אביעד הומינר-רוזנבלום צפה בסדרה "ניתוק" וחזר עם תובנות על כל מה שרע בעבודה המודרנית

ד"ר רונן מנדלקרן על הנזק שגרמה הפרטת שירותי הרווחה

דור חדש של משפטנים, רגולטורים ופעילי זכויות עובדים עובר משפת הזכויות לשפת הכוח.

קואליציה מפתיעה של מפלגות שמאל וחברות מסחריות מקדמת מעבר לארבעה ימי עבודה בשבוע

המשק תלוי בעבודה של נשים בבית ובמקצועות הטיפוליים. הגיע הזמן להתחיל לספור אותן

אנו שמחים לפרסם את ההקדמה שנכתבה במיוחד למהדורה העברית של "הפארקריאט: המעמד המסוכן החדש"

העיתונאי ג'יימס בלדוורת' נטמע לחצי שנה בקרב העובדים המנוצלים בבריטניה – וחזר עם ספר שהוא קריאת השכמה

סכסוכי עבודה בישראל מתוארים פעמים רבות כשדה קרב. בצדו האחד – עובדים מאורגנים שדואגים רק לעצמם. בצדו השני – משק ומעסיקים שנאנקים תחת כובד משקלו של הצד שכנגד. במשבר הקורונה, הוכיחה העבודה המאורגנת שלא רק שהיא אינה הבעיה, היא למעשה הפיתרון. לכלל העובדים

חודשים ארוכים חזרנו ומחאנו להם כפיים, אבל מרבית העובדים החיוניים סובלים מעבודה במשרות רעות – ארעיות, בעלות שכר נמוך ותנאי עבודה גרועים. עיצוב מחדש של שוק העבודה, כך שיכיר בהם וייטיב עמם, צריך להיות המשימה העליונה של השמאל

כך נראית הגישה הסוציאל-דמוקרטית המעודכנת לעידוד תעסוקה בקרב המגזר החרדי

משליחים על קורקינט ועד פרילנסרים שעובדים מבתי קפה – בשנים האחרונות הגבולות בין שכירים לעצמאים הולכים ומיטשטשים. מדינת רווחה חדשה תצטרך למצוא דרך לספק ביטחון כלכלי גם למי שאינם מועסקים באופן מסורתי

דווקא עם התחדשות המתקפה הפוליטית על זכות השביתה, ארגוני העובדים צריכים להיזכר בייעודה המקורי: מאבק חברתי רחב במדיניות ממשלתית פוגענית. כפי שהוכיחו מאבקי הרופאים, האחיות ונהגי התחבורה הציבורית – הציבור יתייצב בצד הנכון

מה שקובע באמת את מצבנו הכלכלי זה לא מחיר הקוטג', אלא הסכום שמופיע בכל חודש בתלוש המשכורת. זו רק אחת הסיבות לכך שהשמאל צריך להניף מחדש את דגל העבודה המאורגנת