בשלושת העשורים האחרונים מדינת הרווחה שלנו השתנתה לבלי הכר. וכפי שאבחן ההיסטוריון דני גוטוויין, "משטר ההפרטה המעצב את דמות החברה, הכלכלה, המשפט והתרבות בישראל בהתאם לחזון הניאו-ליברלי" הוא הכוח המניע של שינוי זה. תלם, כתב עת סוציאל-דמוקרטי היוצא לאור במוסד בעל מחויבות עמוקה לתפיסת העולם הזו, יושב על כתפיה של הספרות הביקורתית הענפה שהצביעה על כישלון הניאו-ליברליזם גם בשנים בהן הוא נתפס כמודל האפשרי היחיד ושואב השראה מאנשי מחשבה ומעשה שהצליחו לייצר הישגים דרמטיים בתחומי המדיניות והחקיקה, התאגדויות העובדים והשפעה על התודעה הציבורית. בגיליון הזה אנו מבקשים ללכת צעד קדימה.  

"המודל הישראלי" שעומד במרכז הגיליון השלישי של תלם הוא המודל של מדינת הרווחה הישראלית החדשה שאנחנו צריכים לבנות כאן: שנשענת על יסודות סוציאל-דמוקרטים מוצקים, אבל יודעת גם להציע מתווי מדיניות מעודכנים ומתאימים. שמכירה את האתגרים הייחודיים של ישראל ואת האתגרים האזוריים והגלובליים שהיא חלק מהם. שרואה את  דורות העתיד וההווה שלה ועל המנעד הגילי שבין שתי אוכלוסיות הקצה  – הטף והזקנים – מותחת את היריעה הרחבה שלה. מתחת לרגליהן ומעל לראשיהן. שיודעת לא רק לספק רשת ביטחון למי שייפלו או יצטרכו עזרה אלא גם להבטיח לכולנו חיים ראויים וטובים – כאלה שצומחים עם מערכות ציבוריות מצוינות ותשתיות ציבוריות מצוינות ועם תחושות אמון ושייכות גבוהות לקהילה, לחברה, למדינה. מדינת רווחה שערכיה ומוסדותיה נשענים על שותפות איתנה בין  המעמדות והאוכלוסיות שלה, שותפות שמהווה, כפי שלימדה אותנו ההיסטוריה,  את החיסון היעיל ביותר נגד תופעות של שנאה וגזענות.

ויש לנו יסודות להישען עליהם. מדינת ישראל  בנתה בתים וסללה כבישים והקימה מערכות חינוך ובריאות ציבוריות וחוקקה חוקים חברתיים שהחלו ליישר קו עם מדינות ותיקות ומבוססות ממנה ונחקקו בזמן שהייתה עסוקה עד מעל לראש בבעיות ביטחון ובהכפלת אוכלוסייתה. היו שנים שהעזה לחלום בקול רם על הרבה יותר מהממוצע, גם כשהתמודדה עם אתגרים קשים בהרבה מהממוצע, גם בזמן שעשתה טעויות קשות וגדולות.

הדגם החדש של מדינת הרווחה הישראלית חייב להיות משופר מהקודם. אוניברסלי, אבל מותאם לייחודיות הישראלית. שואף שוויון. נאבק בפערים. מכיר בעוולות של גרסאות העבר שלו ועוסק בתיקון ההשלכות שלהן. סולידרי. רואה את כל האזרחים והאזרחיות, את כל הקהילות והקבוצות החיות בבית הישראלי. מכיר בכך שיש לכולן בעלות זהה עליו וזכויות שוות בו והן הריבון של בנאיו ומתקניו ופועל כדי שירגישו כך.

התשובה של המדינה הסוציאל-דמוקרטית למורכבויות ההווה ואתגרי העתיד הישראליים עומדת במרכז הגיליון הנוכחי, שנפתח במאמר של רונן מנדלקרן. מנדלקרן מתאר את המדיניות שמציע הפתרון הסוציאל-דמוקרטי להתמודדות העולמית עם כשליו של הניאו-ליברליזם והשלכותיהם. המאמרים שאחריו מחולקים לארבעה שערים, דרכם אנחנו מבקשים להציע שרטוט של המודל הישראלי – על בסיסיו, אתגריו, הרעיונות שיכולים לחלחל לתוכו והמדיניות שראוי שתיושם במסגרתו.

השער הראשון בוחן אתגרים מרכזיים העומדים בפני חיזוקה והרחבתה של מדינת הרווחה הישראלית. אלון יקטר מנתח את נתוני ההצבעה של הישראלים מול העמדות שהם מציגים בסוגיות יסוד ובהם התמיכה בתפיסה הכללית של מדינת רווחה לעומת המוכנות לשלם מחיר עבור היישום שלה; ניצה (קלינר) קסיר מתארת את האתגר הייחודי שמעמידה האוכלוסייה החרדית בפני מדינת רווחה שמבקשת להיות אוניברסלית וזקוקה להשתתפותן של כלל הקבוצות שבתוכה כדי להמשיך ולשגשג; אביעד הומינר-רוזנבלום מציע לפתור את ההתמודדות הזו באמצעות מדיניות אוניברסלית ולא באמצעים ייעודיים כמו שנהוג; צליל אברהם מעמידה מול מדינת הרווחה העתידית תמונה של דור עובדים חדש שמדיניות העבודה הקיימת לא רלוונטית עבורו ותוהה איך תצליח מדינת רווחה מעודכנת להכיל אותו בתוכה; ועמר כהן מנתח את כהונתו של שר האוצר משה כחלון, שהעמיד את "החברתיות" כתפיסה מתחרה לתפיסה הקלאסית של מדינת הרווחה.

השער השני בוחן רעיונות שראוי להכיר בתהליכי ההתחדשות של המודל הישראלי. מאור מילגרום וגלעד בר-לבב מזכירים בעזרת נתונים ישראליים עדכניים שכדי לעמוד במשימת צמצום האי-שוויון, מדינת הרווחה העתידית חייבת לקחת בחשבון לא רק את פערי השכר כי אם את  פערי העושר; דיוויד סטברו מסביר מדוע המודל הסקנדינבי רלוונטי לישראל; אוסיטה נואונאבו משרטט את דמותם של ברני סנדרס ואליזבת וורן, שני מודלים של פוליטיקאים סוציאל-דמוקרטים עכשוויים שיכולים להוות השראה לנבחרי הציבור הישראלים; ויפעת סולל מפרקת את הענף שנקרא כלכלה שיתופית ומראה את יתרונותיה של כלכלה כזו במקומות בהם היא מתקיימת באמת.

השער השלישי מדגים איך תיראה מדיניות סוציאל-דמוקרטית מעודכנת בכמה מסוגיות היסוד שעומדות בפני מדינת הרווחה הישראלית העתידית. יובל אופק-שני עונה אחת ולתמיד על השאלה "מאיפה הכסף" ומציע מספר דרכים ומקורות להרחבת ההוצאה הממשלתית על שירותים ציבוריים; יערה מן מעמידה במרכז את המשפחות הצעירות ומציעה מודל משולב לחתירה לקראת חיים מאוזנים יותר של בית-עבודה; תני פרנק מראה שההתמודדות של מדינת רווחה עם סוגיות שנקראות דת ומדינה עוברת דרך הפרדה בין סוגיות של שירותים אזרחיים לשירותים דתיים ומסביר איך ליישם את שניהם; ונטע ג"ף מציעה פתרון למשבר הדיור שמתחיל בדיור ציבורי איכותי ומזכירה שבית הוא חלק בלתי נפרד מהזכות האזרחית לחינוך, תעסוקה, בריאות, תחבורה ותרבות  ראויים.

השער הרביעי מזכיר את בסיסי הידע והחשיבה עליהם צריכה מדינת רווחה חדשה לתת את דעתה כדי להבטיח רלוונטיות למציאות הישראלית העכשווית, תוך הפקת לקחים מעברה. שלמה סבירסקי משרטט את דוקטרינת ההלם הישראלית שהייתה נקודת השבר של מדינת הרווחה – האינתיפאדה השניה, בחסותה הקימה ממשלת שרון את מדיניות הצנע התקציבית ששולטת מאז ועד היום; אברהם דורון מראה כיצד מקבלי ההחלטות מעדיפים להימנע מהכרעות מוסריות בסוגיות רווחה ומסיטים אותן מהזירה הפוליטית אל סוגיות מקצועיות או מבניות; ויוסי זעירא מעלה שאלות יסוד שיעמדו בבסיס כל מודל ישראלי – ובהן הקשר בין העלאת מסים להברחת משקיעים ואיך הכיבוש פוגע ביכולת לקיים מדינת רווחה אוניברסלית – ועונה עליהן.

נאומה של גולדה מאיר עם הנחת חוק הביטוח הלאומי ב-1951 חותם את פרק המאמרים ומגלם שילוב בין הנחת מסד רעיוני למדיניות רווחה לבין הצעת מדיניות מעשית ומפורטת.

מדור התרבות הסוגר את הגיליון נפתח בהתבוננות מפוכחת ואופטימית של שאנן סטריט סולן "הדג נחש", על "שיר נחמה" שמהווה, כמו שירים רבים של הלהקה, תמונה של מציאות ישראלית שנעה בין הפרט לכלל וחזרה. ביקורת ספרים אחת חותמת את הגיליון ובה מנתח ש"י אגמון את ספרו של יורם חזוני "בשבח הלאומיות", ספר שמעמיד במרכזו את התפיסה הימנית השמרנית החדשה של מדינת הלאום שקונה לה אחיזה בשנים האחרונות בארצות הברית ובישראל ואויבה המרכזי הוא הליברליזם.

הגיליון הנוכחי צר מלהכיל את כל פרטי המבנה של "המודל הישראלי", אבל אנחנו מאמינים שרוחו של המודל הזה, עקרונות המדיניות שלו והאמון שדרוש לקיומו – במדינה ובמוסדותיה, בשותפות הייעוד של כל האזרחים והקבוצות בתוכו – מצטיירים בבירור מבין דפיו של הגיליון. חתירה למימושם היא חלק  מהדרך אל דמותה של ישראל כפי שהיא צריכה ויכולה להיות.

טל ויינטראוב, אביעד הומינר-רוזנבלום ואדם רז