כל הדרכים מובילות אל נתאנז

המלחמה בעזה נמצאת בחודשים האחרונים במוקד תשומת הלב הלאומית ואף הבינלאומית, כך שקל לשכוח שהסרכזות (צנטריפוגות) האיראניות מוסיפות בינתיים להסתובב במתקני הגרעין שלה, ושהרפובליקה האסלאמית ממשיכה לאגור אורניום מועשר לרמה של 60 אחוזים, המקרבת אותה מאוד ליכולת להפיק חומר בקיע לייצור פצצות גרעין. ואולם, אם המלחמה בעזה תסלים לכדי עימות אזורי נרחב יותר, אשר יסכן בצורה ישירה אינטרסים איראניים מהותיים – בין שבדמות עימות ישיר על אדמת איראן ובין שבדמות פגיעה בשלמותו של ארגון חזבאללה וביכולותו לאיים על ישראל – שיקוליה של איראן בכל הקשור לתוכנית הגרעין עשויים להשתנות.

בפני איראן עומדות שלוש אופציות גרעיניות. ראשית, היא עשויה לשמור על המדיניות הנוכחית ללא שינוי, ולהמשיך להעשיר אורניום לרמה של 60 אחוזים. שנית, איראן עשויה להחליט, בתגובה ללחץ בינלאומי או בעת משבר, להחריף את מהלכיה ולעבור להעשיר אורניום לרמה של 90 אחוזים, הנדרשת לייצור פצצה (עבור פיתוח ראש נפץ גרעיני והרכבתו על טיל יידרש תהליך נוסף האורך בין שנה וחצי לשנתיים, לפי ההערכות). ולבסוף, בתסריט קיצון, איראן עשויה להחליט על "פריצה" וחציית הסף הגרעיני, בצורה נסתרת או גלויה, בין שבהצהרה ובין שבניסוי גרעיני.

מרחב התמרון המצומצם של ביידן

לאמיתו של דבר, גם באמירה שאיראן עשויה לשמור על מדיניותה הנוכחית יש משהו מתעתע. על פי פרסומים מסוף דצמבר, רק לאחרונה העלתה איראן את קצב ההעשרה והייצור לרמה של 60 אחוזים והוא חזר לעמוד על תשעה ק"ג מדי חודש. זאת, אחרי שבספטמבר הודיעה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) כי טהראן האטה את הקצב, ומאז ההנחה במערב היתה שהוא עומד על שלושה ק"ג בלבד בחודש. האטה זו התפרשה בסתיו כחלק מההבנות הבלתי רשמיות והבלתי כתובות שהשיגה איראן עם ארצות הברית במהלך המשא ומתן שניהלו, ושבמסגרתן גם שוחררו אסירים אמריקנים שהוחזקו באיראן והופשרו כספים איראניים.

עם פרוץ המלחמה בעזה הוקפא הערוץ הזה. דני סיטרינוביץ, חוקר בתוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי, מעריך, לצד חוקרים נוספים, כי בנסיבות הבינלאומיות הקיימות, ההסתברות לחידוש ההבנות בין ארצות הברית לאיראן בשנת בחירות אמריקניות – נמוכה ביותר. הסיבה לכך היא פוליטית בעיקרה. בקיץ האחרון, כאשר התגבשו אותן הבנות בלתי כתובות בין וושינגטון לטהראן, ספג ממשל ביידן ביקורת נוקבת מבכירים רפובליקנים, כמו גם מראש הממשלה נתניהו, בגין נכונתו להגיע להסדר עם איראן ולהפשיר כספים שיכולים לממן פעולות טרור איראניות. מבקרי הממשל האשימו את הנשיא ביידן בנקיטת גישה רכה ובאי־אכיפת סנקציות הנפט שהוטלו על איראן, תוך שהם מצביעים על כך שבשנת 2022 איראן ייצאה נפט וגז בשווי של 42 מיליארד דולר – גידול ניכר בהשוואה ל-25 מיליארד דולר בשנת 2021, ו-19 מיליארד בלבד בשנת 2019.

כעת, כשנותרה פחות משנה לבחירות לנשיאות בארצות הברית, הסיכוי שממשל ביידן יהמר על מהלך שייתפס כפייסני כלפי טהראן ויחשוף אותו לביקורת מהסוג הזה הוא אפוא נמוך. בהתאם, נראה כי גם לאיראנים ברור היום שהסיכוי לחדש את השיחות עם ארצות הברית קלוש. בתחילת דצמבר הצהירו בכירים איראנים כי הניסיון להחיות את הסכם הגרעין מאבד בהדרגה את התוחלת שלו: "ככל שאנו מתקדמים יותר, גם הסכם ה-JCPOA [שמו הרשמי של הסכם הגרעין] הופך לחסר תועלת יותר", אמר שר החוץ האיראני חוסיין אמיר־עבדוללהיאן, בהתייחסו להתקדמות האיראנית בהעשרה.

לכן, במידה שמערך השיקולים האיראניים הנוכחי יישאר כמות שהוא, יש סבירות גבוהה שאיראן לכל הפחות תדבק במדיניות זו בחודשים הקרובים, ותוסיף לצבור אורניום מועשר לרמה של 60 אחוז. אולם יש גם תסריטים מאיימים יותר.  

רוצים לקבל את מיטב המאמרים והעדכונים שלנו?

אני מאשר/ת קבלת עדכונים ממגזין תלם לתיבת המייל שלי

שליחה

מה עשה ומה לא עשה נתניהו

איראן חצתה לראשונה את רף ההעשרה של 60 אחוז בחודש אפריל 2021, בזמן כהונתו של ראש הממשלה נתניהו, בתגובה לפיצוץ שהתרחש במתקן להעשרת אורניום בנתאנז ושיוחס לישראל. ישראל לא קיבלה אחריות רשמית על פעולה זו, כמו על פעולות אחרות נגד מטרות איראניות, אך מקורות מקומיים פיזרו רמזים עבים בעניין. כך לדוגמה, כאשר אילנה דיין שאלה את ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, בראיון הפרישה שלו ביוני 2021, "אילו נחתנו בנתאנז, לאן דבר ראשון היית לוקח אותי?", כהן ענה: "למרתף. כי שם יש את הצנטריפוגות המסתובבות. אלה שהסתובבו. המרתף לא נראה כיום כמו שנראה קודם".

על פי ההערכות במערב, במידה שתתקבל החלטה מתאימה בדרג הפוליטי בטהראן, איראן תוכל "להעלות הילוך" ולהעשיר אורניום מרמה של 60 אחוזים לרמה של 90 אחוזים, בכמות המספיקה לפצצה ראשונה, בתוך 12 ימים, ולהמשיך ולייצר חומר בקיע לשתיים או שלוש פצצות נוספות בשבועות העוקבים.

איראן גם גוררת את רגליה בכל הקשור להתקנתם מחדש של מכשירי צילום ובקרה של סבא"א שאותם ניתקה ממתקניה בשנה שעברה, וכן היא מתעקשת שלא לחדש את אישורי הכניסה שהנפיקה לכמה ממפקחיה הבכירים של הסוכנות מצרפת ומגרמניה, דבר המשבש את יכולתה של סבא"א לפקח אחר התוכנית באופן יעיל. מנכ"ל סבא"א רפאל גרוסי אף כינה את חסימת הפקחים "מכה קשה מאוד". כן נחסמה כניסתו של פקח רוסי של הסוכנות לאחר שגילה כי שיפור טכני שבוצע בסרכזות הוביל לשיעור העשרה ברמה של 84 אחוזים. איראן טענה שמדובר בטעות טכנית ולא בשינוי של מדיניות ההעשרה שלה, אך הגילוי הוביל לחשש רב שמא מדובר בסנונית ראשונה המבשרת על החלטה איראנית להעשיר אורניום לרמה של 90 אחוזים.   

איראן נקטה בשורת המהלכים הללו בתגובה ליציאת ארצות הברית מהסכם הגרעין במאי 2018, קצת פחות משלוש שנים אחרי שנחתם. כזכור, הנשיא דאז דונלד טראמפ הורה על יציאה חד־צדדית בעידודו הנמרץ של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובשנים שעברו מאז איראן התנערה בהדרגה מהמגבלות הגרעיניות השונות שהטיל עליה ההסכם.

היתה זו חלק מאסטרטגיית ה"מקסימום לחץ" של ממשל טראמפ, במסגרתה הטיל סנקציות קשות על איראן בתקווה לשכנע את טהראן לחתום על הסכם גרעין מקיף יותר ולטווח זמן ארוך יותר, אך טהראן עמדה בסירובה, ומאז לא הושג הסכם חדש. לפי עיתונאי מעריב טל לב רם, רבים מבכירי מערכת הביטחון בישראל רואים כיום את היציאה מהסכם הגרעין בתור "טעות אסטרטגית", שהובילה מצד אחד להתקדמות משמעותית של איראן לעבר יכולות גרעיניות מתקדמות, ומן הצד השני לוותה ב"היעדר מוכנוּת לפעולה צבאית".

ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט הצהיר לאחר השבעתו בקיץ 2021, בהקשר של מעורבותו של נתניהו בסוגיית הגרעין, כי "מעולם, בתולדות המדינה, לא היה מישהו שדיבר כל כך הרבה ועשה כל כך מעט בעניין איראן". כמה חודשים לאחר מכן, בנובמבר 2021, הסביר בנט: "כשנכנסתי ללשכת ראש הממשלה, נדהמתי מהפער בין הרטוריקה למעשה. מצאתי מרחק מטריד בין ההיגדים מסוג 'לעולם לא נרשה שאיראן תהיה גרעינית', לבין הירושה שקיבלתי. אם לסכם את המציאות שירשנו במשפט אחד – איראן נמצאת במצב מתקדם ביותר של תוכנית הגרעין שלה, כשמכונת ההעשרה שלה משוכללת ורחבה מתמיד".

סוף עידן ההיזהרות?

למרות גרירת הרגליים של איראן בכל החזיתות הללו, ארצות הברית, צרפת, גרמניה ובריטניה נמנעו עד כה מנקיטת צעדים קשים נגדה, והסתפקו בגינוי שהשמיעו בסוף נובמבר כלפי חוסר שיתוף הפעולה שלה עם סבא"א. אף על פי שהגדירו את המעשים האיראניים בתור "חציית גבולות חסרת תקדים", הן לא הגישו למליאת סבא"א הצעת החלטה מחייבת נגד טהראן – החל מהנחיית ראש הסוכנות לפתוח בבדיקה של חשד להפרת הסכמי פיקוח, ועד להעברת הדיון בהפרות איראניות למועצת הביטחון של האו"ם.  

כעת, בשל המלחמה בעזה, הנסיבות השתנו, ומאחר שארצות הברית ובנות בריתה במערב מבקשות למנוע את הסלמת העימות האזורי בגבולות ישראל, הן מגלות עוד פחות נחישות בריסון תוכנית הגרעין האיראנית. מבחינת האיראנים, עמדה זו מבטאת את התממשות שאיפתם להרתיע את וושינגטון ובנות בריתה מעיסוק בגרעין, בין השאר בשל חששן של האחרונות שלחץ כזה עלול לדרבן את איראן לעבור להעשיר אורניום ברמה של 90 אחוז.

עד כה, האיראנים נמנעו מלחצות את רף ההעשרה הזה, ככל הנראה משום שהמהלך הדרמטי צפוי לגרור סנקציות כבדות והשלכות קשות נוספות מצד המערב. אולם בתקופה הקרובה עלול להתרחש בחסות המלחמה תסריט שבו איראן תמצא עצמה תחת לחץ מערבי ותחליט להעשיר ל-90 אחוזים. טריגרים אפשריים לכך לא חסרים: תמיכת איראן ומעורבותה בהפעלת החות'ים נגד השיט במיצרי באב־אל־מנדאב, הפעלת המיליציות השיעיות בעיראק ובסוריה, ומעורבות בפעולות חזבאללה מול ישראל בגבול הצפון – כל אחד מהם נושא בחובו פוטנציאל של הסתבכות, אשר תכוון את האש לאיראן.  

עד כה השיקולים האיראניים הכתיבו היזהרות יחסית, ויש לכך כמה סיבות: בנוסף להקשר הגאו־אסטרטגי הביטחוני, לאיראנים יש גם שיקולים כלכליים המכתיבים מדיניות של מעורבות בלתי ישירה. מאמר במגזין האקונומיסט בדצמבר קבע כי הכלכלה האיראנית במצב רעוע יותר מכפי שמעריכים בעולם. הממשלה אמנם מייצאת יותר נפט, אבל התמורה פעמים רבות "נתקעת" בבנקים בחו"ל בשל סנקציות וחובות. יתרה מכך, המטבע המקומי, הריאל האיראני, נחלש מאז השנה שעברה ב-25 אחוזים, בעוד האינפלציה נותרה בשיעור של למעלה מ-40 אחוזים.

גם יחסיה הטובים של איראן עם רוסיה וסין לא עזרו לה, לעת עתה, לחלץ את כלכלתה מהבוץ. המצב הכלכלי הקשה ברוסיה, בשל הפלישה לאוקראינה, הביא לכך שהיא אינה מסוגלת להשקיע במט"ח באיראן. סין לעומתה מסוגלת אך לא מעוניינת לעשות זאת, כל עוד משטר הסנקציות נגד איראן ומעמדה כ"ילד הרע של העולם" נותרים בעינם. היות שסין מסתמכת על נפט וגז המיוצאים דרך המפרץ הפרסי ומיצרי הורמוז, חוסר היציבות האזורי ותקיפת נתיבי השיט הללו בידי החות'ים, בעלי בריתם של האיראנים, מאיימים על הביטחון האנרגטי שלה – וזו אחת הסיבות שבגללה היא מעדיפה להשקיע במדינות אסלאמיות אחרות המייצאות נפט וגז, כגון סעודיה.

שאלת ההעזה של חמאס וחזבאללה

בתרחיש קיצון, איראן עלולה לשקול פריצה קדימה בתוכנית הגרעין שלה, בצורה של ניסוי גרעיני או הצהרה בדבר חציית הסף הגרעיני ומימוש יכולות גרעיניות. עד כה, עמוד התווך במדיניות האיראנית על רקע המלחמה בעזה היה להפעיל את השלוּחים השונים – חזבאללה, החות'ים, והמיליציות השיעיות בסוריה ובעיראק – ולהימנע מפעולות שיגרררו את איראן למעגל הלחימה הישירה.

בכל הקשור לחמאס, האינטרס של האיראנים מכתיב תמיכה בפתרונות שמאפשרים לשמור על כוחו של הארגון ברצועת עזה. אולם, במידה שישראל תצליח לפגוע משמעותית בחמאס וביכולתו לשלוט צבאית ומדינית בעזה, ההשקעה המאסיבית שהעניקה איראן לארגון במשך שנים תרד לטמיון, והדבר יפגע ביכולתה של איראן להקרין כוח באזור. ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן, מעריך כי גם בתסריט שבו חמאס ייפגע באורח חלקי אך עדיין ישרוד, איראן תנסה לסייע בשיקומו והחייאתו, ותמשיך להעביר כלי נשק, תחמושת, תקציב, ותמיכה לארגון – כדי לשמור על דריסת רגל באזור.

בכל הקשור לארגון חזבאללה ולמאגר הרקטות והטילים שלו, גם כאן מדובר בהשקעה איראנית עצומה ורבת שנים. חוקרים כדוגמת צימט מעריכים כי האיראנים ביקשו עד כה לשמור על יכולות אלה של חזבאללה במטרה להרתיע את ישראל מתקיפת אתרי גרעין איראניים. אולם, במידה שיפרוץ עימות רחב היקף בין ישראל לחזבאללה, שבמסגרתו תפגע ישראל קשות במאגרי הטילים והרקטות של הארגון, שיקול זה של האיראנים עשוי להשתנות, מאחר שהם עשויים לחשוש למצוא את עצמם בלא הקלף המרתיע הזה. במצב קיצון שכזה ייתכן שהאיראנים ישקלו לחצות את סף הגרעיני, כדי להרתיע את ישראל ואת ארצות הברית מתקיפת מטרות איראניות – צבאיות וגרעיניות.

אפשר להסתכל על הדברים גם מנקודת המבט ההפוכה – האם הקִרבה של האיראנים לסף הגרעיני הביאה את חמאס וחזבאללה להסיק שיש להם חופש פעולה רחב יותר?  כרגע אין ברשות קהילת המחקר מספיק מקורות השופכים אור על תהליך קבלת ההחלטות של צמרת חמאס בנוגע לתכנון הטבח והתזמון שלו, או של צמרת חזבאללה. בשנים הקרובות שאלה זו צפויה לקבל תשומת לב מחקרית רבה.

מה הרף שמסמנת ארצות הברית

יש לציין שנכון למועד כתיבת הדברים, אין אינדיקציות לפיהן איראן סבורה שחמאס וחזבאללה נמצאים בסכנה מוחשית וקיומית שמחייבת שינוי מיידי של מדיניות הגרעין שלה.

השאלה שהאיראנים בוודאי שואלים את עצמם היא זו: מהו הקו האדום האמריקני, שחצייה שלו תביא למעורבות צבאית ישירה של צבא ארצות הברית באזור? במילים אחרות, מהו רף העימות שעם חצייתו ארצות הברית תסכים להגן צבאית על ישראל ולהיכנס למעורבות ישירה בסכסוך ישראלי־איראני? האם רק בתסריט שבו איראן תחצה את הסף הגרעיני? וברף הנמוך יותר, האם ארצות הברית תסכים להיכנס למעורבות ישירה בעימות, לצד ישראל, במידה שתתפתח מלחמה כוללת בין חזבאללה לצה"ל?

עד כה, התגובה של ארצות הברית להתקפות שביצעו המיליציות השיעיות בסוריה ובעיראק, בעידוד איראן, נגד מטרות אמריקניות רפה יחסית; ארצות הברית תוקפת מדי פעם מטרות של המיליציות האלה, אך נמנעת מפעולה ישירה נגד איראן. ייתכן שתגובה זו מחזקת את הנחת האיראנים שגם ארצות הברית לא מעוניינת בהרחבת העימות ותפעל למנוע אותו, ובהתאם, שלא תתערב במקרה של מלחמה בין ישראל לחזבאללה, שתיתפס כרף נמוך מדי לכניסה למלחמה. ההחלטה על הרחקת נושאת המטוסים האמריקנית ג'ראלד פורד בסוף דצמבר ממזרח הים התיכון עשויה לאותת זאת לחזבאללה.

לצד זאת, הנחת העבודה במערב היא ששיגור נושאות המטוסים האמריקניות לאזור בתחילת המלחמה הבהיר לאיראנים שפריצה גרעינית היא בגדר קו אדום, שחצייה שלו תגרור מעורבות אמריקנית. השאלה שמרחפת מעל להערכות אלה היא, האם ייתכן מצב שבו האיראנים יבקשו לאתגר את ההנחה הזו, ולבדוק אם האיום האמריקני אכן תקף?

לסיכום, חשוב לזכור שאיום הגרעין האיראני גבה מישראל מחיר יקר גם מבלי שאיראן חצתה את הסף הגרעיני. ראש הממשלה נתניהו הניף במשך שנים את דגל המאבק בגרעין האיראני, התגאה במאמציו לרסנו, והסביר מעל כל במה שמדובר באיום הקיומי הגדול ביותר על ישראל, שההתמקדות בו מצדיקה את דחיקת הסכנות האחרות לתחתית סדר העדיפויות.

זאת ועוד, ההחלטה לחבל בהסכם הגרעין ולשכנע את טראמפ לסגת ממנו פגעה בישראל וגזלה ממנה משאבים יקרים היות שאילצה את מערכת הביטחון לחזור ולהתמקד בגרעין האיראני בשנות ההסכם – משאבים שאפשר היה להקצות להתמודדות עם חמאס וחזבאללה. התוצאה היתה שבשנות שלטונו הרבות הזניח נתניהו, כקברניט פוליטי, את גיבוש המדיניות הישראלית להתמודדות עם ארגון חמאס בפרט, ואת קידום פתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני בכלל (ועל כך אף היתה גאוותו). בשנה האחרונה, בעוד עיני מערכת הביטחון הישראלית נשואות לאיראן והיא מכלה על כך משאבים ותשומת לב רבים, בעיקר בשל קריסתו המהירה של ההסכם והתעצמות ההעשרה, הזנחת הנושא הפלסטיני אִפשרה לחמאס לגדול ולהפוך לאיום מוחשי ורציני על ישראל. בזמן כתיבת שורות אלה נמצאים בעזה 136 חטופים ישראלים שגורלם אינו ידוע.

על ד"ר אור רבינוביץ'

מרצה בכירה במחלקה ליחסים בינלאומיים, האוניברסיטה העברית. פרופ' אורחת, באוניברסיטת סטנפורד, 2023-2024.