"אסור לנו להניח לטרוריסטים כמו חמאס ולרודנים כמו פוטין לנצח"

נאום הנשיא ביידן, הבית הלבן, 20 באוקטובר 2023.

חבריי האמריקאים, אנחנו עומדים מול נקודת מפנה בהיסטוריה – מהרגעים שההחלטות שאנחנו מקבלים בהם ישפיעו על העתיד עשרות שנים קדימה. על זה אני רוצה לדבר אתכם הערב.

הבוקר חזרתי מישראל. נאמר לי שאני הנשיא האמריקאי הראשון שמבקר שם בזמן מלחמה. נפגשתי עם ראש הממשלה וחברי הקבינט שלו. והמפגש המרגש ביותר היה עם ישראלים שחוו על בשרם את אימת המתקפה המחרידה של חמאס ב־7 באוקטובר.

יותר מ־1,300 אנשים נטבחו בישראל, כולל 32 אזרחים אמריקאים לפחות. עשרות חפים מפשע נחטפו – מתינוקות ועד סבים וסבתות, ישראלים וגם אמריקאים. כמו שאמרתי למשפחותיהם של האמריקאים המוחזקים על ידי חמאס – אנחנו בוחנים כל נתיב אפשרי להחזרת יקיריהן הביתה. כנשיא, ביטחונם של האמריקאים המוחזקים בשבי נמצא בראש סדר העדיפויות שלי.

ארגון הטרור חמאס הנחית על העולם רוע טהור ומשולח רסן. אך למרבה הצער, העם היהודי מכיר, אולי טוב מכל העמים, את השפל שבני אדם מסוגלים להידרדר אליו כשהם רוצים לגרום כאב לאחרים. ראיתי בישראל עם חזק, נחוש ובעל חוסן, שגם שרוי בכעס ובהלם ובכאב עמוק מנשוא.

שוחחתי גם עם הנשיא עבאס מהרשות הפלסטינית והדגשתי בפניו שארצות הברית ממשיכה להיות מחויבת לזכותם של הפלסטינים לכבוד ולהגדרה עצמית. מעשיהם של הטרוריסטים מחמאס אינם מבטלים את הזכות הזאת. כמו רבים אחרים, גם לבי נשבר נוכח מותם הטראגי של פלסטינים, כולל בפיצוץ בית החולים בעזה – שלא נגרם על ידי ישראלים. אנו מתאבלים על כל אדם חף מפשע שאיבד את חייו. אי אפשר להתעלם מאנושיותם של פלסטינים חפים מפשע שרק רוצים לחיות בשקט ולקבל הזדמנות.

רוצים לקבל את מיטב המאמרים והעדכונים שלנו?

אני מאשר/ת קבלת עדכונים ממגזין תלם לתיבת המייל שלי

שליחה

יש במתקפה על ישראל הד לכמעט 20 חודשים של מלחמה, טרגדיה ואכזריות שנכפו על האוקראינים – עם שנפגע באופן חמור מאוד מאז שפוטין פתח בפלישה הנרחבת שלו למדינה שלהם.

לא שכחנו את קברי האחים, את הגופות הנושאות עליהן סימני עינוי, את השימוש של הרוסים באונס ככלי נשק, ואלפים רבים של ילדים אוקראינים שנחטפו לרוסיה, נגנבו מהוריהם. מעשים חולניים.

חמאס ופוטין הם איומים מסוגים שונים, אבל יש להם דבר אחד במשותף: שניהם רוצים להשמיד כליל דמוקרטיה שכנה – להשמיד אותה כליל.

מטרת קיומו המוצהרת של חמאס היא השמדת מדינת ישראל ורצח יהודים. הוא אינו מייצג את העם הפלסטיני. חמאס משתמש באזרחים פלסטינים כמגינים אנושיים, ומשפחות פלסטיניות חפות מפשע סובלות סבל רב בגללו.

פוטין, מצידו, טוען שלאוקראינה אין מעמד של מדינה אמיתית ושמעולם לא היה לה. הוא טוען שברית המועצות יצרה את אוקראינה. רק לפני שבועיים אמר פוטין לעולם שאם ארצות הברית ובעלי בריתה יסיגו את תמיכתן הצבאית – ואם ארצות הברית תסיג את כוחותיה, גם בעלי בריתנו יסיגו את כוחותיהן – לאוקראינה יישאר, ואני מצטט, "שבוע אחד להתקיים". אבל אנחנו לא נסוגים.

העימותים האלה עשויים להיראות רחוקים זה מזה. וטבעי לשאול למה זה חשוב לאמריקה. אז אני רוצה לספר לכם מדוע הבטחת הצלחתן של ישראל ואוקראינה חיונית לביטחון הלאומי של אמריקה. ההיסטוריה מלמדת שכשטרוריסטים לא משלמים מחיר על מעשי הטרור שלהם, כשדיקטטורים לא משלמים מחיר על תוקפנותם, הם גורמים עוד ועוד כאוס ומוות והרס. הם ממשיכים בשלהם, ואז אמריקה ושאר העולם משלמים מחירים יותר ויותר גבוהים ומתמודדים עם עוד ועוד איומים. אם לא נשים סוף לצימאונו של פוטין לכוח ולשליטה באוקראינה, הוא לא יסתפק באוקראינה.

פוטין כבר איים "להזכיר", אני מצטט, "להזכיר" לפולין ששטחה המערבי היה מתנה מרוסיה. אחד מיועציו הבכירים, שהיה בעצמו נשיא רוסיה, כינה את אסטוניה, לטביה וליטא – כולן חברות בנאט"ו – "הפרובינציות הבלטיות" של רוסיה.

במשך 75 שנה, נאט"ו שומרת על השלום באירופה ומשמשת אבן יסוד בביטחון האמריקאי, ואם פוטין יתקוף חברה בנאט"ו, אנחנו נגן על כל סנטימטר של נאט"ו כנדרש לפי האמנה. אנחנו לא רוצים בזה – אני חוזר ואומר: לא רוצים – אנחנו לא רוצים שחיילים אמריקאים יילחמו בשטח רוסיה או נגד רוסיה. אנחנו יודעים שבעלות בריתנו מחוץ לאירופה, ויתרה מזו, יריבותינו ומתחרותינו מחוץ לאירופה, עוקבות אחר המתרחש. הן עוקבות גם אחר תגובתנו באוקראינה. אם אנחנו נסתלק ונרשה לפוטין למחוק את עצמאותה של אוקראינה, גורמים עוינים בכל העולם ישאבו מכך תעוזה וינסו לעשות כמוהו. הסיכון לעימות ולתוהו ובוהו עלול להתפשט לאזורים אחרים בעולם, לאזור האינדו-פסיפי ולמזרח התיכון – בייחוד אליו.

איראן תומכת באופן מעשי במה שרוסיה עושה באוקראינה, והיא תומכת בחמאס ובארגוני טרור נוספים באזור. ואני רוצה לומר שאנחנו לא נניח להם לחמוק מאחריות. ארצות הברית ושותפותינו באזור מנסות לבנות עתיד טוב יותר למזרח התיכון, עתיד שבו המזרח התיכון יהיה יציב יותר, שבו הקשר בין השכנות באזור יהיה טוב יותר, וגם עתיד שבו – באמצעות פרויקטים חדשניים כמו מסדרון הרכבת שיחבר בין הודו, המזרח התיכון ואירופה, שעליו הכרזתי השנה בפסגת הכלכלות הגדולות בעולם – השווקים בו יהיו יציבים יותר, ויהיו בו תעסוקה רבה יותר, ופחות זעם ומלחמה. עתיד מיטיב – הוא ייטיב עם תושבי המזרח התיכון והוא ייטיב עם כולנו.

ההנהגה האמריקאית היא הדבק שמחזיק את העולם. הבריתות האמריקאיות הן מה ששומר על ביטחוננו, על ביטחונה של אמריקה. הערכים האמריקאים הם מה שהופך אותנו למדינה שמדינות אחרות רוצות להיות שותפות שלה.

אם ניסוג מאוקראינה, אם נפנה את גבנו לישראל, נסכן את כל זה, וזה פשוט לא שווה את זה.

ולכן מחר אעביר לקונגרס בקשת תקציב דחופה למימון צורכי הביטחון הלאומי של אמריקה, כדי לעזור לנו לסייע לשותפותינו, ובהן ישראל ואוקראינה. זאת השקעה חכמה שתניב רווחים לביטחון האמריקאי דורות קדימה, תעזור לנו להרחיק את הכוחות האמריקאים מסכנות, ותעזור לנו לבנות עולם בטוח יותר, שקט יותר ומשגשג יותר עבור ילדינו ונכדינו.

לכן עלינו להבטיח שלישראל יש כל מה שהיא זקוקה לו כדי להגן על עצמה היום ותמיד. חבילת הסיוע הביטחוני שאני מציג לפני הקונגרס ומבקש ממנו לאשר היא בבחינת התחייבות חסרת תקדים לביטחונה של ישראל, והיא תגדיל את יתרונהּ הצבאי האיכותי, שאליו אנו מחויבים. אנחנו נוודא שכיפת ברזל תמשיך לשמור על שמי ישראל. אנחנו נוודא שגורמים עוינים אחרים באזור יידעו שישראל חזקה מאי פעם, ונמנע מהעימות הזה להתפשט.

בה בעת, ראש הממשלה נתניהו ואנוכי שוחחנו אתמול שוב על החשיבות המכרעת של הקפדה ישראלית על דיני המלחמה. זה אומר שישראל חייבת להגן בקרב על חיי אזרחים עד כמה שאפשר. אזרחי עזה זקוקים נואשות למזון, למים ולתרופות. אתמול, בשיחותיי עם מנהיגי ישראל ומצרים, השגתי הסכמה למשלוח ראשון של סיוע הומניטרי מהאו"ם לאזרחים פלסטינים בעזה. אם חמאס לא יסיט או יגנוב את המשלוחים האלה, זה יהיה פתח להעברה מתמשכת של סיוע הומניטרי מציל חיים לפלסטינים.

וכפי שאמרתי בישראל: עד כמה שזה קשה, אסור לנו לוותר על השלום. אסור לנו לוותר על פתרון שתי המדינות. לישראל ולפלסטינים יש זכות שווה לחיות בביטחון, בכבוד ובשקט.

אתם יודעים, אנחנו חייבים להיות כנים עם עצמנו גם למה שמתרחש כאן בבית. בשנים האחרונות, איפשרנו מרחב גדול מדי לשנאה רבה מדי. שנאה שליבתה את הגזענות, האנטישמיות והאסלאמופוביה פה באמריקה. השנאה התעצמה אף יותר בעקבות האירועים האחרונים שהובילו לאיומים ולמתקפות המחרידים שזעזעו אותנו ושברו את לבנו.

ב־7 באוקטובר, מתקפת הטרור חשפה צלקות עמוקות והציפה זיכרונות איומים אצל הקהילה היהודית. משפחות יהודיות פוחדות שיותקפו בבתי הספר, פוחדות ללכת עם פריטים שיזהו אותן כיהודיות ברחובות, להתנהל כרגיל בחיי היומיום שלהן.

ואני גם יודע שרבים מחברי הקהילה המוסלמית-אמריקאית, הקהילה הערבית-אמריקאית, הקהילה הפלסטינית-אמריקאית, ועוד רבים אחרים, זועמים וכואבים. אתם אומרים לעצמכם, "הנה שוב התחלנו" עם האסלאמופוביה והחשדנות שראינו אחרי ה־11 בספטמבר. רק בשבוע שעבר נדקרו באכזריות אֵם ובנה הקטן – כאן בארצות הברית – ילד שחגג לא מזמן יום הולדת שש ונרצח בביתם ליד שיקגו. שמו היה ודיע – אמריקאי גאה ממשפחה פלסטינית-אמריקאית גאה. אי אפשר לעמוד מנגד כשדבר כזה קורה. אנחנו חייבים, באופן חד משמעי, לגנות את האנטישמיות. ואנחנו חייבים, באופן חד משמעי, לגנות את האסלאמופוביה.

לכל מי שלבו כואב, אני רוצה שתדעו: אני רואה אתכם. אתם שייכים. ואני רוצה לומר לכם גם את זה: כולכם אמריקה. כולכם אמריקה.

ברגעים כאלה, כשהפחד והחשדנות, הכעס והזעם, משתוללים, עלינו לעבוד קשה מאי פעם כדי להיאחז בערכים שהופכים אותנו למי שאנחנו. אנחנו אומה של חופש דת, של חופש ביטוי. לכולנו יש זכות להתדיין זה עם זה ולחלוק זה על זה בלי לפחד שנותקף בבית הספר או במקום העבודה או בקהילה. ועלינו לגנות את האלימות והפוגענות, לא לראות זה בזה אויבים אלא אמריקאים כמונו.

כשביקרתי אתמול בישראל, אמרתי שכשאמריקה עברה גיהינום ב־11 בספטמבר, כולנו זעמנו. ואף שביקשנו צדק ועשינו צדק, עשינו גם טעויות. אז הזהרתי את ממשלת ישראל לא להתעוור מזעם. וכאן באמריקה, אל לנו לשכוח מי אנחנו. אנחנו דוחים את כל סוגי השנאה, שנאה כלפי מוסלמים, כלפי יהודים וכלפי כל אחד אחר. זה מה שאומות גדולות עושות, ואנחנו אומה גדולה.

באשר לאוקראינה, אני מבקש מהקונגרס להבטיח שנוכל להמשיך לשלוח לאוקראינים את כלי הנשק שהם זקוקים להם כדי להגן על עצמם ועל מדינתם באופן רציף, וכדי לבלום את התוקפנות האכזרית של פוטין בשטחם. הם מצליחים לעשות זאת.

כשפוטין פלש לאוקראינה, הוא חשב שיצליח לכבוש את קייב ואת שאר המדינה בימים ספורים. ופוטין נכשל, והוא ממשיך להיכשל.

הודות לאומץ לבם של האוקראינים, קייב עדיין חופשית. אוקראינה החזירה לעצמה את השליטה ביותר מ-50% מהשטח שהכוחות הרוסים כבשו בעבר, והיא עשתה את זה בסיוע של קואליציה בת יותר מ-50 מדינות מכל העולם, בראשות ארצות הברית, שפועלות כדי לתמוך בקייב. מה יקרה אם נפנה לאוקראינה את גבנו?

בינתיים פוטין פנה לאיראן ולצפון קוריאה כדי לרכוש כטב"מים ותחמושת שאיתם יהלך אימים על ערי אוקראינה ותושביהן. מתחילת המלחמה שם, אמרתי שלא אשלח כוחות אמריקאים להילחם בשטח אוקראינה עצמה. אבל אוקראינה מבקשת מאיתנו סיוע – כלי נשק, תחמושת, יכולת להדוף כוחות רוסיים פולשים מאדמתה, ומערכות הגנה אווירית ליירט טילים רוסיים לפני שהם משמידים ערים אוקראיניות.

ואני רוצה להיות ברור בנוגע למשהו: אנחנו שולחים לאוקראינה ציוד שיושב במאגרים שלנו. וכשאנחנו משתמשים בכסף שהקונגרס מקצה, אנחנו משתמשים בו כדי לחדש את המלאים שלנו – למלא את המאגרים שלנו בציוד חדש – ציוד תוצרת אמריקה שמגן על אמריקה: טילי פטריוט לסוללות הגנה אווירית, שמיוצרים באריזונה; פגזים המיוצרים ב-12 מדינות שונות בארצות הברית – בפנסילבניה, באוהיו, בטקסס; ואלה רק דוגמאות. גם היום, בדיוק כמו במלחמת העולם השנייה, פועלים אמריקאים פטריוטים בונים את ארסנל הדמוקרטיה ומשרתים את החירות.

השנה עליתי על "אייר פורס 1" [המטוס הנשיאותי] לטיסה סודית לפולין. שם עליתי על רכבת עם חלונות מואפלים לנסיעה של 10 שעות לקייב, כדי לעמוד לצד העם האוקראיני לקראת יום השנה למאבקם האמיץ בפוטין. נאמר לי שאני הנשיא האמריקאי הראשון מאז אברהם לינקולן שנכנס לאזור מלחמה שאינו נשלט על ידי צבא ארצות הברית. ליוו אותי קבוצה קטנה של מאבטחים וכמה יועצים.

אבל כשיצאתי מהרכבת ונפגשתי עם הנשיא זלנסקי, לא הרגשתי לבד. נשאתי עמי את הרעיון האמריקאי, את ההבטחה שמביאה אמריקה לעם הנלחם עכשיו על אותם דברים שאנחנו נלחמנו עליהם לפני 250 שנה: חירות, עצמאות, הגדרה עצמית.

וכשצעדתי בקייב עם הנשיא זלנסקי, ובמרחק נשמעו אזעקות המתריעות על תקיפות אוויריות, הרגשתי משהו שתמיד האמנתי בו, אלא שבאותו רגע ההרגשה הייתה חזקה מאי פעם: אמריקה היא מגדלור לעולם, עדיין. אנחנו, כמו שאמרה ידידתי מדלן אולברייט [מזכירת המדינה האמריקאית לשעבר], "האומה החיונית".

הערב יש בכל העולם אנשים חפים מפשע שלא מאבדים תקווה בזכותנו, אנשים שמאמינים בחיים טובים יותר בזכותנו, אנשים שמבקשים נואשות שלא נשכח אותם, אנשים שמחכים לנו.

אל לנו להתמהמה.

אני יודע שיש לנו מחלוקות בבית. אנחנו חייבים להתגבר עליהן. אסור לנו להניח לפוליטיקה קטנונית ומפלגתית, לפוליטיקה של זעם, להפריע לנו למלא את חובותינו כאומה גדולה. אסור לנו להניח לטרוריסטים כמו חמאס ולרודנים כמו פוטין לנצח. אני מסרב להרשות לזה לקרות.

ברגעים כאלה, אנחנו חייבים לזכור מי אנחנו. אנחנו ארצות הברית של אמריקה – ארצות הברית של אמריקה. ושום דבר אינו מעבר ליכולתנו כשאנחנו פועלים יחד.

שיברך אלוהים את כולנו, ושישמור על כוחותינו.

תרגום: תומר בן־אהרון

הספר "בעלות הברית" ראה אור בסדרת אופק מבית קרן ברל כצנלסון. לרכישה במחיר מיוחד לחצו כאן.