת #FOSSILFREEPOLITICS החושף כי תעשיית הגז והנפט הוציאה בשמונה השנים האחרונות כ-250 מיליון יורו על לובינג בבריסל במטרה לפגוע בקידום חקיקה הקשורה למשבר האקלים. 200 לוביסטים מועסקים בעיר על ידי התעשייה הזאת, ומאז כניסתו של ז'אן-קלוד יונקר לתפקיד נשיא הנציבות האירופית בנובמבר 2014 ועד לסופה בשנת 2019, הם קיימו 327 פגישות עם נבחרי ציבור ופקידים בכירים באיחוד. הדו"ח מתאר את האופנים שבהם התעשייה פועלת כדי לקדם אינטרסים שלה, וביניהם תופעת "הדלת המסתובבת" ומימון הגעה של פוליטיקאים רלוונטיים לכנסים בינלאומיים בנושא.

בארצות הברית הוציאו החברות בענף הנפט והגז 125 מיליון דולר על לובינג באותה תקופה, כשבמקום הראשון בהוצאות על שירות זה נמצא ענף הפרמצבטיקה (מחקר ופיתוח של תרופות) שהוצאותיו הסתכמו ב-281 מיליון דולר.

ישנן דוגמאות רבות נוספות, אבל העניין ברור: לוביסטים הפועלים מטעם בעלי הון מייצגים עוצמה כלכלית אדירה, ופתרונות לבעיות הנגזרות ממנה ייתכנו רק אם יתחולל שינוי עמוק בדרך קבלת ההחלטות לבמדינות הדמוקרטיות.

דוד ממחישה היטב במאמרה הרהוט מהי הבעיה הנוצרת במשטר דמוקרטי כתוצאה מפעילות לובינג מסחרי במתכונתה הנוכחית, אבל הפתרון שהיא מציעה מרומז בלבד ואינו מספק. האם דוד מכוונת לכך שהפתרון הוא שאזרחי ישראל יממנו בסופו של דבר 200 "לוביסטים ציבוריים", כמו אלה של לובי 99, שישמשו כוח מאזן ללוביסטים המסחריים? אם זו אכן הצעתה, האם הרעיון מתאים גם לאזרחי האיחוד האירופי, שיידרשו לממן 30 אלף לוביסטים ולשלוח אותם לבריסל? ובכלל, הרי אזרחי ישראל כבר מממנים 480 "לוביסטים ציבוריים". אלה הם 120 חברי הכנסת ו-360 העוזרים הפרלמנטריים שלהם.

דוד טוענת שפעילותו של לובי 99 נועדה לחשוף את יחסי הכוחות המעוותים. פעולה דומה נעשית ב-15 השנים האחרונות באופן מוצלח ומשכנע גם על ידי חלקים בעיתונות הכלכלית. רבים שוכנעו בכך שקיימת בעיה ועתה הגיע הזמן להתמקד בקידום פתרונות. פעילותם של דוד וחבריה ברוכה, מקצועית ותורמת, אבל אני חושש מכך שאין היא ממוקדת בפתרון הבעיה הרוחבית הניצבת מולנו.

ב-2008 קיבלה הכנסת את "חוק הלוביסטים". החוק מוזכר בדרך כלל כנקודת ציון חיובית בדרך לאסדרה של פעילות הלובינג המסחרי ופיקוח עליה, אולם עצם קבלתו היא גם הכרה ראשונה של הכנסת בלגיטימיות של הפעילות הזאת בתחומה, המעוותת את ייצוג האינטרסים בפני מקבלי ההחלטות. מאז אישור החוק עברו 11 שנים ועל הפרלמנט הישראלי להכיר בעיוות שיצר כאשר מיסד פעילות לובינג מסחרי בתחומו.

הפתרון המבני לבעיית הלוביסטים הוא קידום רפורמה מקיפה שבסופה ייווצר בכנסת ובממשלה תהליך קבלת החלטות שוויוני, הוגן, שקוף, מקצועי ודמוקרטי יותר. הרפורמה הרצויה צריכה להישען על שתי רגליים מרכזיות, שיקודמו במקביל.

הרגל הראשונה כוללת צעדים שיסייעו להתמקצעות נבחרי הציבור ולחיזוק המערכת הציבורית, כך שאלה יזדקקו פחות לעבודת הלוביסטים ויהיו עמידים יותר בפני לחציהם. בין הצעדים האלה אפשר למנות הגדלה נוספת של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כך שחוקריו יספקו לחברי הכנסת מידע אמין במהירות המקסימלית, ואימוץ הצעת ד"ר חן פרידברג (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2012) להגדלת מספרם של חברי הכנסת ל-180.

הרגל השנייה כוללת פעילויות להגבלתן של פעילות הלובינג ומידת השקיפות שלה, ובהן:

• החלת שקיפות מלאה על כל פעולות הלובינג המתבצעות מול מקבלי החלטות, לרבות שקיפות על פגישות, העברת חומרים והוצאות לובינג, כפי שנהוג בארצות הברית.
• טיפול בתופעת "הדלת המסתובבת" בין המגזר הציבורי לעולם הלובינג למגזר הציבורי. בתנועה לדמוקרטיה מתקדמת יזמנו את כתיבת הצעת חוק שמציעה להרחיב את תקופת הצינון לשנתיים. המטרה הסופית היא להגיע לחמש שנות צינון, כמו שמקובל בקנדה.
• קידום הקמתה של "סנגוריית לוביסטים ציבורית" בכנסת – גוף שיעניק שירותי לובינג ציבוריים חינם, מכספי משלם המסים, על פי פרמטר שייקבע מראש.

ככל שמערכות הדמוקרטיה יהיו יעילות יותר וככל שיתאפשר לנבחרי הציבור שלנו להתמקצע יותר בסוגיות הנדונות, כך יקטן כוחה היחסי של פעילות הלובינג המסחרי. חבר כנסת שאינו יודע על מה הוא מצביע הוא חבר כנסת חלש, שלוביסטים יכולים לשכנעו בקלות רבה יותר. חבר כנסת שאין לו יכולת לקבל נתונים אמינים על שאלות שהוא מעלה, יאמץ לא פעם נתונים שנמסרו לו מלוביסטים המבקשים לקדם אינטרס של לקוח.  

מלאכת תיקון הדמוקרטיה שלנו והחזרת האמון בהן תהיה קשה וארוכה. מולנו יעמדו כוחות רבי-עוצמה שינסו למנוע את התיקון. לכן, נדרש מאיתנו לאחד כוחות ולהילחם יחד כדי להצליח להוביל שינוי.

שבי גטניו הוא מנכ"ל העמותה לדמוקרטיה מתקדמת