ב-2 באוקטובר, אזרחי ברזיל ילכו לקלפיות לבחור את הנשיא הבא, ועיתונאים ומובילי דעה רבים סבורים כי הבחירות הללו הן החשובות ביותר בתולדות המדינה. 

במרוץ הזה מתמודדים 12 מועמדים אבל מעשית הן בין שניים: הנשיא ז'איר בולסונרו, אידאולוג ימני-קיצוני מהמפלגה הליברלית (PL), והנשיא לשעבר לוּאיז אינָסְיוּּ לוּלַה דַה סילבה, ממפלגת הפועלים (PT) השמאלית. הסקרים מציבים בעקביות את לולה במקום הראשון עם 45 אחוזי תמיכה, ואת בולסונרו אחריו עם 32 אחוז. סירוּ גוֹמס, לשעבר מושל ושר מטעם מפלגת הפועלים הדמוקרטית (PDT), מזדנב מאחור עם שמונה עד תשעה אחוזים. הסנאטורית סימוני טבט מהתנועה הדמוקרטית של ברזיל (MDB), שבעבר היתה דמות משפיעה בפוליטיקה הברזילאית, זוכה לשלושה עד חמישה אחוזים. אלא אם אחד המתמודדים יזכה ל-50 אחוזים מהקולות הכשרים, ארבעה שבועות מאוחר יותר יתקיים סיבוב שני בין שני המועמדים המובילים.

אם לא תתרחש דרמה של הרגע האחרון, לולה צפוי לנצח, אבל השאלה שמדירה שינה מלא מעט ברזילאים היא מה יקרה ביום שאחרי. בולסונרו, שהבין בשבועות האחרונים כי התמיכה בו הולכת ומידלדלת, הלך בעקבות מורו ורבו דונלד טראמפ והחל להפריח טענות לפיהן מערכת ההצבעה האלקטרונית פגומה – על אף שמדובר באותה מערכת שבאמצעותה נבחר ב-2018. בנוסף, הנשיא הסלים את מתקפותיו על בית המשפט העליון, ובמהלך חגיגות יום העצמאות בשנה שעברה שחרר הצהרות שמהן השתמע כי הוא נכון לבצע מעין הפיכה בסיוע הצבא על מנת להישאר בשלטון. בימים אלה, ברזיל מקדישה תשומת לב רבה לקאמבק של לולה – סיפור בעל מאפייני סינדרלה. נשיא שצמח מאשפתות ורשם שתי קדנציות מזהירות, אך מורשתו הוכתמה קשות כאשר נאסר בשל אישומים שלימים בוטלו כליל. והנה הוא שוב כאן. אלא שעל כך מעיבות הטענות החתרניות של בולסונרו – אמירות שצריכות להדאיג את כולנו. 

מכל העולם שואלים את לולה

לולה פרץ לזירה הארצית בסוף שנות ה-70, בשלהי הדיקטטורה הצבאית בברזיל (1964-1985). כמנהיג איגוד פועלי המתכת במחוז סאו פאולו, לב תעשיית הרכב הברזילאית, הוא הוביל סדרה של שביתות נגד המדיניות הכלכלית דאז שכּללה הגבלות קשות על העבודה המאורגנת. ב-1980 הוא נעצר על הפרה של חוק הביטחון הלאומי ונאסר עליו להמשיך להשתתף בפעילות. באותה שנה, בדמדומיו האחרונים של השלטון הצבאי, לולה הוביל קואליציה רחבה של סוציאל-דמוקרטים, סוציאליסטים, פעילי שמאל קתוליים וגורמים נוספים והקים עמם את מפלגת הפועלים. בעשורים הבאים, ה-PT גדלה, התחזקה ובד בבד גם התמתנה, עד שהיתה למפלגה ההגמונית של המרכז-שמאל הברזילאי. בניסיון הרביעי שלו לזכות בנשיאות, ב-2002, לולה נבחר וכיהן במשך שתי קדנציות, עד שסיים את תפקידו בשנת 2010.

בתקופתו כנשיא, ברזיל נהנתה מזינוק בביקוש הבינלאומי לסחורותיה, ביניהן פולי סויה, מוצרי בשר ועפרת ברזל, מה שסייע בידי לולה להוביל מהלכי מדיניות מרחיקי לכת: מחיקת החוב החיצוני, העלאה ממשית של השכר, צמצום דרמטי באבטלה ושיפור כללי בחיי מרבית האזרחים. תוכנית הסיוע הכספי "בולסה פמיליה" ("מענק משפחה"), שכללה תשלומי העברה חודשיים למשפחות מעוטות יכולת שילדיהן מחוסנים והולכים לבית הספר, הצילה מיליונים מעוני וזכתה להערכה בינלאומית.

תחת לולה, הורחבה מערכת האוניברסיטאות הציבוריות החינמית באמצעות הקמת 18 אוניברסיטאות חדשות והוכפל מספר הצעירים הלומדים במוסדות השכלה גבוהה. לולה הקדיש תשומת לב ניכרת גם למדיניות חוץ והעצים את השפעתה של ברזיל על הזירה העולמית. בין יתר היוזמות שהוביל הוא הכיר בפלסטין, בד בבד עם הבעת תמיכה בזכות קיומה של מדינת ישראל.

לולה אמנם ניצח בבחירות אך לא זכה לרוב יציב בקונגרס, דבר שייתכן כי דרדר גורמים בסביבתו לתת שוחד תמורת הצבעה בקונגרס, בפרשה שהסתיימה בהרשעה של כמה מעוזריו ומיועציו הבכירים. אף שדימויה של מפלגת הפועלים כמי שמשייטת מעל לתככי הפוליטיקה המושחתת נפגע קשות בעקבות הפרשה, לולה ניצח גם במערכת הבחירות הבאה אחר כך, ב-2006. הוא אמנם נזקק לסיבוב שני, אבל רשם בו לא פחות מ-61 אחוזים מהקולות, לעומת 39 אחוז שהצביעו עבור מועמד המרכז-ימין ז'ראלדו אלקמין מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית של ברזיל (PSDB).

ב-2010, בתום שתי קדנציות רצופות, סיים לולה את תפקידו מכוח חוק הגבלת הכהונה. הוא ירד מהבמה כנשיא הפופולרי ביותר בתולדות ברזיל, עם לא פחות מ-80 אחוזי תמיכה. דילְמה רוּסֶף, היורשת הנבחרת, מי שהיתה שרת המכרות והאנרגיה וראש המטה של לולה, ניצחה בקלות את יריבהּ ממפלגת PSDB, בפער של 12 אחוזים – גם הפעם בסיבוב השני. בכך הפכה רוסף – לוחמת גרילה לשעבר שריצתה שלוש שנות מאסר בתקופת הדיקטטורה הצבאית – לנשיאה הראשונה בתולדות ברזיל. כדי להבטיח רוב יציב בבית הנבחרים, היא מינתה כסגן את נציג מפלגת המרכז-ימין (MDB) מישל טֶמֶר.

מבצע שטיפת רכב

המשבר הכלכלי העולמי של 2008 הגיע לברזיל באיחור-מה, בשנת 2013, אך פגע בה קשות. הוא עורר מחאה נרחבת מצד מאות אלפי אזרחים שדרשו מהממשלה להרחיב את השקעותיה בתחומי החינוך, הבריאות והתחבורה. את המחאה הובילו תחילה צעירים מהשמאל, כנגד מה שתפסו כאי-מילוי הבטחות הבחירות של מפלגת הפועלים. אך עד מהרה הצטרפו אליה כוחות ימניים בתמיכת תקשורת המיינסטרים השמרנית, שזיהתה את הפופולריוּת הפריכה של הנשיאה. 

שנה ומשהו מאוחר יותר, ב-2015, רוסף השיגה ניצחון דחוק בסיבוב הבחירות השני ברוב של 3.3 אחוזים על יריבהּ העיקרי, מועמד אחר ממפלגת PSDB. את כהונתה השנייה החלה ברגל שמאל, בעיקר בשל התנגדות גוברת בקונגרס ומחאת ימין נגד שלטונה. בד בבד, התפוצצה שורה של פרשיות שחיתות בתאגיד הנפט הממשלתי ב"כיכובם" של מספר בכירים בו, שמונו במינויים פוליטיים מטעם מפלגת הפועלים. החקירה הפדרלית, שזכתה לשם "מבצע שטיפת רכב" (על שם תחנה לשטיפת מכוניות שבה תואמו חלק מהעבירות), התרחבה לכדי חקירת ענק בנושא עסקאות שוחד בין פוליטיקאים לאנשי עסקים – וגם מקומו של הנשיא לשעבר לא נפקד ממנה. לפי החשדות, לולה תפר מכרזים ממשלתיים לטובת חברות של מקורבים. 

בסוף 2015, אדוארדו קוּנְיָה, נשיא הבית התחתון של הקונגרס, מנהיג מפלגת המרכז-ימין MDB ושותפה הקואליציוני של דילמה רוסף, עמד בפני אישומים על הלבנת כספים בהיקף של מיליוני דולרים. כשנציגי מפלגת הפועלים בקונגרס הצביעו בעד פתיחה בחקירה נגד קוניה, האחרון פנה נגד שותפתו לקואליציה והחל לקיים נגדה שימועי הדחה, בטענה לניהול כושל של התקציב. באפריל 2016 בית הנבחרים הצביע בעד הדחתה של רוסף. 

בין התומכים במהלך היה חבר קונגרס מריו דה ז'ניירו בשם ז'איר בולסונרו, שליווה את הצבעתו בהצהרה בעד ההפיכה הצבאית בשנת 1964, זו שהחלה משטר דיקטטורי בן שני עשורים של דיכוי ואלימות קשים, והקדיש אותה לקצין שתחת פיקודו רוסף עונתה במשך 22 יום באמצעות מכות, הצלפות והלם חשמלי, במהלך מאסרה בשנת 1970.

כשר משפטים מינה את התליין

ההדחה של רוסף באוגוסט 2016 בישרה תזוזה חדה ימינה בפוליטיקה הברזילאית. מישל טמר, סגנהּ אשר מונה כעת במקומה, בלם בחקיקה את הגדלת ההוצאה הממשלתית למשך 24 השנים הבאות ואישר חוקים שהחלישו בצורה ניכרת את כוחם של איגודי העובדים. בשנתו האחרונה בתפקיד, טמר זכה לשיעורי תמיכה חד-ספרתיים והסקרים סימנו את לולה כמועמד המוביל בבחירות המתקרבות של 2018. 

אלא שחקירות "שטיפת רכב", בהובלת שופט-חוקר שאפתן בשם סרז'יוּ מורוּ, הובילו להרשעה של לולה בקבלת שוחד ובהלבנת כספים – סעיפים שמאוחר יותר בוטלו על ידי בית המשפט העליון. על לולה נגזר עונש מאסר בן 12 שנים שגנז את סיכוייו להיות מועמד מפלגת הפועלים לנשיאות. לאחר תקופה של חוסר בהירות בשאלה האם לולה יוכל להתמודד לתפקיד בשעה שהוא מרצה עונש מאסר, הוא בחר בפרננדו חדאד – שר החינוך המצטיין בממשלו ומאוחר יותר ראש עיריית סאו פאולו – להתמודד במקומו.

ככל שהמרוץ התקדם, בולסונרו הלך והסתמן כמתחרה העיקרי של חדאד. בולסונרו תקף את מפלגת הפועלים, ביקש לציירהּ כמפלגת שמאל קיצוני והבטיח לבטל את מרבית הרפורמות הפרוגרסיביות שביצעה, בייחוד את אלה שחיזקו את זכויות האדם, העמיקו את מעורבות החברה האזרחית והגנו על הסביבה. לקינוח, בולסונרו התחייב למנות כשר המשפטים את סרז'יו מורו, אותו שופט שטרפד את התמודדותו של לולה.

במהלך השבועות האחרונים של מערכת הבחירות, אדם הלוקה בנפשו דקר את בולסונרו בעצרת בחירות, אירוע שהזניק באופן מיידי את התמיכה הציבורית בו. לבסוף זכה בולסונרו בסיבוב השני, כשהשיג 55 אחוזים מהקולות, לעומת 45 אחוזים של חדאד. ניצחונו הושג במידה רבה בזכות תמיכתה של הקהילה האוונגליסטית השמרנית, כוח פוליטי עולה המהווה רבע מהאוכלוסייה, כמו גם בזכות השימוש היעיל שלו בפייק ניוז וברשתות החברתיות.

האם הכרעת הבוחר תכובד?

בולסונרו, שהתייצב בגאון לימינו של דונלד טראמפ, הוביל מייד עם היבחרו סדר יום ימני מובהק. הוא ביטל כליל את תוכניות הגנת הסביבה של יערות האמזונס ואת ניטור פעולות בירוא היערות, שהגיעו עקב כך לשיא של 16 שנה. רק בחצי הראשון של 2022 נחרבו קרוב ל-4,000 קמ"ר של יער, שטח הגדול פי חמישה משטחהּ של העיר ניו יורק. יתר על כן, בולסונרו תמך בפעילות בלתי חוקית של כורים וחוטבי עצים שפלשו לקרקעות ילידיות, ובה בשעה ביטל את כל ההליכים המשפטיים שנועדו להקצות שטחים לאוכלוסייה הילידית. 

לא רק החזית הסביבתית נפגעה. בולסונרו סגר את משרד העבודה וצמצם את תקציבי התרבות, החינוך, המדע, הבריאות, הגנת הנשים וקהילת הלהט"ב. כשנגיף הקורונה הגיע לברזיל ב-2020, בולסונרו צעד בעקבות טראמפ, הטיל ספק ביעילותם של מסיכות וחיסונים, התנגד למדיניות הסגרים וקידם טיפול רפואי מפוקפק נגד הנגיף. כ-680,000 איש מתו מהנגיף במשמרת שלו. בולסונרו, תומך נלהב בבעלות בלתי מוגבלת על כלי נשק, גם ריכך את ההגבלות בתחום זה והביא לעלייה דרמטית של 474 אחוזים במספר כלי הנשק שמסתובבים בברזיל.

בינתיים, בנובמבר 2019 בית המשפט העליון שחרר את לולה ממאסר לאחר 580 יום, ולבסוף ביטל כליל את האישומים נגדו, חלקם מחוסר ראיות וחלקם מסיבות פרוצדורליות. בית המשפט העליון גם קבע כי סרז'יו מורו, שעד אז כבר הספיק לעזוב את ממשל בולסונרו, טיפל בתיקיו של לולה בצורה מוטה, לאחר ששיחות שדלפו בין השופט וצוות התביעה הצביעו על שיתוף פעולה בין הצדדים בזמן ההליך המשפטי.

ביטול ההגבלות המשפטיות על מועמדותו של לולה הוביל לזינוק בפופולריות שלו, שהשתלב בפיחות המהיר במעמדו של בולסונרו. לולה החל אפוא לגבש קואליציית מרכז-שמאל רחבה בת עשר מפלגות נגד הנשיא המכהן, ובצעד נבון, שנועד לסמן מתינות כלכלית ופוליטית, הזמין את ז'ראלדו אלקמין, איש המרכז-ימין שהובס על ידו פעמיים בבחירות לנשיאות, להתמודד איתו כסגנו.

בולסונרו, מנגד, יזם גם חקיקת חירום שעקפה את האיסור החוקתי על הוצאות ממשלתיות חריגות ערב בחירות, כדי לאשר סיוע מיוחד ל-20 מיליון עניים, לצד סובסידיות להורדת מחירי הדלק, בבחינת ניסיון של הרגע האחרון לזכות בתמיכתם של מרוויחי שכר מינימום – נתח משמעותי באוכלוסייה. אבל נכון למועד כתיבת הדברים, המהלך הזה הגדיל את התמיכה בנשיא המכהן בשיעור זניח בלבד. מהלך זה, כאמור, הצטרף לניסיונותיו של הנשיא המכהן לערער את עצם הלגיטימיוּת של הבחירות. הצהרותיו בנוגע להונאת בחירות אפשרית הובילו שורה של אינטלקטואלים, יזמים, אמנים ודמויות מובילות אחרות לקדם עצומה, שעליה חתמו מיליוני אזרחים, הקוראת להגן על טוהר הבחירות ועל הדמוקרטיה הברזילאית. 

בחירתו של לולה לכהונה שלישית תסמן חזרה לדרך הפוליטית שהחלה עם סיום תפקידו ב-2010. עובד המחרטה לשעבר שאיבד אצבע בתאונת עבודה ועזב את בית הספר בכיתה ד', ממשיך לזכות באהדה עממית, בין היתר משום שכמי שהגיע מאחד האזורים המוחלשים בברזיל, הוא מדבר בשפתם של עניי המדינה ומסוגל להזדהות עם מצוקתם הכלכלית. במערכת הבחירות הנוכחית, הוא הבטיח להחיות תוכניות סוציאליות שונות שאמורות להתמודד עם בעיותיהם של ילידים, שחורים, קהילת הלהט"ב ואנשים עובדים בכלל, שסבלו בשנים האחרונות משחיקה בזכויותיהם ומירידה כללית ברמת החיים. בין יתר התחייבויותיו, לולה הבטיח להציב ברזילאי ילידִי בראש המשרד האחראי על ענייני הקהילה הילידית, להגן על אדמותיהם מבירוא יערות וציד בלתי חוקי, ולהגדיל את מספר הנשים והשחורים בקבינט ובתפקידים בכירים בממשל. הוא גם התחייב לחדש את קשריה של ברזיל עם הקהילה הבינלאומית, בייחוד עם ארצות הדרום הגלובלי, בסוגיות הקשורות למשבר האקלים ולמאזן הכוחות הבלתי שוויוני בין שני חצאי הכדור.

ובכל זאת, גם אם ייבחר, לולה ייאלץ להתמודד עם כלכלה נחשלת, שיעור אינפלציה דו-ספרתי וגירעון ממשלתי עצום. בנוסף, כ-30 אחוזים מהציבור צפויים להתמיד בתמיכתם בבולסונרו בכל תנאי, כשהוא מצדו צפוי ללבות אותה, כמו טראמפ בשעתו, באמצעות טענות על הונאה. יהיה בזה כדי לאתגר גם פוליטיקאי מנוסה כמו לולה, שידוע בזכות יכולותיו ליצור שותפויות ולהגיע להסכמות עם יריביו.

אין לדעת אם בולסונרו יממש את איומיו להורות לצבא לבצר את שלטונו בכוח הזרוע במקרה שיפסיד. שגרירים זרים שהוזמנו לאחרונה למעון הנשיאותי הזדעזעו לשמוע את בולסונרו יוצא נגד מערכת ההצבעה האלקטרונית וקובע כי קיימת סכנה להונאת בחירות. ממשל ביידן, כמו גם מנהיגים אירופים שונים, הצהירו בצורה שלא משתמעת לשני פנים כי לא יסבלו שום ניסיון של צבא ברזיל לפגוע בבחירות המתקרבות או בתוצאותיהן.

אלא שניצחון לבולסונרו יהווה איום לא רק על ברזיל עצמה. פעילי סביבה בכל העולם מזהירים כי ארבע שנים נוספות לנשיא המכהן יעניקו לו אור ירוק להמשך בירוא יערות האמזונס, ש-60 אחוז מהם נמצאים בשטח ברזיל, דבר שיפגע אנוּשות במאבק העולמי במשבר האקלים. כהונה נוספת תיתן גם רוח גבית לתנועות ימין קיצוני פופוליסטיות ברחבי העולם, שיראו בניצחון של בולסונרו אשרור לאסטרטגיה של הרס מבפנים של מוסדות דמוקרטיים וקידום מדיניות א-ליברלית ואנטי-דמוקרטית. הבחירות המתקרבות בברזיל, אולי יותר מכל אירוע פוליטי אחר בשנים האחרונות, צריכות להדיר שינה מעיני העולם כולו.

תרגום: אביתר אורן

על ג'יימס נ. גרין

פרופ' ג'יימס נ. גרין הוא מרצה להיסטוריה של ברזיל באוניברסיטת בראון. הוא כתב וערך 11 ספרים על ברזיל.