מדוע גברים נסחפים לעבר הימין הקיצוני

פרסום של הפייננשל טיימס מסוף ינואר, שהפך ויראלי למדי, אישש את חשדותיהם מזה זמן רב של חוקרים רבים: הפער האידאולוגי בין גברים לנשים הולך וגדל.

במשך 15 השנים האחרונות, גברים ברחבי העולם מצביעים למפלגות ימין קיצוני בשיעורים גבוהים בהרבה מנשים. סקרי מפלגת הימין הקיצוני הפופוליסטי והקונספירטיבי של ספרד, ווקס, מגלים שמצביעים לה בערך פי שניים יותר גברים מאשר נשים. זאת ועוד: בעוד שגברים ונשים הצביעו בסוף 2023 בשיעורים דומים ל"מפלגת החוק והצדק" האנטי־דמוקרטית בפולין, כמעט פי שלושה יותר גברים מאשר נשים הצביעו למפלגת הקונפדרציה הקיצונית־אף־יותר. מחקר מ-2009 על מפלגות אירופיות בעלות נטיות סמכותניות או פופוליסטיות, מצא שהסיכוי שגברים יצביעו להן הוא פי שניים מנשים – ופי חמישה במקרה של מפלגת "הדמוקרטים השוודים" הפופוליסטית והלאומנית.

וזה לא רק באירופה: ז'איר בולסונארו הברזילאי זכה לעשר נקודות אחוז יותר של קולות גברים בהשוואה לנשים בבחירות של 2018 שהעלו אותו לשלטון. יתרון מגדרי בשיעור די דומה ניצח את הבחירות עבור המנהיג הליברטריאני הפופוליסטי החדש של ארגנטינה, חוויאר מיילי, בנובמבר האחרון.

בחלק מהמדינות, המגדר מתיישר כמעט לחלוטין עם משתנים חברתיים או דמוגרפיים אחרים כמו מעמד, השכלה ותעסוקה – אבל באחרות, עובדת היותך גבר עושה את כל ההבדל, ללא תלות בגורמים אחרים.

בארצות הברית, למשל, בעוד שנשים נעו עמוק יותר שמאלה, גברים עברו ימינה, ויצרו, בהצבעה עבור טראמפ ב-2016, את פער ההצבעה המגדרי הגדול ביותר בחצי המאה שבּה נהוגים סקרי המדגם. רבות נכתב על תפקיד הגזע בבחירות האחרונות, אבל דווקא המגדר הוא זה ששיחק תפקיד מכריע – ושונה. גברים לבנים היוו את גרעין התמיכה העיקרי בטראמפ ב-2016, אולם ב-2020, טראמפ קיבל בסקרים 12 נקודות אחוז יותר בקרב גברים שחורים מאשר בקרב נשים שחורות, וזכה ב-18 אחוז מסך קולות הגברים השחורים.

אנשים שחרדים לגורל הדמוקרטיה יכולים להסיק מהמספרים האלה שהם צריכים פשוט להכפיל את מאמציהם לגרום לנשים להצביע. אבל לוותר על מחצית מהמצביעים במדינה שלך זו לא אזרחוּת טובה – וגם לא חישוב אסטרטגי חכם.

רוצים לקבל את מיטב המאמרים והעדכונים שלנו?

אני מאשר/ת קבלת עדכונים ממגזין תלם לתיבת המייל שלי

שליחה

מחפשים תחושת שייכות, מוצאים נוכלים

הבעיה היא לא שגברים נמשכים באופן טבעי להישכב על הגדר עבור פופוליסטים סמכותניים. למעשה, גברים אמריקנים נוטים הרבה יותר מנשים לאדישוּת פוליטית, ויהיה זה נכון לאפיין את רוב הגברים הצעירים כמבולבלים וכמי שנוטים להיסחף עם הזרם. הבעיה היא שכוחות אנטי־דמוקרטיים אלימים מנסים להשתמש בעמוד השדרה הרופף הזה כנשק. הפוליטיקה מחלחלת לחייהם של רוב הגברים הללו בצורה אגבית. הם מחפשים שייכות, מטרה והכוונה, ומוצאים שם שילוב של נוכלים, אופורטוניסטים ציניים וקיצונים אלימים שמתנדבים לקחת אותם למסע אפל. ומעטים האנשים שמשיבים מלחמה שערה.

התרבות הפופולרית מתמקדת באילון מאסק, במנכ"לי הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס ובשאר הגברים המשגשגים בפסגת שרשרת המזון החברתית. אבל זה לא המקום שבו רוב הגברים נמצאים. גברים שיש להם השכלה תיכונית בלבד הרוויחו בשנת 1979 כ-1,017 דולר לשבוע (במונחים של ימינו); כיום הם מרוויחים 881 דולר. יותר מאחד מכל עשרה גברים בשיא חייו כלל לא עובד.  

לא מדובר רק בכסף אלא גם במעמד ובסיפוק מהחיים. נשים מסיימות תיכון בשיעורים גבוהים יותר מגברים, וזוכות להצלחה הרבה יותר גדולה מהם בקולג'. הנשים הללו לא מתעניינות במיוחד בגברים פחות משכילים מהן שמרוויחים גרוע, וכך יוצא שגברים ללא תארים אקדמיים מתחתנים פחות. למעלה מ-1.5 מיליון גברים בגילֵי 20 עד 24 אינם לומדים, עובדים או נמצאים במהלך הכשרה אחרת, והגברים חסרי המעש הללו מקיימים הרבה פחות יחסי מין מאשר מקביליהם בדורות קודמים, ומאשר חבריהם הפרודוקטיביים יותר.

באופן לא מפתיע, מבין כלל קבוצות הגברים שנסקרו על ידי מרכז אקווימונדו לגבריות וצדק חברתי, גברים צעירים ללא השכלה אקדמית מדווחים שהם הכי פחות אופטימיים ושיש להם הכי מעט מטרות בחיים. רבים מהם איבדו את היכולת להתפרנס בצורה יציבה. הם גם טוענים שיש להם הכי פחות תמיכה חברתית ושהם אינם בטוחים כיצד לנהל מערכות יחסים בסיסיות – עם חברים, שלא לדבר על פרטנרים רומנטיים. הם חווים את מעמדם הנמוך בצורה חריפה, אולם מכיוון שהתרבות הפופולרית כורכת את חייהם ביחד עם אלה של הגברים בצמרת, חלק גדול מהשמאל ממשיך לומר להם שהם פריווילגיים ושעליהם לתת קדימוּת לנשים.

גברים רבים מפנים את הרגשות הללו פנימה, וכתוצאה מכך כמעט שלושה מכל ארבעה מקרי מוות־מתוך־ייאוש – בעיקר מאופיואידים והתאבדויות – הם של גברים. מקרי המוות הללו הפכו לכל כך נפוצים עד שהם גרמו לירידה בתוחלת החיים של גברים אמריקנים אפילו לפני פרוץ מגפת הקורונה. זו טרגדיה עבור האנשים האלה, עבור משפחותיהם ועבור הקהילות שלהם.

אבל יש גברים שמחפשים גורם אחר לתלות בו את האשם, והתופעה הזו הפכה לטרגדיה עבור הדמוקרטיה.

יותר מדי זמן פנוי לגיימינג

עבור שני שלישים מהגברים הצעירים שהסכימו להודות בפני החוקרים ש"אף אחד לא באמת מכיר אותי היטב", תחושת ההשתייכות לקהילה עשויה להיות בעלת משמעות רבה. והיא יכולה להיות בעלת משמעות גדולה אף יותר עבור אלו שמדווחים שאין כלל פעילות חברתית בחייהם – כפי שטוען אחד מכל שישה גברים עם השכלה תיכונית ולמטה מכך. זה משאיר הרבה זמן לגלישה באינטרנט ולגיימינג.

ושם מצא אותם סטיב באנון. באנון סיפר לעיתונאי ג'ושוע גרין שהוא הבחין לראשונה ב"כוח המפלצתי" של "הזכרים הלבנים חסרי השורשים האלה" כשקנה חברת גיימינג הרבה לפני שנכנס לפוליטיקה. ב-2012, כשהשתלט על רשת החדשות "ברייטברט ניוז", הוא שכר את הפרובוקטור מילו יאנופולוס כדי "להפעיל את הצבא הזה". יאנופולוס הכריז שבריוניות פמיניסטיות מחריבות את תעשיית הגיימינג ושפך דלק על מה שהפך ל"גיימרגייט" (מאבק ציבורי שהחל ב-2014 בין גיימרים לבנים לבין פמיניסטיות ועורכי מגזינים טכנולוגיים, על רקע מחלוקות אתיות ותרבותיות; המתרגמת), שהובילה למסע הטרדה נגד נשים שעובדות כמפתחות משחקים. כפי שהסביר באנון, "הם נכנסו דרך גיימרגייט או משהו אחר, ואז עברו המרה לפוליטיקה ולטראמפ".

באנון ממש לא היה היחיד שהבחין במאגר הבוחרים הפוטנציאלי הזה. גאווין מקינס, מייסד תנועת "הנערים הגאים"  (Proud boys) האלימה והשוביניסטית, התמקד בנושא של קורבנוּת גברית ביותר ממחצית מהסרטונים שיצרה תנועתו. "התנועה הפמיניסטית", הוא טען, "כבר לא קשורה לשוויון. תפקידה לגזול מהגברים את הגבריות". הוא הציע לגברים שחשו שגבריותם מאוימת לנקוט אלימות כדרך להפגין כוח וגבריות. כמו באומנויות לחימה, על מנת להתקדם בהיררכיה הפנימית של "הנערים הגאים", על הגברים לעבור ארבע דרגות – ראשית, עליהם להיכנע לאלימות מצד חברי הקבוצה האחרים (למשל, לקבל אגרופים בבטן), ולבסוף, עליהם לנקוט אלימות פוליטית כלפי אחרים בחברה האמריקנית.

מקינס הולך בעקבות מסורת ארוכת שנים. ברחבי העולם, קיצונים אלימים הרבה פעמים מעניקים לגברים שמרגישים נטולי זכויות – או בעלי גבריות מעורערת בחלקים אחרים של חייהם – אפשרות להרגיש עוצמתיים. במשך שנים, קבוצות של עליונות לבנה מגייסות גברים צעירים בפלטפורמות גיימינג, והן הולכות והופכות לנפוצות יותר ויותר – תדירות החשיפה יותר מאשר הכפילה את עצמה ב-2022, כאשר כמעט אחד מכל חמישה אנשים בפלטפורמות הגיימינג דיווח כי ראה תוכן של עליונות לבנה.

ואולם, לעתים קרובות יותר ויותר, גברים מגויסים לפוליטיקה קיצונית ולאלימוּת לא דרך אידאולוגיה ימנית קיצונית או דרך גזענות, אלא פשוט על ידי ניסיון להבין איך לתפקד כגבר בעולם שבו תפקידי המגדר השתנו בצורה דרמטית. כדי להיווכח בכך, מספיק להיכנס לאינטרנט ולחפש שאלות טיפוסיות שגבר עשוי לשאול בהיעדר חברים או מודלים לחיקוי – כמו איך למצוא דייט, או איך לבנות מסת שריר. תוך זמן קצר, האלגוריתמים מושכים את החבר'ה התמימים האלה אל ה"גברו־ספירה" – עולם של קהילות תמיכה מקוונות לגברים שפותח הרבה אפיקים מפתים עבור מי שמנסה להבין איך לחיות, אבל מוביל לבִיצה של גברים שתומכים בשנאת נשים, שנאה ואלימות.

כמעט מחצית מהגברים בגילי 18 עד 25 אמרו ל"אקווימונדו" שהם סומכים על אחד או יותר ממשפיעני ה"גברו־ספירה" האנטי־פמיניסטים והאלימים, כמו אנדרו טייט המיזוגן ותומך תנועת MAGA (Make America Great Again). הגברו־ספירה לוקחת את הבעיות האמיתיות שגברים מתמודדים עמן ומאשימה בהן את הנשים, ובכך מטפחת תפיסה של משחק סכום אפס שבו אם נשים מרוויחות אזי גברים מפסידים.

דרוש: סיפור פוליטי חדש

האמריקנים הקדישו עשרות שנים ליצירת דרכים להעצמת נשים ונערות, ללא כל מאמץ נלווה ליצור תחושת גבריות רחבה ובטוחה יותר עבור הגברים שהיו צריכים לעמוד לצדן. כעת אנחנו נתקלים בתגובת הנגד.

אין ספק שחלק מהפתרון טמון במהלכי מדיניוּת שיעזרו לגברים להרגיש בטוחים יותר – כמו שכר גבוה יותר עבור משרות צווארון כחול (שבאופן מסורתי הולכות לגברים), ויצירת אופק מקצועי שמתבסס על מיומנויות נרכשות שאינן אקדמיות.

אבל נדרש גם סיפור פוליטי חדש שיהפוך את הפגיעוּת החומרית לרווח פוליטי. בנוסף לשיפור מצבם החומרי של הגברים, עלינו לחשוב כיצד יכולה להיות לגברים תחושת מטרה ומעמד. במשך שנים, התרבות שלנו הציגה תיאורים של נשים חזקות ומוכשרות לצד גברים מבולבלים ש"לא מצליחים להתרומם". עלינו להציג גברים ונשים כאחד כמבוגרים בעלי יכולות. נשים מבוגרות חונכות נשים צעירות כבר עשרות שנים – על גברים להתחיל לעשות את אותו הדבר כדי לבנות מערכות יחסים אמיתיות שימנעו את השתלטות משפיעני הגברו־ספירה על תפקיד המודלים לחיקוי.

כוחות אוטוריטריים תמכו מאז ומתמיד בתפקידי מגדר פטריארכליים. שוחרי טובתה של הדמוקרטיה המבקשים לעזור לגברים, צריכים להבין את עוצמת הפיתוי של הדמגוגיה השקרית הזאת. 

פסיכולוגים נוטים לומר: "אנשים פגועים פוגעים בחזרה". גברים רבים בחברה שלנו מרגישים אבודים, חסרי תקווה וחסרי אונים עקב חוסר היכולת שלהם לבטא את הבעיות שלהם בחברה שמתמקדת בדברים אחרים. זה פוגע בהם, זה פוגע בנשים, וזה גם פוגע בדמוקרטיה שלנו. עלינו להתקדם, כולם כאחד, ביחד.

תרגום: דפני קסל

על ד"ר רייצ'ל קליינפלד

עמיתת מחקר בכירה בקרן קרנגי לשלום בינלאומי. המאמר פורסם במגזין persuasion.

This article was originally adapted by Persuasion magazine from a piece published by the American Institute for Boys and Men