כך הדמוקרטיה הפולנית ניצחה

האופוזיציה הדמוקרטית בפולין השיגה בחודש שעבר ניצחון פוליטי בעל חשיבות היסטורית – לא רק עבור פולין אלא עבור אירופה כולה. ב-15 באוקטובר 2023 יצא לקלפיות מספר שיא של פולנים. שיעור ההצבעה עלה על 74 אחוז – יותר מבכל מערכת בחירות אחרת ב-30 השנים האחרונות. שיעור ההצבעה היה גבוה ב-11 נקודות אחוז אפילו משיעור ההצבעה בשנת 1989 – בבחירות החופשיות (יחסית) הראשונות שנערכו בפולין מאז מלחמת העולם השנייה. במילים אחרות, שמונה השנים האחרונות, שבהן שלטה מפלגת הימין "חוק וצדק" (PiS), הניעו יותר פולנים לתבוע דין וחשבון מממשלתם מאשר 45 שנות שלטון קומוניסטי.

אמנם, "חוק וצדק" נותרה אחרי ספירת הקולות המפלגה הגדולה ביותר, לאחר שזכתה ב-35.4 אחוז מסך קולות הבוחרים; אך תוצאה זו זיכתה אותה ב־194 מושבים בלבד בסֵיים, הבית התחתון והחשוב יותר של הפרלמנט הפולני (המונה 460 מושבים), שמשמעותם בשיטה הפולנית היתה אובדן הסיכוי להקים ממשלה.

מפלגה שיש לה מדינה

האפשרות שממשלה בראשות "חוק וצדק" תזכה לקדנציה שלישית ברצף היתה, מבחינת מתנגדיה, בגדר חלום בלהות. למן ראשית ימיה בשנת 2015 ביססה המפלגה את שלטונה על כיפוף כללֵי הדמוקרטיה הליברלית ועל הרס עצמאותם של מוסדות כמו בית המשפט החוקתי, מערכת המשפט והשידור הציבורי.

את הפופולריות שלה "חוק וצדק" בנתה על תשלומי העברה (היא הנהיגה, למשל, קצבאות ילדים בסך 400 זלוטי לילד, שווה ערך לכ-380 שקל), ועל קמפיינים שליליים נגד אויבים פנימיים (שופטים, קהילת הלהט"ב) וחיצוניים (פליטים, גרמנים) כאחד, שהעניקו לבוחריה תחושה של כוח. בה בעת השתלטה המפלגה על מנגנוני המדינה הפולנית: חברות ממשלתיות ומוסדות מדינה אוישו בידי חברי "חוק וצדק", ולצד אלה הוקמו ארגונים לא־ממשלתיים כביכול שבפועל נשלטו אף הם בידי המפלגה.

במסגרת קמפיין הבחירות האחרון, השתמשה "חוק וצדק" בכל האמצעים האפשריים כדי להגן על כוחה. כלי התקשורת הממלכתיים הציגו את מסרי המפלגה. חברות ממשלתיות חיפשו דרכים לתמוך בממשלה. כך למשל, אורלן, חברת הנפט הלאומית של פולין, הורידה את מחירי הדלק באופן מלאכותי (ליטר בנזין נמכר בחצי אירו פחות מאשר במדינות השכנות) כדי ליצור את הרושם שהחיים בפולין נוחים וזולים.

דף המסרים של מפלגת השלטון הלך והסלים: הוא הציג את מפלגות האופוזיציה – ובפרט את הסיעה המובילה שבהן, "המצע האזרחי" (PO) – כמי שנשענות על תמיכה זרה, גרמנית ורוסית. מפלגת "חוק וצדק" התיימרה להיות היחידה המייצגת את האינטרסים הפולניים ואת המחשבה הפולנית. כל האחרים סומנו כבוגדים.

מפלגות שונות, מטרה אחת

דפוס פעולה זה של מפלגות קיצוניות העוינות את הדמוקרטיה הליברלית מוכּר לנו ממדינות רבות אחרות. המפלגות הללו צוברות עוצמה במרכז אירופה, הן חזקות כבר כיום במערב אירופה, וגם ישראל לא נמלטה מהשפעתן. אבל מערכת הבחירות שהתקיימה בפולין עשויה להצביע על דרכים אפקטיביות להיאבק בהן. הֶקשרים פוליטיים שונים מקשים, כמובן, על ייבוא פשוט של "פתרונות מדף" ממדינה למדינה; אבל החלטות מסוימות שקיבלה האופוזיציה הדמוקרטית בפולין ופעולות מסוימות שנקטה עשויות בכל זאת לשמש השראה למדינות אחרות.

לדעתי, יש כאן שלוש סוגיות מפתח: הגיוון באופוזיציה, נאמנות לערכֵי יסוד ליברליים, ופעילות החברה האזרחית.

במשך זמן רב התנהל בפולין ויכוח לוהט בשאלה מה היא האסטרטגיה הטובה ביותר להביס את מפלגת "חוק וצדק". מקֶרב "המצע האזרחי", מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר, הממוקמת בחלק המרכזי־ימני של המפה הפוליטית, נשמעו קריאות לגבש רשימה חזקה יחידה בהנהגתה. "המצע האזרחי" מיהרה וכרתה ברית עם מספר מפלגות וקבוצות קטנות יותר, וקראה לשלוש מפלגות האופוזיציה החשובות הנותרות – ברית השמאל הסוציאל־דמוקרטי (SLD), מפלגת האיכרים (PSL) ו"פולין 2050" הנוצרית־דמוקרטית (PL2050) – להתמודד ביחד איתה תחת פתק אחד.

תומכי הריצה ברשימה משותפת טענו שרק איחוד כוחות של האופוזיציה הדמוקרטית כולה יעניק לציבור תחושה שאפשר להביס את "חוק וצדק". מתנגדי האיחוד טענו, מצדם, שפתק אחד ידלל את המסר של האופוזיציה, משום שירדד את חשיבותו של המצע הפוליטי, ויעמיד את ההתנגדות לירוסלב קצ'ינסקי, מנהיגהּ של "חוק וצדק", כמכנה משותף בלעדי. עוד נטען, שהיעדרו של מסר חיובי יעמיק את הקיטוב הפוליטי ויניא בוחרים רבים מהגעה לקלפיות.

בסופו של דבר ניצחה האפשרות של ריצה נפרדת בהובלת כמה כוחות אופוזיציוניים שונים, וריצה זו גם הניבה את התוצאות המיוחלות. הרשימה הגדולה ביותר, שהתכנסה סביב מפלגת "המצע האזרחי", זכתה ב-30.7 אחוז מן הקולות. הגוש השני, איחוד בשם "הדרך השלישית" שחיבר בין מפלגת האיכרים לבין "פולין 2050", זכה ב-14.4% אחוז; ואילו רשימת השמאל זכתה ב-8.6 אחוזים מן הקולות. התוצאות היתרגמו ל־248 מושבים בסך הכל בסֵיים.

בינתיים כבר הכריזו שלושת הכוחות הפוליטיים המרכזיים על הקמת קואליציה, והמליצו על מנהיג "המצע האזרחי", דונלד טוסק, כמועמדם לראשות הממשלה. גיוס ציבור הבוחרים סביב מנהיגים שונים וערכים שונים התברר כאפקטיבי. הבוחרים גם הומרצו להצביע לאיחוד בין מפלגת האיכרים לבין "פולין 2050", משום שהרשימה הוגדרה כ"קואליציה" ולכן נדרשה לגבור על אחוז חסימה גבוה יותר (שמונה אחוזים) מזה של מפלגות יחידות (חמישה אחוזים).

במהלך קמפיין הבחירות, מפלגות האופוזיציה נמנעו ככלל מלתקוף זו את זו. אבל הטקטיקה הזאת היתה נכשלת אלמלא היו הבוחרים משתכנעים שלמפלגות האופוזיציה יש משהו במשותף פרט לרצונן לעלות לשלטון. ההסכמה על ערכי היסוד הליברליים היתה מובהקת וזכתה לביטוי תכוף. מעל הכל, המכנה המשותף היה האמונה בשלטון החוק, בעצמאות הרשות השופטת, בגישה חיובית כלפי האיחוד האירופי, ובצורך בשידור ציבורי עצמאי וחופשי מתעמולה שלטונית. הסכמה זו דרבנה את ציבור הבוחרים להגיע לקלפיות ובנתה אמון שהכוחות הדמוקרטיים נחושים להקים אחרי הבחירות ממשלה משותפת – חרף המחלוקות הכלכליות והאידאולוגיות ביניהם.

חשיבותה של החברה האזרחית

הרכיב השלישי, והחשוב לא פחות, היה פעלתנותה של החברה האזרחית. לפני הבחירות הובילו ארגונים שונים קמפיינים ציבוריים שנועדו להביא מצביעים לקלפיות – בראש ובראשונה נשים וצעירים. שיעור ההצבעה הגבוה נבע בלא ספק כתוצאה מפעולותיהם. ארגונים חברתיים השתתפו גם באיסוף חתימות אזרחים לצורך רישומן של מפלגות, ובהפצת חומרי הסברה מטעם שלוש רשימות האופוזיציה.

לציבור היה ברור שמוסדות המדינה, שאמורים להיות עצמאיים, מנוצלים בידי מפלגת "חוק וצדק"; ואילו ארגונים חברתיים עצמאיים צידדו באופוזיציה אך מבלי להזדהות עם מפלגה אחת מסוימת. כך נבנתה האמינות החברתית של שלושת הגושים האופוזיציוניים.

בפולין של שנת 2023, הפוליטיקה של ההכרעה והכפייה נוצחה בידי הפוליטיקה של שיתוף הפעולה. החתירה לאחידות לאומית נוצחה בידי קבלת השונוּת. העמקת הקיטוב נוצחה בידי ריכוכם של ההבדלים. ומעניין לציין, שהמסר של האופוזיציה לא הוטמע באמצעות שיח פוליטי, רהוט ובהיר ככל שיהא, אלא דווקא באמצעות עשייה פוליטית בשטח. שיתוף הפעולה התקיים בין מפלגות שהיו באמת ובתמים שונות זו מזו, אבל שהתקרבו זו לזו, תוך שהן מוכיחות שמדיניות של אי־אמון ועוינות יכולה להתחלף במדיניות של כבוד ובניית קשרים.

כעת נותר רק לתרגם את העבודה שנעשתה במהלך הקמפיין לכלל ממשל אפקטיבי. האווירה האופטימית בעקבות הניצחון בבחירות גורמת למשימה הזו להיראות פשוטה יחסית.

תרגום: יניב פרקש

על פרופ' מאצֵ'יי גְדוּלה (Maciej Gdula)

סוציולוג המתמחה בתיאוריה חברתית ומעמדית, מרצה מן החוץ בפקולטה לסוציולוגיה באוניברסיטת ורשה, וחבר לשעבר בבית הנבחרים הפולני (2019-2023) מטעם מפלגת "השמאל החדש" הסוציאל־דמוקרטית.