העבודות של דוד טרטקובר הן מראה המשקפת את פניה של מדינת ישראל החברה הישראלית ב-40 השנים האחרונות: לעיתים כמו שהיינו רוצים להיראות – פעמים אחרות, כפי שאנחנו נראים באמת

כדי להחליף את שלטון הימין יצטרכו אנשי מרכז ליברלים, שמאלנים סוציאל-דמוקרטים, חרדים וערבים ישראלים לשבת יחד סביב שולחן הממשלה. אבל האם קיים בכלל פרוייקט פוליטי שכל הקבוצות האלה יכולות להסכים עליו?

מתעמולת רשת בהתאמה אישית ועד הפגנות-דמה בחסות הממשלה, אנו חיים בעידן הקמפיין שאינו נגמר. כעת השמאל חייב להחליט אם הוא מסיר סוף-סוף את הכפפות או מפקיר את הדמוקרטיה לחסדי הטרולים של הימין

מהצבעה ישירה על חלוקת התקציב ועד אספות עם לדיון בנושאים רגישים – הרשויות המקומיות צריכות לשמש כמעבדת ניסויים להתחדשות הדמוקרטיה

דווקא עם התחדשות המתקפה הפוליטית על זכות השביתה, ארגוני העובדים צריכים להיזכר בייעודה המקורי: מאבק חברתי רחב במדיניות ממשלתית פוגענית. כפי שהוכיחו מאבקי הרופאים, האחיות ונהגי התחבורה הציבורית – הציבור יתייצב בצד הנכון

פרשות שחיתות, מוסדות מנוונים ומפקדי ארגזים – לא חסרות סיבות לסלידה של הציבור מתהליך הפריימריז. כדי שהישראלים יחזרו להיות חברים במפלגות פוליטיות, הגיע הזמן להפוך אותן לדמוקרטיות באמת

הצלחת הפופליזם בימינו נובעת מכך שהוא מספק לתומכיו את מה שהחיים בחברה ליברלית לא נותנים להם. ובכל זאת, יש לליברליזם תכונה אחת מרכזית שהופכת אותו לשיטה היחידה שיכולה להתגבר על חוליי החברה שלנו: היכולת לתיקון עצמי

כדי לאזן את ההשפעה ההרסנית של לוביסטים על המדיניות החברתית בארץ, האזרחים חייבים להיות מעורבים בתהליכי החקיקה גם בין הפגנה להפגנה

הימין הדתי נגד מערכת המשפט הישראלית – המדריך המלא

חינוך לדמוקרטיה? חיים משותפים? הדרך היחידה לחנך את דור העתיד בחברה מגוונת כמו ישראל היא תוכנית כוללת לחינוך אזרחי שתיבנה על ידי נציגים מכל זרמי החינוך

בניגוד לתפיסה הרווחת, את האפליה ותחושת הזרות שמהן סובלים הערבים אזרחי ישראל אי-אפשר להעלים באמצעות הרעפת תקציבים

אם התקשורת שמאלנית, איך זה שהיא ימנית כל-כך? כל הסיבות להצלחת הקמפיין נגד חופש העיתונות בישראל – ומה אפשר לעשות נגדו