יעקב (יענקל'ה) רוטבליט הוא אולי הפזמונאי המובהק ביותר של מחנה השלום הישראלי, ודאי הוותיק שבהם. ב-1969 הקליטה להקת הנח"ל את שירו "שיר לשלום". זה היה השיר השני של רוטבליט שהוקלט, והוא חולל סערה שגליה חצו את ישראל לאורכה ולרוחבה. רוטבליט, שהיה אז בלונדון, לא ידע מה חולל כשנתן את השיר למלחין יאיר רוזנבלום, בסיומה של כתיבה חפוזה בת יום. מאז, רוטבליט נהפך למי ששיריו נישאים בפיהם של הזמרים והזמרות הידועים ביותר, למי שמלותיו עומדות במרכזו של הפסקול המיינסטרימי הישראלי שבין שנות ה-70 לבין שנות הכמעט-2000 – מאריק איינשטיין ושלום חנוך, דרך מיקי גבריאלוב, יהודית רביץ ויהודה פוליקר ועד "תיסלם", מתי כספי ושמוליק קראוס. ובכל זאת, אף על פי ש"שיר לשלום" נראה כמו שייך אליהם, הוא למעשה קו הזינוק של המסלול הרוטבליטי המקביל, זה שעמוד השדרה שלו עשוי טיטניום ואינו מתכופף בפני רוח הזמן. שיריו החדים אך עמוסי המלל והביקורת של רוטבליט כמבצע נוגנו לעתים רחוקות – אם בכלל – בתחנות הרדיו, אבל הם מצויים בחמשת אלבומי הסולו שהוציא. די בשמותיהם כדי להרגיש את כובד המשקל הפוליטי, החברתי וההיסטורי הטמון בהם: "כך שיחררתי את ירושלים" (1978), "מכתבים מבית רביעי" (1989), "מדינת היהודים / קטעים" (2004), "מדינת היהודים / חלק ב'" (2005) ו"צומת עלעול" (2011). 

מפקד המחלקה בחטיבה הירושלמית, שאיבד את רגלו בקרב באבו תור במלחמת ששת הימים, אינו רק כותב זה 50 שנה שירים שחושפים את כל פגעיה וחולייה של החברה הישראלית; את רובם הוא גם שר לה בקולו.

ב-2011 הקים רוטבליט להקה בשם "החצר האחורית", שלצדו חברים בה גֶדי רונן, תומר יוסף ואיתמר ציגלר. הוא היה אז בן 66, הם היו באמצע שנות ה-30 שלהם. כשהאלבום המשותף הראשון שלהם יצא אחרי קמפיין מימון המונים ב-2013, התמזגו לראשונה שני שבילי רוטבליט – הפוליטי והפופולרי. "שיח ג'ראח", "קרא לי קודקוד" ו"בין הים לנהר" בוודאי לא נהפכו למיינסטרים הישראלי החדש, אבל "מענה קולי", "הסיפור הגדול" ואפילו "אחד משלנו" הושמעו שוב ושוב, גם בתחנות המואזנות ביותר. ספק גדול אם הצעירים הרבים שמאזינים לשירי הלהקה ופוקדים את הופעותיה מקשרים בינם ובין מחברו של "שיר לשלום”. למעשה, רבים מהם לא נולדו עדיין כשמלותיו של השיר נמצאו מרובבות בדם על דף בכיסו של יצחק רבין. האחרון קיפל והכניס את הדף לכיסו אחרי שסיים לשיר אותו עם מירי אלוני, מי שהיתה הסולנית בביצוע  המקורי של השיר. זה היה בסיומה של עצרת שלום גדולה שאליה באו מאות אלפי ישראלים כדי לתמוך במדיניות השלום של ממשלת רבין השנייה מול גלי ההסתה שהתנחשלו סביבה מימין. כמה דקות אחרי שהסתיימה העצרת, רבין נרצח.

"שיר לשלום" לא היה מובן מאליו גם כשיצא ב-1969. באופוריה שלאחר מלחמת ששת הימים, הוא נחשב לעתים כשיר תבוסתני ששייך לתרבות הפרחים הפיסניקית והזרה מעבר לאוקיינוס. חלק מהחברים בלהקת הנח"ל הרגישו חתרנים כששרו אותו. ספק אם היתה להקה צבאית שהיתה מקבלת עליה בגאון את השיר הזה, לו היה נכתב היום. ב-20 השנים האחרונות נהפכה המילה "שלום" כמעט למלה שאין לומר. ישראלים אומרים "הסכם" ו"הסדר". יש מי שישתמשו ב"היפרדות". לפעמים מייחלים ל"גירושים טובים מהפלסטינים". אבל רוטבליט ממשיך בשלו. שלושת השירים המופיעים כאן לראשונה יראו אור באלבומה השלישי של "החצר האחורית", שנמצא בתהליכי הקלטה. 

הרצח הפוליטי הבא

עוֹד חֹרֶף לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי קַיִץ

הַמִּדְבָּר מִתְקָרֵב אֶל הָעִיר

יֵשׁ אוֹתוֹת לֹא טוֹבִים בַּשָּׁמַיִם

וְיֵשׁ מַשֶּׁהוּ רָעִיל בָּאֲוִיר.

הַגֶּשֶׁם לֹא עוֹמֵד לָרֶדֶת

הַשּׁוֹטְרִים לְבוּשִׁים שָׁחֹר

הָעִיר נִרְאֵית מְמֻלְכֶּדֶת

גַּם לָהּ אֵין לְאָן לַחְזֹר…

יֵשׁ קִינָה חֲדָשָׁה שֶׁנִּכְתֶּבֶת

לִכְבוֹד הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל מָחָר

מִתְנַגֶּנֶת בֵּין סֶבֶב לְסֶבֶב לְסֶבֶב

בְּקֹבֶץ מֻצְפָּן וְנִסְתָּר

הַתֻּפִּים שֶׁהוֹלְמִים בְּאָזְנֵינוּ

וְהַהֵד שֶׁמִּן הָרְחוֹב עוֹנֶה

יֵשׁ קָרְבָּן שֶׁמִּתְהַלֵּךְ עוֹד בֵּינֵינוּ

וְאֵי שָׁם יֵשׁ כַּדּוּר שֶׁמַּמְתִּין בַּקָּנֶה.

כִּי הַכֹּל כָּלוּל וְכוֹלֵל הַכֹּל

אֵין סִבָּה אָז יֵשׁ מְסִבָּה

וְאָכוֹל וְשָׁתֹה וְשָׁתֹה וְאָכוֹל

עַד הָרֶצַח הַפּוֹלִיטִי הַבָּא

הָרֶצַח הַפּוֹלִיטִי הַבָּא

שׁוּב הַיָּם פָּקוּק עַד הָאֹפֶק

נֶאֱנָח הַמִּגְדָּל עַל הַחוֹף

יֵשׁ מֵידָע בֶּעָנָן שֶׁמַּסְבִּיר בְּאֵיזֶה הָאֹפֶן

יָד מוּשֶׁטֶת הוֹפֶכֶת לְאֶגְרוֹף

אִם הַחִיּוּךְ נֶאֱסָר הָעֶרֶב

הַבֶּכִי עֲדַיִן מֻתָּר

אֲנִי חַי בְּאֶרֶץ נֶהֱדֶרֶת

וְחוֹלֵם אֶת חֲלוֹם הָעָם הַנִּבְחָר

כִּי הַכֹּל כָּלוּל וְכוֹלֵל הַכֹּל

אֵין סִבָּה אֲבָל יֵשׁ מְסִבָּה

וְאָכוֹל וְשָׁתֹה שָׁתֹה וְאָכוֹל

עַד הָרֶצַח הַפּוֹלִיטִי הַבָּא

הָרֶצַח הַפּוֹלִיטִי הַבָּא.

הַקְּרִיסָה לֹא תִּהְיֶה מְפֹאֶרֶת

הָאֵימָה הַזֵּעָה וְהַדָּם

אֲדוֹנִי גְּלִימָתְךָ מִתְפּוֹרֶרֶת

הִיא תַּשְׁאִיר רַק אָבָק לָעוֹלָם.

הצוללת התשיעית

כְּשֶׁהַצּוֹלֶלֶת תָּצוּף מִמַּעֲמַקִּים

וְתָשׁוּב לָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם

כְּשֶׁהַצּוֹלֶלֶת תִּנְשֹׁם שׁוּב אֲוִיר נָקִי

וְתִרְאֶה שֶׁמֶשׁ אוֹר וְשָׁמַיִם

הַאִם אָז אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בֶּאֱמֶת יְחַטֵּא

וְנוּכַל לְהַבְחִין מִי צַדִּיק מִי חוֹטֵא

בִּמְזִמּוֹת וּתְכָכִים וּמִינֵי קְנוּנְיָה

שֶׁל סָפֵק מֶמְשָׁלָה וְסָפֵק כְּנוּפְיָה

כְּשֶׁהַצּוֹלֶלֶת תָּשׁוּב וְתִקָּשֵׁר לָרְצִיף

הַבָּטוּחַ שֶׁל נְמַל הַבַּיִת

הַאִם עֲנַן הַחֲשָׁד אֶת כְּבוֹדָהּ עוֹד יַקִּיף

מֵחַרְטוֹם וְעַד יַרְכָּתַיִם

אוֹ שֶׁמָּא עַד אָז תִּתְבַּהֵר הַתְּמוּנָה

מִי הִדִּיחַ שִׁחֵד מִי רִמָּה מִי הוֹנָה

וְקִמְבֵּן וְזָמַם אוֹ בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם

מִי הִרְוִיחַ כָּאן הוֹן מִי יְשַׁלֵּם בְּדָם

וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁקַע

הַיָּם שׁוֹמֵר עַל זְכוּת הַשְּׁתִיקָה

אֲבָל עַל הַחוֹף רוּחַ מֶרִי הוֹמָה

מָתַי נָבוֹא חֶשְׁבּוֹן עִם אֲדוֹנֵי הַמִּלְחָמָה

מָתַי נָבוֹא חֶשְׁבּוֹן עִם אֲדוֹנֵי הַמִּלְחָמָה

כְּשֶׁהַצּוֹלֶלֶת תָּשׁוּב לַעֲגֹן בְּשַׁלְוָה

וּלְצִדָּהּ כָּל אוֹתָם כְּלֵי הַשַּׁיִט

הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת שֶׁמְּחַכּוֹת לִתְשׁוּבָה

הַאִם יִשָּׁאֲלוּ עֲדַיִן

עַל אֲנָשִׁים בְּלִי עֲקֵבוֹת וַאֲנָשִׁים בְּלִי צֵל

עַל אַנְשֵׁי אֱלֹהִים רֵיקִים מֵאֵל

פְּרַקְלִיטֵי הַשָּׂטָן לָהֶם הַחֹק הוּא מַכְשִׁיר

הִנֵּה עוֹד מְשׁוֹרֵר שֶׁהָרְגוּ בִּגְלַל שִׁיר

וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁקַע

הַיָּם שׁוֹמֵר עַל זְכוּת הַשְּׁתִיקָה

אֲבָל עַל הַחוֹף רוּחַ מֶרִי הוֹמָה

מָתַי נָבוֹא חֶשְׁבּוֹן עִם אֲדוֹנֵי הַמִּלְחָמָה

מָתַי נָבוֹא חֶשְׁבּוֹן עִם אֲדוֹנֵי הַמִּלְחָמָה…

הכול פוליטי

מָה שֶׁפֻּרְסַם מָה שֶׁהֻסְתַּר

מָה שֶׁאָסוּר לְמִי שֶׁמֻּתָּר

בֵּין מָה שֶׁקּוֹרֶה וּמָה שֶׁשֻּׁדַּר

מִי שֶׁיִּזְכֶּה וּמִי שֶׁיֻּפְקַר

הַכֹּל פּוֹלִיטִי

הַכֹּל פּוֹלִיטִי

מִי בַּמּוֹשְׁכוֹת וּמִי בָּרֶסֶן

לְאָן זוֹרֵם נְהַר הַכֶּסֶף

מִי מֻעֲדָף מִי מְיֻתָּר

מָה שֶׁתִּקְנֶה מָה שֶׁתִּמְכֹּר מָה שֶׁתִּבְחַר

תַּקֵּן אוֹתִי אוּלַי טָעִיתִי

הַכֹּל פּוֹלִיטִי

הַכֹּל פּוֹלִיטִי

הַמַּנְגָּנוֹן וְשׁוֹמְרֵי הַסַּף

וְהָאָשֵׁם שֶׁדָּן אֶת הַחַף 

מָה שֶׁבּוֹלֵט עַל הַמַּדָּף

תַּגִּיד לִי אִם אֲנִי נִסְחָף

הַכֹּל פּוֹלִיטִי

הַכֹּל פּוֹלִיטִי

עָבָר-עָתִיד עָשִׂיתִי סֶקֶר

בָּרוּךְ הַבָּא עִדַּן הַשֶּׁקֶר

בְּלִי הִתְנַצְּלוּת בְּלִי חִיּוּךְ מְזֻיָּף

תַּג הַמְּחִיר אֲנִי מַסְכִּים זֶה מְטֹרָף

אֶתְמוֹל שִׁקַּרְתִּי הַיּוֹם רִמִּיתִי

הַכֹּל פּוֹלִיטִי

הַכֹּל פּוֹלִיטִי

הַכֹּל סָחִיר הַכֹּל נִסְחָר

אֶתְמוֹל מָכַרְנוּ אֶת מָחָר

אָזְלוּ הַמַּיִם בַּנָּהָר

נַחֵשׁ לְמִי כְּלוּם לֹא נִשְׁאָר

הַכֹּל פּוֹלִיטִי

הַכֹּל פּוֹלִיטִי

זֶה הַסִּפּוּר עַל עֲבוֹדַת הַצֶּוֶת

שֶׁל הָאָדוֹן וְשֶׁל הָעֶבֶד

עַל עֲנִיִּים וַעֲשִׁירִים

עַל מְסַפְּרֵי הַסִּפּוּרִים

לֹא הִתְיָאַשְׁתִּי כִּי לֹא קִוִּיתִי

הַכֹּל פּוֹלִיטִי

הַכֹּל פּוֹלִיטִי

נָבָל הָגוּן נָבָל יָשָׁר

חוֹלְקִים שָׁלָל בְּרֹאשׁ הָהָר

מֵרָצוֹן חָפְשִׁי וּמְשֻׁחְרָר

מִדֵּעָה קְדוּמָה וּמִשְׁקְעֵי עָבָר

הַכֹּל פּוֹלִיטִי

הַכֹּל פּוֹלִיטִי

אוֹהֲבִים אוֹתָךְ מוֹלֶדֶת

הַדֵּמוֹקְרַטְיָה מִתְאַבֶּדֶת

אֵין הַבְטָחָה שֶׁלֹּא הֻפְרָה

קַמְצוּץ כָּבוֹד קַמְצוּץ שְׂרָרָה

מְשַׁלֵּם עַל מָה שֶׁלֹּא קָנִיתִי 

הַכֹּל פּוֹלִיטִי

הַכֹּל פּוֹלִיטִי